שלום לכם חיילים וקצינים. כדאי לכם לזכור את השם: יונס טיראווי. מדובר בפלסטיני שיושב חזק על כל חשבונות המדיה החברתית: פייסבוק, ווטסאפ, טלגרם, אינסטגרם. הוא מאתר טקסטים, תמונות וקטעי וידיאו, שבהם חיילי צה"ל מפלילים את עצמם. יש לו כבר מאגר לא קטן. חומרים רבים שהוא אוסף מוצאים את דרכם לערוצי תקשורת בינלאומיים, מ"אל-ג'זירה" ועד "הניו יורק טיימס".
טיראווי אוסף את החומרים הללו לא רק לצורכי התקשורת הבינלאומית אלא גם כדי להעביר למשפטנים שמכינים תיקים הן על צה"ל והן באופן אישי על אותם חיילים שמבצעים את המעשים. אנחנו בעידן שבו גם כשלא מופיעים השם ומספר הדרכון – קל מאוד, לאחר תחקיר קטן, לאתר את הפרטים המדויקים של כל חייל שמצלם את עצמו בגאווה בלתי מוסתרת.
1 צפייה בגלריה
(ערימות פיתות במאפיית אל־באנה בדיר אל־בלח. ב־CNN נפלו למניפולציה של חמאס בסרטון ההמונים שנדחקים)
כך, למשל, שם החייל שצילם עצמו על רקע הריסות אוניברסיטת אל-אזהר, כשהוא מכנה את הסטודנטים "רוצחים וחיות אדם", כבר מופיע בפרוטוקול של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), בדיון שהתקיים ב-11 בינואר השנה. טיראווי גם פירסם את שם החייל שצולם מול פלסטיני עירום במהלך חקירה. הצילום הפך ויראלי. טיראווי דאג להפצה הבינלאומית.
חיילים יקרים, כל טקסט, כל צילום, כל קטע וידיאו – מגיעים מהרשתות החברתיות לטיראווי, ולאחרים כמותו. בהמשך החומרים הללו מגיעים להאג, וגם לאותן מדינות שבהן הדין המקומי מאפשר הוצאת צווי מעצר על מעשים שנחשדים כפשעי מלחמה, ובוצעו במדינה אחרת.
צה"ל נרדם בשמירה
התוצאות מחגיגת צילומי הראווה כבר כאן. השבוע פורסמה כתבת תחקיר ב"וושינגטון פוסט", תחת הכותרת: "נקמה, אש והרס: שנה של סרטונים של חיילים ישראלים מעזה". אין צורך בתחקירים. אין צורך בארגוני שמאל. מדובר ב-OSINT (מודיעין ממקורות גלויים). רוב חיילי צה"ל לא פוגעים בזדון בחפים מפשע, לא שורפים בתים לשם תענוג ולא מטילים מימיהם על הקוראן.
אבל הרוב לא מעניין אף אחד. אלה שמצלמים את עצמם מעניינים הרבה יותר. זה מה שהעולם רואה. ואלה הפנים המכוערות של ישראל. ייתכן שמדובר במתי מעט. הם פוגעים בעצמם, בחברים שלהם, בצה"ל, בישראל. הם פוגעים במוסר הבסיסי ובטוהר הנשק. אולי הם לא מתכוונים. הם בוודאי לא פושעים מלידה. ולמען הסר ספקות, מדובר בעיקר בסרטי אווירה ולא בהכרח בעדויות על פשעי מלחמה. אבל הנזק שהם גורמים, בכל מובן, הוא אדיר.
אבל יש גם מניפולציות. באחד הקטעים של ה"וושינגטון פוסט" מצוטט סא"ל במיל' ישראל בן פזי, מג"ד 9208, כמי שאומר: "כל אחד שמסתובב שם מבחינתנו הוא אויב. יש עליו נשק, אין עליו נשק – הוא אויב". חיפשתי את ההקלטה המקורית. אכן, בן פזי התראיין לרדיו 103FM, והציטוט מדויק. אבל זו הטעיה. משום שלפני כן שואל אותו אריה אלדד על לחימה בקרב אוכלוסייה אזרחית. ובן פזי עונה: "הלחימה כשמסביב יש יותר אזרחים מסובכת יותר. דבר שמגביל. אני לא התמודדתי עם זה". בן פזי גם מפרט שאנשי חמאס מגיעים, ללא נשק, לעמדות שהוכנו מראש – תיאור שהושמט מהכתבה.
