למשך תקופה לא מבוטלת, אחרי 7 באוקטובר, אבישי בן חיים נעלם. אבי תזת ישראל הראשונה והשנייה נעלם. הפרשן שבעיתוי הכי כואב לארץ הזו נבר בפצעים ישנים, וחפר בהם לתוך השקיעה, וטייסים ואשכנזים וספרדים ואליטות ובגין ז"ל ונאום הצ'חצ'חים – לקח פסק זמן מאיתנו ומהעשייה המתוקה בינינו. שתיקה מפייסת, קרא לזה.
רק שהינה, בימים שבהם שלטון חסר חמלה חוזר להבעיר – גם בן חיים שוב כאן. עם מתק השפתיים המוכר. האיש שבחש בקדירה הפילוסופית שלו תאוריה מכלילה, פלגנית, עם שדים ישנים, ויצר תבשיל שגרם להנהגה חסרת אחריות לרחרח באוויר – הגיח לראיון ב"פגישה עם רוני קובן" בכאן 11, המראיין עם הקול המלטף לכאורה. לקיר עם גזרי העיתונים המחבק לכאורה.
אומר לכאורה כי בסוף זה היה ראיון עצוב. לבן חיים אבל גם לנו. כמו שבן חיים פילג בינינו במתיקות, רוני קובן פינצ'ר לו את התזה במתינות. זה לא היה ראיון רגיל שלו. קובן כעס. ועדיין קובן זה לא לוינסון. הוא לא צועק. ולא מסתער. הוא מביא את המרואיין לשיתוף פעולה. למתן תשובות. וכאן הייתה הבעיה של בן חיים. לא היו תשובות.
למשל כשקובן שאל את בן חיים במה טעה. ושם, אפשר היה למדוד 25 שניות של שתיקה. של קלוז אפ המתמקד בקמטיה ובהבעותיה של תזה מפלגת המתבשלת במיץ של עצמה. של דממה טלוויזיונית, יוצאת דופן, שבסופה אין שום תשובה.
או כשקובן שאל על אלו מישראל השנייה, שאיבדו כל כך הרבה ולא זכו לביקור של נתניהו. זה לא עושה לך עצוב, שאל את בן חיים. ושוב שתיקה. ושוב אין תשובה.
ובעיקר כשקובן הציג לבן חיים שתי סלסילות, אחת ישראל הראשונה, אחת השנייה, תוך שהוא מבקש ממנו למיין לשם אישים. מני מזוז. עמית סגל. גדי איזנקוט. כאלו שלבן חיים לא היה מושג איפה הם משתלבים בתיאוריה שלו. אגב, את נתניהו, מר סיגרים ו"כנף ציון", הוא דווקא כן ידע לשבץ בישראל השנייה.
אני מאמין לבן חיים שאחרי הראיון הבהיר שבא לדבר בעד אחדות ופיוס וכל אלה. ניכר שעשה מאמץ. שקל מילים. הזיע. והכל במתיקות, אתם יודעים.
רק שאל"ף, זה לא הצליח לו. בי"ת, הוא המשיך לערבב מושגים בפשטנות, בחוסר אחריות, באופן שבו הוא הופך את נתניהו, אבי האסון סביבנו, לקורבן.
ובסוף, בשוך המפגש, קשה היה להבין אם אבישי בן חיים הוא אחד ששבוי בקונספציה של עצמו, של ישראל הראשונה והשנייה. של מקפחים ומקופחים. והתיאוריה הזו היא שגורמת לו להיות עיוור מול המציאות. מול ממשלה שרומסת ללא הבדל את ישראל הראשונה והשנייה והשלישית.
או שאולי בבחירה שבין נתניהו לישראל השנייה, הפרשן שחזר מהשתיקה, פשוט מעדיף את ראש הממשלה.
בקטנה
פעם היה נהוג לומר שלא מדברים על כסף בשבת. היום, אם תשאלו את ערוץ 12 , אפשר לעשות עסקים במיליונים. עובדה: במשבצת של "סברי מרנן", ההם עם השלייקלך, רצה לה "הכרישים". את הש-ב-ת ש-ל-ו-ם המפורסם של החסונים והרוזנים, מחליף "מזל וברכה".
