אחרי יותר משנה של לחימה וניסיונות לנהל שגרת חיים תחת איום הטילים והכטב"מים, ועל אף החשש שמדובר בשקט זמני, תחושת ההקלה ניכרת בערי הצפון בעקבות הפסקת האש. גם בעלי העסקים מרגישים את השינוי, ומתכוננים בהתרגשות לחזרת המבקרים לאזור שהיה אחד הפופולריים בקרב מטיילים, תיירים ונופשים, ונזנח מאז תחילת המלחמה.
"תקופת המלחמה הייתה מאוד קשה, כמעט ולא היו לקוחות", מספרת יסמין פת, היזמית והבעלים של מלון הבוטיק מילה במושבה הגרמנית בחיפה, שנפתח לפני כחצי שנה במבנה יפהפה לשימור מ-1870. "אנשים פחדו להגיע לחיפה, ובצדק. אבל עכשיו מרגישים התעוררות. אנחנו מקבלים פניות מאנשים שרוצים להגיע לעיר, לטייל ולישון בה. דצמבר זה ה-חודש בחיפה, חוגגים בו את 'החג של החגים' ואירועים נוספים, כך שאפשר להגיד שהפסקת האש הגיעה בתזמון מושלם. אני אופטימית ומאמינה שזה יחזיק מעמד. אם לא הייתי אופטימית, לא הייתי בתחום הזה".
גם מיקי שוורץ, מנכ"ל רשת מלונות גולדן קראון, אופטימי לגבי החזרה לשגרה בחיפה: "מרגע שהוכרזה הפסקת האש, אנחנו עדים לעלייה ניכרת במוקד ההזמנות של מלונות הרשת שממוקמים במושבה הגרמנית, בסמוך למוקדי אירועי החגים המסורתיים של דצמבר, פסטיבל הסרטים ועוד. אנחנו נרגשים לחזור לארח ולחזק את התיירות".
יותם יקיר, מנכ"ל מוזיאוני חיפה, מספר כי אלה הקפידו לא לסגור את שעריהם לאורך כל 14 חודשי המלחמה. "בלי גרם ציניות, ראינו בזה אמירה ציבורית חשובה וגם שליחות", הוא מסביר. "אפילו הוספנו וייצרנו מאות פעילויות מיוחדות ברחבי חיפה, במלונות של המפונים, במרכזים הקהילתיים ובמתנ"סים".
עם זאת, גם המוזיאונים נפגעו בחודשי המלחמה, כשהחיפאים מיעטו לצאת מהבית ומבקרים חששו להגיע לעיר. "אוגוסט, שהוא חודש שיא בדרך כלל, נפגע מאוד, וכך גם חגי תשרי", אומר יקיר. "עכשיו השמש סוף-סוף מתחילה לבצבץ מבעד לעננים. מאז הפסקת האש בהחלט מורגש שינוי באווירה. קבוצות של תלמידים חוזרות להגיע, האולמות מתמלאים, וגם מספרי המבקרים מתייצבים לאט-לאט. השלמנו את תוכניות העבודה ל-2025, ונשאר רק להחזיק אצבעות לשנה יפה יותר, של יצירה תרבותית, שבה התותחים לא יפריעו עוד למוזות".
גם באזור הקריות מנסים התושבים ובעלי העסקים לחזור לשגרה המבורכת. ניצה מזל כהן, בעלת "אסתטיקה ויופי - קליניקה לטיפולי פנים והסרות שיער בלייזר" בקריית-ים, מספרת על השינוי שהיא חשה בעיר שידעה אזעקות רבות, טילים ויירוטים. "הקליניקה שלי קיימת 20 שנה", היא אומרת, "עברנו את הקורונה והחזקנו את הראש מעל המים אחריה, אבל מאז תחילת המלחמה בצפון המצב הגיע לשיאים אחרים. הלקוחות לא הגיעו, האנרגיות היו ירודות. עכשיו העסק מתחיל להתעורר. לקוחות רוצות להגיע, מספרות שהן מתגעגעות לטיפולים, לאווירה בקליניקה, מרגישות שהן זקוקות לידיים מטפלות אחרי החודשים הקשים. גם אני שמחה לחזור לעבודה שלי".
