עלייה בחומרי הגלם ובעלויות היה התרוץ הנפוץ של היצרנים ויבואני המזון בשנה האחרונה כדי להסביר את עליות המחירים שיזמו. אלא שבדיקה של עלות מחירי חומרי הגלם הנפוצים מגלה שלא תמיד זה היה נכון: הקפה, למשל, אכן עלה ב-58% מתחילת השנה, אבל החיטה (לידיעת יבואני הפסטה) לדוגמה ירדה ב-13%, פולי הסויה צנחו ב-23% והתירס ירד ב-10.5%.
הלאה. הסוכר רשם עלייה קלה של 3.6%, אך אפילו הכותנה (לידיעת יצרני האופנה) ירדה ב-%10.2 וגם החלב הגולמי שמשמש את המחלבות הוזל ב-2%.
לא מיותר לציין גם כי מחירי ההובלה הימית ירדו מ-13,000 דולר לקונטיינר בזמן הקורונה לכ-3,000 דולר למכולה לאחריה.
אבל מחירי הסחורות זה רק נעלם אחד במשוואה, בצידה השני יש את שער המטבע שמשלמים היבואנים עבור מחיר המוצר המוגמר שהם מייבאים, או היצרנים עבור חומרי הגלם המיובאים, שבגינם כביכול "נאלצו" לעלות מחירים.
היות ורוב מוצרי המזון ומוצרי הצריכה מיובאים לישראל מאירופה ומשולמים ביורו בדקנו מה קרה לשער היורו מול השקל? ובכן, בחצי שנה האחרונה הוא ירד ב-3.75%. רק ברבעון הקודם, עמד שער היורו בספטמבר על 4.03 שקל וירד במהלך שלושה חודשים ל-3.78 שקל - ירידה של כ-6%.
השקל התחזק גם מול הדולר בחודשים האחרונים ב-2.4%. כלומר, המחיר ששילמו היבואנים והיצרנים עבור מוצרים מוגמרים או חומרי גלם ברבעון אחרון נהנה מ"הנחה" של 6% מאירופה או 2.4% מארה"ב, כי היבואנים נדרשים לפחות שקלים עבור רכישת אותו מוצר.
גם אם הייתה עלייה במחיר המוצר בחו"ל, או במחיר חומרי הגלם, במקרים רבים היא התקזזה לפחות בחלקה עם ירידת שער היורו שנחלש בכל העולם. זה כמובן לא הפריע ליבואנים, ליצרנים ולרשתות השיווק להעלות מחיר בפעימות ובקצב, תוך ניצול המצב שמחאות קוטג' כבר לא יהיו פה, כיוון שהציבור מותש מהמלחמה ואת האנרגיה הנותרה הוא מפנה למחאות לשחרור החטופים ונגד או בעד הממשלה.
והממשלה עצמה? היא עסוקה בהכל, חוץ ממאבק אמיתי ביוקר המחיה. נהפוך הוא. היא תורמת לעלייתו על ידי גזירות כמו עוד 1% מע"מ. כך נסללת הדרך לכל ענף המזון לחגוג על גבינו ולהציג, ללא בושה, רווחים שזינקו במאות אחוזים כפי שהשתקף בדוחות שפירסמו בתקופה האחרונה.
רוב מוצרי המזון והצריכה מיובאים לישראל מאירופה ומשולמים ביורו. בדקנו מה קרה לשער מול השקל? ובכן, בחצי שנה האחרונה הוא ירד ב-3.75%
