כמה הכנסה הפסידה משפחה ישראלית ממוצעת בשנה הראשונה של מלחמת חרבות ברזל? המספר שהופיע במדור זה לפני שבועיים – 28,000 שקל – עורר שאלות מהקוראים. הקורא י. גואל שאל: "הכיצד הגעת למספר כה גבוה, בעיניי מנותק מהמציאות. לו היו המשפחות בארץ מאבדות הכנסה שנתית רבה כל כך, כבר היינו רואים המונים ברחובות, ואין רואים אלא קניונים מלאים", כתב.
הקוראת נ. כהן בדעה הפוכה. "תחזיות אימה של שיתוק המדינה והרס תשתיות אכן לא התממשו", כתבה, "ובכל זאת איך אפשר להתהדר בחוסן חברתי וכלכלי? נראה לי ש-101 משפחות החטופים ועוד אלפי משפחות ששילמו את המחיר הנורא על מחדלי ממשלת הנפל הנוכחית לא יכולות להיות שותפות לאופטימיות שלך".
אתחיל את התייחסותי מהצגת הנתונים כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בשנת המלחמה, מאוקטובר 2023 עד סוף ספטמבר 2024, ירד התוצר המקומי הריאלי לנפש, השווה לפי ההגדרה להכנסה ריאלית לנפש, ב-3.3% בהשוואה לשנה המשתרעת בין אוקטובר 2022 עד סוף ספטמבר 2023. מכאן שבשנת המלחמה אבדה לכל תושב ישראל הכנסה של 8,200 שקלים, במחירי היום.
לא סוף החשבון. בשנה רגילה צומח התוצר הריאלי לנפש בישראל ב-1.7%. סביר להניח שאלמלא המלחמה היה קצב גידול התוצר נשמר גם בשנה שבין אוקטובר 2023 לאוקטובר 2024. לפיכך המלחמה גרעה 5.4% מההכנסה הריאלית לנפש ישראלית אחת. הפסד של 11,800 שקלים במחירים עכשוויים.
למשפחה ישראלית 3.7 נפשות. הכפלת גודל המשפחה באובדן תוצר/הכנסה לנפש מביאה לתוצאה ממש קשה: השנה הראשונה של מלחמת חרבות ברזל עלתה למשפחה ישראלית ממוצעת באובדן הכנסה של לפחות 43,700 שקלים.
הסכום של 28,000 שקלים אובדן הכנסה למשפחה, כפי שהופיע בטור זה לפני שבועיים, התייחס לשנת 2024 כולה ולכן לא כלל את הרבע האחרון, הדרמטי, של 2023 והתבסס על הערכה שלפיה הפעילות הכלכלית תתאושש לקראת סוף 2024. המלחמה הרי דועכת והמילואימניקים חוזרים הביתה. ועדיין זו מכה כלכלית כואבת מאוד, עוד לפני גזירות 2025.
כאן המקום להתייחס לשאלתו של הקורא י. גואל. אם ההכנסה והתוצר ירדו כה חזק, איך משקי הבית לא קורסים? כיצד הקניונים מלאים? זו התשובה: המשפחה הממוצעת – דגש על "ממוצעת" - הגיבה לירידה בהכנסתה בהקטנה מזערית בלבד של הצריכה (כלומר שמרה על רמת הקניות) ובצמצום ניכר של החיסכון השוטף. צמצום החיסכון היה אפשרי מפני ששנת המלחמה האירה פנים להשקעות בשוקי ההון וניירות הערך. הן הניבו תשואות גבוהות ויצרו תחושת עושר פתאומית שאיזנה את הירידה בהכנסות, שנתפסה כחולפת. לכן מראה העיניים לא סותר את הסטטיסטיקה הכלכלית.
אבל גם נ. כהן מעירה הערה חשובה מאוד כשהיא שואלת איזו משמעות יש לביטוי "משפחה ממוצעת" בשנת מלחמה? משמעות מוגבלת, מסתבר. רבבות משפחות שפונו מיישוביהן ההרוסים לבתי מלון ולדיור שכור איבדו את מקורות פרנסתן, עברו לחיות מקצבה ממשלתית מיוחדת וסבלו מירידה חדה ברמת החיים. הדברים תקפים גם למשפחות מילואימניקים וגם העצמאים והשכירים בענפי משק שנפגעו במיוחד, כמו תיירות וחקלאות. עבור קהיליות יהודיות חרדיות שלא נשאו בנטל המלחמה אך נהנו מנדיבות תקציבית יוצאת דופן של הממשלה כלפיהן זו הייתה דווקא שנה כלכלית מצוינת. הן לא נתנו וכן קיבלו.