++++++
אור פלג, אחד מבעלי רשת ההמבורגר "קיס" המונה שלושה סניפים בחיפה, קריית-מוצקין ורמת ישי, מרגיש גם הוא ש"חזרה רוח חדשה לתושבים ולעסקים. בתקופת המלחמה ראינו גידול בשירות המשלוחים, ומרגע הפסקת האש, חזרנו לארח והלקוחות מצביעים ברגליים. ניכר שגם הם התגעגעו ליציאה מהבית. רואים ממש את ההקלה על הפנים שלהם. חזרנו לעשות את מה שאנחנו הכי אוהבים, לשמח אנשים ולתת להם אוכל טוב ומנחם. אני מאוד מקווה שנשמור על הסטטוס הזה ונחזור להתעסק בטוב".
סופר "7 מרקט" בקריית-שמונה נפתח לפני שנתיים וחצי בשכונת יובלים החדשה, שאליה התכוונו לעבור מאות משפחות חודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה. עד 7 באוקטובר בעלי הסופר, תומר לוונסה וארני גוזלן, התפרנסו בכבוד ושירתו את המשפחות שכבר עברו לבתים החדשים. מאז הם נאלצו לסגור את העסק, שספג פגיעה מרסיסים, וספגו הפסדים כבדים בשל סחורה שירדה לטמיון. "המלחמה הכתה בנו, כמו בכל המדינה, כמו רעם ביום בהיר", מספר תומר. "השקענו בסופר הזה מאות אלפי שקלים, בנינו אותו מהיסוד, ועכשיו אנחנו מתפללים שהתושבים באמת יחזרו לעיר ולשכונה".
גם שי שניידמן, שפתח את "פלאפל הצריף" בקריית-שמונה זמן קצר לפני המלחמה, נאלץ לסגור את העסק. אחרי שישב שנה בבית והתמודד עם קשיים כלכליים, הפסקת האש היא כמו אוויר לנשימה עבורו. "מעבר לטילים ולפינוי התושבים, קריית-שמונה ספגה מכה כלכלית לא פשוטה", הוא אומר. "אנחנו, בעלי העסקים, נצטרך גב מהמדינה כדי להתאושש. עבדתי 21 שנה במסעדה והגשמתי חלום לפתוח עסק משלי, אבל בפועל קיבלתי סטירה מצלצלת מהמדינה שלא רואה אותנו ממטר. נקווה שהתושבים יחזרו לבתים ולא יוותרו על הצפון, שהמטיילים ישובו ושהעסקים יחזרו לשגשג".
לפני 22 שנה החליטו שלומי ז"ל וגלילה המאירי, ששיפצו את אחוזת המאירי בראש פינה, להגשים חלום ולפתוח צימרים במקום, בין מבנים עתיקים, עצי פרי, פסלים ונוף מהפנט של החרמון, הרי הגולן ועמק החולה. לאורך השנים התארחו במקום אלפי מבקרים מהארץ ומהעולם ונהנו מכל אלה, אבל מאז 7 באוקטובר הוא שומם. "עברנו פה כבר תקופות קשות, מלחמת לבנון השנייה, קורונה, אבל מכה כמו של השנה האחרונה לא חווינו מעולם", מספרת גלילה. "מעבר לקושי הנפשי הרגשנו גם קושי כלכלי משמעותי. המדינה כמעט לא סייעה לנו לאורך 14 החודשים שחלפו, ואורחים בטח שלא הגיעו. אני מקווה ומצפה שהפסקת האש תחזיר את הקסם של הגליל ותגרום לאנשים ליהנות ממנו כמו פעם".
++++++
עד שהתחילה המלחמה, שירז דהן מצפת, בעלת סטודיו לשמלות כלה וערב בראש פינה, נאלצה להתמודד בעיקר עם עודף ביקוש. היומן שלה היה מלא בהזמנות של שמלות לחתונות, בת-מצוות ואירועים, אבל ב-7 באוקטובר הכל נעצר. "זה היה שוק גדול", היא מספרת. "חלק גדול מהלקוחות שלי הן מקריית-שמונה והסביבה, והן פונו מהבתים שלהן, מה שגרם לביטול של אירועים רבים. החזרתי את הכסף ללקוחות שנתלשו מהבתים והיו בלחץ כלכלי. בחודשים הראשונים לא הייתה לנו הכנסה של שקל אחד, וכל ההוצאות המשיכו לרדת. עם הזמן אנשים התרגלו למצב והחליטו בכל זאת לקיים אירועים קטנים, אבל כל אירוע כזה היה בסימן שאלה. אנחנו מקווים שמפה נצמח ונחזור לשגרה ולעבודה עד כמה שאפשר".
