בלב העלילה של "פטריק", הדרמה החדשה והמוצלחת של רשת, נמצאת שאלה מרתקת: האם הזיכרון האנושי כולל לא רק פנים, שמות ואירועים אלא גם את סולם הערכים. התהייה הזאת מכרסמת בנפשו של הגיבור, פטריק (שלום אסייג), מרגע שהוא מתעורר אחרי תרדמת של ארבעה חודשים, בעקבות ניסיון לחסל אותו. אין לו מושג שלפני כן הוא היה בכיר בארגון הפשע האלים של משפחת רוטמן וגם שפקיחת העיניים שלו מציתה מחדש את המלחמה בעולם התחתון.
הסיפור בבסיסו (אדם רע שקם לפתע ולא זוכר שהוא רע) מזכיר מאוד את הדרמה הבריטית המצוינת "התייר", אך הסדרה של אסייג, רועי עידן, יניב אמודאי ואלעד חן מפגינה די מהר את המקוריות והייחוד שלה. שילוב הקטעים מעברו של פטריק, למשל, לא מותיר ספק באשר לשאלה מי הוא באמת היה, מה שמעיב על האמפתיה הטבעית כלפיו לאור מצבו הקשה. כבונוס, הפער בין פטריק מלא הביטחון של העבר לפטריק השבור והמהוסס של ההווה מאפשר ליהנות משלב חדש באבולוציה המרשימה של אסייג כשחקן אופי.
עם זאת, "פטריק" היא בשום אופן לא מופע יחיד. מאבקי הכוח סביבו נפרסים בחדות ובבהירות ובכך פותחים את המרחב לדמויות המשנה, כגון איציק רוטמן (יובל סגל) שמנהל את מפעל הפשע המשפחתי. הכימיה החזקה של סגל עם אסייג מגבירה את הסקרנות באשר לטיב האמיתי של יחסיהם. וכמו בכל יצירת פשע שמכבדת את עצמה נמצא מקום לקוריוזים, כמו הדמות הילדותית וחמומת המוח של אורי קומאי (הלא הוא דודו פארוק). משעשע גם לפגוש את שלומי קוריאט בתפקיד שמהדהד את "אבי הטחול" האגדי מ"הבורר".
לצד אלה, ואולי מעל הכל, "פטריק" היא טלוויזיה מסחרית כפי שהיא צריכה ויכולה להיות, בזמן המועט שניתן ליצירה הישראלית מחוץ לגטאות הריאליטי: מהנה ומהוקצעת, לא 200 טונות בטון יצוק על הראש, אבל בטח שלא זלזול בוטה באינטליגנציה ושום דבר שלא היו שמחים לשדר בנטפליקס ל-200 טריטוריות. הבימוי עומד בדרישות הקצב, והכתיבה נאמנה לז'אנר ואף מלהטטת בין שפות (לא מובן מאליו בפריים טיים של אף מדינה), תוך שימוש נבון (אך לא מוגזם) ברפרנסים מקומיים ובינלאומיים. מבלי להיכנס לספוילרים, לחובבי הפופ של האייטיז ממתינה מחווה חמודה למדי בסוף הפרק השני.
בקטנה
השבוע הנדיר שבו קשת ורשת השיקו סדרות ובמקביל השלטון שוב מנסה להדק את אחיזתו בתקשורת צריך להזכיר: הדיבור הריקני והציני על "שוק חופשי" לא רק יפגע בעיתונות וביכולת ליצור טלוויזיה ביקורתית – הוא גם ידכא למוות את הרצון להפיק אפילו סדרות מיינסטרים נגישות ויקרות. הדבר ששלמה קרעי הכי רוצה הוא שאנשים יקומו בבוקר וממש כמו פטריק, ישכחו מי ניסה להרוג להם את טעם החיים.
