קשה לנהל דיון ענייני על סגירת תאגיד השידור כשהשר קרעי רק מעוניין לרצות את הבוס ואת הבייס. התשובה היא לא. אין נימוקים שישכנעו את השר שלמה קרעי לבטל את החלטתו לסגור את תאגיד השידור הציבורי כאן, מאחר שממילא המהלך לא נשען על כוונות טובות שיש בהן אמת, אלא נכרך עם תוכנית מטרידה ונחושה לשינוי שיטת המשטר. התאגיד יהיה ראשון, ואחריו יגיעו פגיעות בכלי תקשורת נוספים שלא יישרו קו עם הקווים העקומים של הממשלה.
צריך לומר לזכותו של קרעי, בלי ציניות, שהוא אינו מסתיר את כוונותיו הרעות מהציבור, אבל זה לא אומר שהוא פחות מסוכן לדמוקרטיה הישראלית. כפי שהשר יריב לוין ניסה לבצע במערכת המשפט הפיכה שאפילו רה"מ נתניהו הופתע ממנה - אם כי לא היה בלתי שבע רצון - כך גם קרעי מנסה לרצות את הבוס, ואת הבייס, ולהכפיף את עולם התקשורת לשלטון.
אם שיפור התאגיד באמת היה מעניין את השר, הוא היה מחכה לפחות עד סיום המלחמה. עתיד השידור הציבורי הוא נושא לגיטימי לדיון, אבל כש-101 מאיתנו מעונים בשבי בעזה, מקומם להפנות זרקור לסוגיה כזו. בעיסוקו המיותר, הקנטרני והקטנוני, מבהיר קרעי לציבור שאפשר להמשיך הלאה, לנרמל את המצב, לעמעם את הכישלון הבוער של הממשלה. כל כותרת על התאגיד היא פחות כותרת על אמילי דמארי, פחות תשומת לב לארבל ואריאל. בדיוק מה שנתניהו צריך כרגע.
בכל זאת, חובה להפריך את העיוותים שמציג השר: תאגיד השידור הציבורי הוא הצלחה. בעולם שנשלט על ידי הערוצים המסחריים ותוכניות ריאליטי, כאן מייצר תוכן מצוין, סדרות שלא נפתחה להן הדלת בגופים אחרים, כמו 'שעת נעילה' החשובה והיקרה, שהעלתה לדיון את מחדלי מלחמת יום הכיפורים ואת סוגיית הלומי הקרב, או סדרת הדוקו המופתית 'האחת', שהביאה את סיפורה המופלא של טייסת הפנטומים 201 באותה מלחמה, וגם 'האטום ואני' המרתקת. עוד לא דיברנו על 'טהרן' שנמכרה לאפל, על אירוח אחד האירוויזיונים הטובים בהיסטוריה ועל ההצלחה לייצר סדרת קאלט כמו 'קופה ראשית'. וגם עוד לא דיברנו על כאן חינוכית, שמרתקת רבים מילדי ישראל עם תוכן איכותי.
ההיתלות המגוחכת של קרעי ברייטינג מעידה על מניפולציה של אוויר חם, שכן התוכן האיכותי של כאן זוכה לפופולריות גבוהה בערוצי הדיגיטל הנלווים. המסקנה היא חד-משמעית: התוכנית לסגירת התאגיד היא שלב משמעותי של הממשלה בדרך לכוון את האנטנות של המשטר יותר לסוריה ופחות למערב.
קנטרני וקטנוני. קרעי
