בנימין נתניהו יגיע בשבוע הבא למה שיהפוך לאירוע סמלי ומכונן בדמוקרטיה הישראלית: תחילת עדותו במשפט האלפים. למתחם המבוצר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב כשהוא מוקף בגרעין קשה של תומכים שמבחינתם לא משנה מה יקבע בית המשפט - עבורם הוא זכאי. המקילים שבהם - שוחרי שלטון החוק - יאמרו שהגיע הזמן לסיים את המשפט בעסקת טיעון, קנס שנתניהו ישלם וירידה מהרפורמה המשפטית - אבל הוא יוכל להמשיך לכהן. הבייס הקשוח שלו לעומת זאת - רוצה בזיכוי, בהעפת היועצת המשפטית לממשלה, ריסון בית המשפט העליון וחלוקת ג'ובים רק על-פי נאמנות לשליט.
לצד נתניהו, במשפט ישבו תומכים וירטואליים אחרים – החרדים הנאמנים לו, כי (לפחות בינתיים) מסמס ולא גייס איש מבני הישיבות ובקרוב גם יחוקק חוק אשר יסייע להם להשתמט וגם לקבל תמיכה כספית מהמדינה. גם בני הציונות הדתית יהיו שם: הם מקיזים את דם בניהם בחזית, אך לחלקם אינטרס מובנה שעולה על הגיוס. הם רואים בשלטון נתניהו הזדמנות – "נס" כהגדרת השרה סטרוק, להכות שורש ביהודה ושומרון ובעזה. תחת נתניהו, הם מקבלים תקציבים ויד חופשית להשתלט על קרקעות פלסטיניות. מי יכול לנטר זאת, בזמן שכוחות צה"ל נאלצים להילחם בטרור המתגבר.
בשוליהם, מצויים ה"משיחיים": אלו הנמנים על המחנה המתגבר המאמין שהמלחמה מקרבת אותנו לגאולה. הם מבקשים לצאת נגד הסדר הישן בצורה בסיסית: לדידם שלטון החוק הוא אבן נגף בדרך למדינת הלכה. ועוד לא הזכרנו את בן גביר.
מתחרים בסימון מטרות
שריו וח"כיו של נתניהו מתחרים מדי שעה בסימון מטרות, בראשן היועצת המשפטית לממשלה, שופטי העליון, ראש שב"כ, הרמטכ"ל ושומרי הסף במשרדי הממשלה. כמו הסוסים הדוהרים במערבון - הם מותירים אחריהם אבק והרס בשעיטה אל המהפכה המשטרית. אין להם כבוד לכלום, הם מסיתים, מתחרים זה בזה בהצעות מסוכנות ללא גבולות - רובן הזויות. נראה שככל שההצעה הזויה, יש לה יותר סיכוי. ככל שהיא נתקלת בהתנגדות הייעוץ המשפטי, יש יותר סיכוי שתעבור. למה? רוב דורסני.
ממשל טראמפ הנבנה מעניק השראה לתומכי רה"מ: הטראמפיזם הוא הביביזם. שלטון פופוליסטי עם תיאוריות של "דיפ סטייט". גם ממנו, הימין הרדיקלי בישראל שואב כוח - רק שלארה"ב לא נשקפת סכנה קיומית בגבולותיה.
מהצד השני של בית המשפט, ישבו באולם נציגי היועמ"שית – צוות התביעה במשפט האלפים. נתניהו, יגיע לדיון מאובטח כמו בסרט הוליוודי. הוא יפגוש שם גם חלק אחר מהעם. נציגי הימין הישן, דמוקרטים-ליברלים שוחרי שלטון החוק - שמבקשים לשמור על הסדר הישן, כשמדינת ישראל הייתה מדינת חוק תקינה עם נורמות מערביות, פקידות מקצועית שאינה מבוססת ג'ובים ועיתונות חופשית. עבורם, ראש ממשלה שחטא בשחיתות שלטונית עומד לדין באופן תקין, אם לא הקדים והתפטר קודם לכן.
הראשון לזהות את המתרחש היה נשיא העליון בדימוס אהרן ברק, שהיה מיודד מאוד עם נתניהו. לפני שלוש שנים, הוא הלך ליועמ"ש לשעבר מנדלבליט בבקשה לערוך לנתניהו הסדר טיעון
בצד התביעה תעמוד התובעת הראשית – גלי בהרב-מיארה. היא נחושה להביא את המשפט לסיומו כסמל לתקינות שלטון החוק והדמוקרטיה. בחודשים האחרונים היא קמה מדי בוקר להודעת הדוור הדופק על דלתה – "יש לך מכתב התראה לפני פיטורין". הבוטות גוברת - כעת לא רק שלא מכבדים את עמדתה המקצועית, אלא גם מעליבים אותה ומבזים אותה בפומבי כחלק ממהלך להדחתה. מיארה עוברת תהליך של "גלנטיזיה" - השאלה רק מתי היא תודח.
לנתניהו יש עדיין מעצורים
בינתיים, לנתניהו יש עדיין מעצורים. הוא גם מאוים מ"הנבצרות" שהיא מעולם לא נקטה נגדו, למרות שהוא עמוק-עמוק בניגוד עניינים. הוא מבין את גודל האירוע של הדחת יועץ משפטי, את ההשלכות של מהלך כזה, כולל מהומה ציבורית חסרת תקדים וגיבוי בג"ץ ליועצת. ובכל זאת - נוח לו להותיר את מיארה החזקה והנחושה תחת איום קיומי.
הראשון לזהות את המתרחש היה נשיא העליון בדימוס אהרן ברק, שהיה מיודד מאוד עם נתניהו. לפני שלוש שנים, הוא הלך ליועמ"ש לשעבר מנדלבליט בבקשה לערוך לנתניהו הסדר טיעון. ברק ידע שהמשפט יפלג את העם, יחבל בשלטון החוק ובעיקר יקדם מהפכה משטרית שתהרוס את מפעל חייו לקידום דמוקרטיה ליברלית בישראל. למנדלבליט, חודשיים לפני פרישתו, לא היה כוח לכפות את ההסדר. מאז מתנהל המשפט באיטיות, עם אינספור תרגילים המחבלים במהלכו התקין.
טובה צימוקיצילום: Ynetמיארה, לטוב ולרע, נעדרת כישורים פוליטיים-משפטיים וסירבה עד כה לקיים גישור שיחתור לעסקת טיעון. היא טענה שגישור הוא מתכון לגרור רגליים ולעכב את המשפט. כמשפטנית מבריקה במשפט אזרחי - היא יודעת שניתן למצוא נוסחה מאוזנת לכל הסדר. אבל היא, כמו נתניהו, מסרבת לסטות מהחשיבה הקופסתית. ואת המחיר אנחנו משלמים ונשלם.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.12.24