ועדיין, לא כל קטע שמופיע שם ניתן להפרכה. הבעיה היא לא רק החיילים, אלא גם ביטחון שדה. פעמים רבות נחשפים גם סודות צבאיים. היכן הפרקליטות? היכן המפקדים? היכן המשמעת? זו לא הפעם הראשונה שהטור הזה מתריע על הבעיה. לא מדובר רק בחשש להכנת תיקים נגד ישראל ונגד חיילים בודדים. זה כבר קורה, וצה"ל נרדם בשמירה. ישראל כבר משלמת על ההפקרות הזאת מחיר גבוה.
אם נותרה קצת בינה בראשה של המערכת – כדאי להיכנס לפעולה כדי להקטין את הנזק. ובעיקר, מכיוון שגם לפרקליטות הצבאית אמורים להיות החומרים שבידי טיראווי או ה"וושינגטון פוסט" – עדיף שהם יטופלו כאן. וככל שיש צורך – כדאי להגיש כתבי אישום. גם לצורך ענישה. גם לצורך הרתעה. וגם כדי למנוע מעורבות של הדין הבינלאומי.
עוד תבוסה
זה לא נגמר. מיליונים צפו בימים האחרונים בסרטון שהתפרסם ב-CNN, שבו המונים, אולי אלפים, נדחקים בכניסה למאפייה בתקווה להשיג כמה פיתות. זה היה מחזה קשה, גם אם אותם המונים חגגו נוכח גופות של צעירות שנחטפו, נאנסו ונרצחו ב-7 באוקטובר. "אישה ושני ילדים", בישרה כותרת של אחת הכתבות בערוץ, "נמחצו למוות מחוץ למאפייה". התגובות היו בהתאם. "כל העולם רואה מה זו הרעבה", כתב שלומי אלדר, בכאב אמיתי. אלדר דווקא מכיר את הרצועה. אבל הוא טעה. אין שום הרעבה. אייל עופר, מומחה לכלכלה העזתית, מתעד את מעללי חמאס באמצעות מעקב שקדני אחר השיח הפנימי בעזה. למשל, עוד ועוד סרטונים שמתעדים מחבלי חמאס שמענים ויורים בפלסטינים שהעזו להתנגד להם. ה-CNN לא יפרסם סרטונים כאלה, וגם לא את העובדה שהדוחק במאפייה הנ"ל, מאפיית אל-באנה, הוא מניפולציה. לחמאס, אומר עופר, יש שליטה מלאה בשוק המזון. אין מחסור. גם לפי תצהיר שהגיש המתפ"ש לבג"ץ, ברצועה פועלות 12 מאפיות, שמספקות 2.9 מיליון פיתות מדי יום, 1.1 מיליון מתוכן לצפון הרצועה.
עופר מציג לי עדות של תושב עזה בנוגע לאותה מאפייה שזכתה לפרסום עולמי. "הלכתי למאפייה בדיר אל-בלח לקנות לחם לילדים שלי", מספר העזתי. "אנשי חמאס הכו שם אישה בראשה. הם היו עלולים להרוג אותי. הם משפילים אותנו". ויש עוד עדויות. למשל, סרטון שהוצג בערוץ הטלגרם של חמזה אל-מסרי, עיתונאי ביקורתי כלפי חמאס עם 808 אלף עוקבים, שמתגורר מחוץ לעזה. רואים שם את אותה מאפייה, עם כמויות עצומות של פיתות. אלא שהן לא מגיעות להמונים שצובאים על המאפייה. לפעמים זה חמאס עצמו שמפרסם סרטונים מחרידים של הכאה אכזרית וירי במתנגדים. זו דרכו להבהיר מה צפוי למי שיחרוג משורת המקהלה.
CNN הציג בדיוק את מה שתעמולת חמאס רצתה שיציג. השיטה פשוטה. מוכרים כמות קטנה במחיר המפוקח וכך יוצרים מחסור מדומה והתקהלות המונים. ובאותו זמן, 90 אחוז מהסחורה נמכרת על ידי גורמים אחרים, מקורבי חמאס, במחירים מופקעים של 30-50 שקל לחבילה של עשר פיתות שאמורה לעלות שלושה שקלים. אבל אין סיכוי שב-CNN יבצעו תחקיר קצת יותר רציני, וגם לא שאייל עופר, שמבין בתחום יותר מכל עיתונאי ה-CNN, יוזמן להציג את התמונה האמיתית. ורק דבר אחד ברור. בקרב הזה, קרב התודעה, מדובר בעוד תבוסה.
