מדיאה הוא תפקיד שכל שחקנית רצינית חולמת עליו; תפקיד קשה, של אישה שמחליטה לנקום בבעלה ורוצחת את בנם. בארץ גילמו את הדמות כמה מגדולות השחקניות, בהן חנה מרון, גילה אלמגור, מרים זוהר ויבגניה דודינה. עכשיו נכנסת לנעליים הענקיות האלה כנרת לימוני, מהבולטות בשחקניות הקאמרי. מדובר בעיבוד חדש של שחר פנקס למחזה היווני העתיק. עירד רובינשטיין ביים, וההצגה עלתה בקאמרי בסוף השבוע שעבר.
ברזומה של לימוני (44) כלולות ההצגות "אהבה ומגפה", "חברות הכי טובות", "סיראנו דה ברז'ראק", "וניה" ועוד, ו"מדיאה" הוא שיא חדש. "זה תפקיד גדול מהחיים", היא אומרת, "גם כי זו קלאסיקה, וגם בגלל השחקניות הגדולות שעשו את זה לפניי. לא יצא לי לראות אותן עושות אותו, אבל נכנסתי לתפקיד בחרדת קודש. רעדו לי הברכיים".
את בעלה של מדיאה, יאסון, משחק עמוס תמם. מדיאה ויאסון הם זוג מוצלח: יש להם ילד מושלם, בית מושלם וסטארט-אפ מושלם. אבל יום אחד, ללא שום אזהרה, יאסון מודיע למדיאה שהוא עוזב את הבית בשביל אישה צעירה, שאותה הכניס להיריון. הכאב הופך לזעם, ומדיאה נכנסת לסחרור של נקמה שאין ממנו חזרה.
"מדיאה" אמור היה לעלות לפני כשנה, אבל בקאמרי החליטו לדחות אותו, בגלל מסע הנקמה שכלול בו. "אני חושבת שהתנאים הבשילו להעלות אותו עכשיו", אומרת לימוני. "בתחילת המלחמה רצו לראות קומדיות. אני מרגישה שעכשיו אנשים מחפשים מקום שבו אפשר להרגיש כאב. אנשים מגיעים לתיאטרון לא רק כדי לשכוח את המציאות ולצחוק, אלא גם כדי לעבור חוויה משמעותית".
המחזה מתכתב עם המציאות באיזושהי דרך?
"כל מה שאנחנו עושים בתיאטרון מתקשר למצב. אני כל הזמן שאלתי את עצמי, כשחקנית וכבן אדם, איך אני מצדיקה את האישה הזאת, שרוצחת ילד. דחינו את העיסוק בנושא הזה כמעט עד לרגע האחרון מרוב שזה היה קשה. באיזשהו שלב הבנתי שאין לי עניין להצדיק רצח. המשימה שלי כשחקנית היא שהקהל יעבור איתי דרך, יבין את התהליך הרגשי שאני עוברת ויזדהה איתו".
