מתי כספי, שציין אתמול (שבת) 75 חורפים, הוא קודם כל מלחין. ה-מלחין. עוד לפני שחלם לשיר את שיריו, שלח אותם לאחרים. מספר השירים ששמו נקשר בהם – כמלחין, כמבצע, כמעבד או כמפיק – הוא כ-1,000. זהו מספר בלתי נתפס, כמעט כמו הפלטה הסגנונית המגוונת שהוא הציג לאורך הקריירה: מהתכתבות עם סשה ארגוב (השניים גם הוציאו שני אלבומים יחד), דרך הכנסת המוזיקה הברזילאית לכאן, תרגום עברי מלא לגרוב של סטיבי וונדר ועד לרוק (למשל, באלבום הבכורה האדיר שיצר לריקי גל וב"גשם" המטלטל של מאיר בנאי).
הילד שנולד בקיבוץ חניתה לא תיכנן לעמוד מול המיקרופון. הוא רצה לשבת ליד הפסנתר. גם לאלבום הבכורה שלו שנושא את שמו ושחגג השנה יום הולדת 50, הגיע במקרה. כספי כבר היה אז מלחין ומעבד מבוקש בשוק האזרחי (חוה אלברשטיין, למשל) והצבאי (להקות גייסות השריון וחיל הים), אבל שיר אחד עצוב, "אלוף משנה במילואים", שיענקל'ה רוטבליט כתב, כספי הלחין ויועד לאריק איינשטיין, שינה את הקריירה שלו. איינשטיין שמע את כספי מבצע את השיר, ועודד אותו לשיר אותו בעצמו.
עם האישור הזה רץ כספי להשלים אלבום ראשון שבו ניגן בכל הכלים. לא רק כי הוא ידע איך, אלא כי חברת התקליטים לא דמיינה את הפוטנציאל וחסכה על נגנים. ועל אף שמדובר באסופת שירים שעיקרה כבר בוצע קודם לכן, "מתי כספי" (1974) הציג תעודת זהות של מלחין-מבצע שאין שני לו.
מ"כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" ו"אחרי שנסעת (ואותך)" – שניהם מהשותפות עם שלמה גרוניך ב"מאחורי הצלילים" – עבור ב"ביום מסה" שיועד לסופר-גרופ שקדמה לתמוז ולא התרוממה, דרך "נח" המתוק עם שוקולד מנטה מסטיק, שחשף שבתיבה התנ"כית הייתה גם שיבוטה, משם ל"איך זה שכוכב" המופתי של נתן זך ועד ל"הבלון שלי" ו"להשתנות תמיד" שהגיעו מאהוד מנור, שותפו העיקרי לכתיבה בהמשך הדרך.
גם 50 שנה אחרי צאתו נשמע "מתי כספי" טרי ומפתיע. מזל שהכוכב הגאון ההוא העז.
