"הניצחון הזה", אמר מחליפו של נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם, "גדול מ-2006". נו טוב. אם צה"ל ימשיך לכפות את הכללים שנקבעו להפסקת המלחמה בצפון, המציאות תהיה חזקה מדברי הרהב הללו.
מותר להניח שהצד הישראלי הנחיל לפרויקט האיראני בלבנון מכה שעשויה לגרום לשינויים טקטוניים באזור - ותראו מה קורה בסוריה. אבל המלחמה מול עזה ממשיכה לגבות מחירים בחיי אדם, ומבססת את ההערכות שנתניהו מתכוון להשאיר אותנו שם ולהימנע מלהסתער על שחרור החטופים - המהלך שהוא צריך לעשות בכל מחיר, כולל במחיר של פירוק הקואליציה. אין ברירה אחרת.
למה הדברים דומים? אני קורא עכשיו ספר מעמיק על ההיסטוריה הצבאית של מלחמת וייטנאם, והלקח החד-משמעי שעולה מהספר הוא שלא ניתן לנצח במלחמת גרילה - בדיוק כמו זו שחמאס מנהל מולנו. מדהים לקרוא איך הובסו נשיאים באמריקה, כשהניחו בזלזול שלווייטנאמים אין סיכוי מול המעצמה העשירה בעולם. גם ההנהגה שלנו חטאה בחטא היוהרה, וכעת אנחנו חייבים להתנתק מעזה. לא מדובר במילים גסות: פשוט להתנתק.
בדצמבר 1982 עלה יאסר ערפאת על אונייה בנמל ביירות ויצא לגלות בתוניס. כשנשאל לאן הוא יוצא, הוא השיב: "לפלסטין". עכשיו, אחרי מלחמה של יותר משנה, הפלסטינים חידשו את פיגועי הטרור גם בגדה, והם אומרים לנו שאין להם כוונה להיענות להצעות של סמוטריץ' ושותפיו להגר מבתיהם. זאת הדילמה, היא קיומית להם וגם לנו: איך נלמד לחיות אלה בצד אלה.
ארבעה ימים לפני הירצחו, השתתפתי בראיון האחרון שהעניק יצחק רבין בתוכנית "מוקד" בטלוויזיה. שאלתי אותו מדוע הוא מסרב ללבוש אפוד מגן ולהשתמש במכונית המשוריינת שהשב"כ ביקש ממנו להשתמש בה. "אינני מוכן לקבל משהו שאזרח אחר לא מקבל", השיב. והסוף ידוע.
על הרקע הזה התקוממתי כשנתניהו ביקש מבית המשפט לדון בסידורי האבטחה שלו לקראת עדותו במשפט שלו. מי בכלל מאיים עליו? ומקומם גם לשמוע ששרה נתניהו ביקשה להכיר בה כ"נפגעת עבירה". עורכי הדין שלה כתבו שהזיקוקים שנורו לעבר הבית בקיסריה סיכנו אותם - אך הם בכלל לא היו בבית. נזכרתי שבאחד מביקוריהם בפריז היא התנפלה עליי בנוכחות עשרות עיתונאים וצרחה עליי, ובסוף אמרה: "גם אני יכולה לכתוב עליך, משום שהייתי כתבת ב'מעריב לנוער' בטבעון".
"תכתבי", השבתי בנימוס.
ביום שישי השתתפתי בבוקר ראיונות בבית בן-גוריון בתל-אביב. כמה צניעות בבית, על מאות ספריו - אך התחזוקה דלה. לא אפרט מה שאמרו לי האחראים, מדוע המעון של ראש הממשלה הראשון הגיע למצב שזועק לתיקון.
וכך כתב בן-גוריון על התנ"ך: "בספר הספרים ימצא כל יהודי, אדוק או חופשי, מוצא שורשיו ההיסטוריים והמוסריים וערכי אדם עלי אדמות ששום ספר בעולם לא עלה עליהם".
ד"ר דוד גדג' פירסם את הספר "אור במערב", על התרבות העברית במרוקו בשנים 1912-1956. ממנו למדתי שבכתב העת "ביכורים" שיצא לאור בבית המדרש למורים לעברית בקזנבלקה הציג תלמיד ביטויים מהתלמוד באמצעות שירים קצרים שכתב בצרפתית. כך בחר להציג את הביטוי "לא מדבשך ולא מעקצך": "אמור לדבורה המזמזמת כי אינך רוצה מעוקצה שבו משתמשת באומנות וגם לא מדבש הזהב שהיא מייצרת".
יהדות מרוקו כוללת עושר אדיר. שווה קריאה.