אבי שדה הוא דור רביעי למייסדי גלריות בעיר העתיקה בצפת, ומחזיק ביחד עם משפחתו במספר גלריות מרכזיות באזור. לפני הקורונה הוא התחיל בשיפוץ של פרויקט חייו: "בית אברהם", מתחם אמנות ששוכן במבנה עתיק מהמאה ה-16 שעבר שיקום, ובו יקב עם מיטב יינות הגליל ויצירות אמנות של קדישמן, פרנקל, ברגנר, ראובן רובין, לאה ניקל ועוד אמנים מהעבר ומההווה.
"השקעתי את מיטב כספי לפני הקורונה, ובשן ועין הצלחנו לסיים את השיפוץ של המתחם", מספר שדה. "אחרי הקורונה העיר העתיקה והגלריות התחילו לעמוד על הרגליים, אבל המלחמה הייתה מכה כלכלית מוחצת על מתחמי האמנות, התיירות והעסקים. תיירים לא הגיעו לצפת, המקום שהיה הומה אדם ושוקק חיים הפך למקום שומם וסגור, עד השבוע האחרון. עכשיו יש משב רוח מרענן שאולי דברים יתחילו לקרות. אני ובעלי הגלריות האחרים מרעננים את הגלריות, מחדשים מלאים, יש תקווה שדברים יחזרו לקדמותם והענף יתאושש. ישבנו עם ראש העיר ועשינו תוכניות ליום שאחרי לקידום העיר העתיקה ויש תקווה שהתיירות תחזור ונוכל להשתקם לאט-לאט".
בלב הכפר ג'ש (גוש חלב), בין מירון לצפת, שהיה במוקד האזעקות והירי, ממוקמת מסעדת "אל ליאלי" שהקים ב-1995 תושב המקום אנטון זהרה. המסעדה, שמתמחה באוכל גלילי אותנטי, נסגרה בתחילת המלחמה לשלושה חודשים, ואז נפתחה במתכונת מצומצמת. אבל גם בזמן שהמסעדה הייתה סגורה, בעלי המקום פתחו את הלב ותרמו מאות מנות לחיילים שנלחמו בצפון. "אנחנו חוזרים לפעילות עם תקווה גדולה מאוד לימים שקטים וטובים", אומר בשארה זהרה, מבעלי המקום. "כולנו תקווה שהצפון והעסקים יחזרו לשגשג כמו לפני המלחמה ושהעם יגיע לפרגן ולבקר בצפון שעבר תקופה קשה במיוחד".
++++++
ד"ר שלומית קמינקא, מנכ"לית עמותת משאבי אנוש ישראל, מרצה בכירה באקדמיה וממייסדי הפרופסיה בישראל, מספקת זווית נוספת לחזרה לשגרה בבתי העסק בצפון. לדבריה, "בעוד שמדברים רבות על החזרת עסקים ומפעלים לפעילות בצפון, המפתח האמיתי להנעת הכלכלה מחדש טמון בהחזרת ההון האנושי, העובדים, אל מקום עבודתם", היא אומרת. "אי-אפשר לצפות מאנשים שחוו טראומה קשה לשוב לשגרה כאילו דבר לא קרה. כמנהלים, חשוב להציע ליווי רגשי ותמיכה, לצד בניית תשתיות גמישות שיתאימו למציאות החדשה, שיסייעו לעובדים להרגיש שהם לא לבד במסע הזה. רק עם גישה אמפתית ושילוב נכון בין הצרכים האישיים לצרכים הארגוניים נוכל להחזיר את המנוע האנושי לצפון ולוודא שהחזרה לשגרה תהיה בת קיימא". •