ביקורת זהירה
אובדן התוצר, השווה כאמור לאובדן ההכנסה, הוא העלות הכלכלית העיקרית והכבדה של שנת המלחמה, זו שמאחורינו. האם גזירות התקציב ל-2025, המוסיפות מכה על מכה, כן יגרמו להידוק חגורה חזק של הציבור הרחב שעד כה לא חש על גבו את מלוא שוט הגיוסים, הפינויים והחובות היקרים? בנק ישראל, בהנהגת הנגיד פרופ' אמיר ירון, ממשיך להקרין – כעיקרון מנחה – מסר של אופטימיות כלכלית זהירה. תחזיותיו יותר חיוביות מאלו של ארגון המדינות המפותחות OECD כפי שפורסמו השבוע. לפי בנק ישראל, המשק יצמח בשנה הבאה ב-4.5%, לפי OECD ב-2.4%. בבנק ישראל מצפים שגירעון הממשלה לא יחרוג מ-4.8% מהתוצר, בשעה שכלכלני OECD חוששים מגירעון תקציבי של 5.7% מהתוצר – הפרש של עוד 20 מיליארד שקל. בשני התרחישים אין חשש למיתון, אין אבטלה ומטבע חוץ יהיה בשפע. והכל מותנה במצב הביטחוני-מדיני.
אתמול הונחה (באיחור) על שולחן הכנסת הצעת התקציב המלאה ל-2025. הסכומים מסחררים: לממשלת ישראל יהיה מותר להוציא בשנה הבאה 756 מיליארד שקל, כולל תשלומי ריבית על חובות קיימים ב-56 מיליארד שקל ופירעון איגרות חוב ממשלתיות ב-136 מיליארד שקל. תקציב מערכת הביטחון על סעיפיו השונים אמור להגיע ל-130 מיליארד שקל, עוד לפני יישום המלצות ועדת נגל להגדלת תקציב הביטחון. בנוסף יעמוד לרשות מערכת הביטחון תקציב המותנה בסיוע אמריקאי (ומכירות נשק) ב-29 מיליארד שקל. נתח הביטחון הכולל בתוצר צפוי להגיע ל-8%-9, שיא של עשורים.
"לא נוח לממשלה להודיע על גזירות של 35 מיליארד שקל", אומר כלכלן בכיר בבנק ישראל, "אך אין מהן מנוס. לא מהעלאת מע"מ, לא מהעלאת מסי הכנסה ומסים ישירים אחרים ולא ממחירים יותר גבוהים של מים, חשמל, תחבורה ציבורית וארנונה. "חלוקת הנטל", הוא מוסיף, "בין מגזר יצרני ללא יצרני מעוותת ומקוממת, אך הנטל עצמו בלתי נמנע – ועדיין לא בלתי נסבל".
הגישה של בנק ישראל נכונה: מסר של אופטימיות יחסית הוא רכיב חשוב בחיזוק כושר העמידה הלאומי ובשמירה על יציבות המשק. הנגיד ירון משתמש באמינותו הגבוהה כדי למנוע פתיחת מעגל הרסני של ציפיות שליליות המממשות את עצמן, וכדי להבעיר מחדש את גחלת הצמיחה. מה אומר הנגיד לראש הממשלה ולשר האוצר בשיחות פנים סגורות, זו כבר אופרה לגמרי אחרת. כדרכן של אופרות, היא הרבה יותר דרמטית.
מבחן מיון
הזדמן לי בחודש שחלף ללוות שני אנשים שחשו ברע לחדרי מיון בשני בתי חולים מובילים: בית החולים האוניברסיטאי של מדינת פנסילבניה בפילדלפיה ובית החולים הממשלתי-עירוני סוראסקי איכילוב בת"א. בית החולים בפילדלפיה מפואר, אלגנטי ורחב ידיים ללא השוואה לאיכילוב. איכילוב יעיל ומטפל בחולים ללא השוואה טוב יותר מהפילדלפי.
הגענו לקבלה של רפואה דחופה בפילדלפיה בשעות הערב המוקדמות ויצאנו בשעות הבוקר המאוחרות אחרי ישיבה של לילה שלם בפרוזדור על כיסאות פלסטיק עקומים בהמתנה למיטה פנויה. כשבסוף המיטה התפנתה ונמצא גם הרופא התורן הגואל, נדרשו צילומים שהתארכו והתארכו. בה בעת צוותי האחיות, האחים ועוזרי רפואה מדופלמים ישבו מול מסכי מחשבים כדי למלא באדיקות דפי אקסל של עלויות הטיפולים; כל בקבוק מים וכל מדידת חום נרשמו בחשבון שיוגש לחברת הביטוח הרפואי. באיכילוב הקבלה הייתה מיידית, הרופאות והרופאים הגיעו בלא דיחוי עם ציוד חדשני ועמדות מחשב ניידות, כשהמידע הרפואי העדכני מוזרם אליהם ללא הרף. הבדיקות המסובכות והמגוונות והנפקת מכתב הסיכום נמשכו בסך הכל שעתיים וחצי.
החשבון עבור הביקור הלילי בבית החולים בפילדלפיה שנשלח לחברת הביטוח הגיע ל-15,000 דולר; ההשתתפות העצמית של המבוטח ל-150 דולר. כל הטיפול באיכילוב – כולל ההעברה באמבולנס של מגן דוד אדום עם צוותים נהדרים – לא עלו לנו אגורה.
שלוש מערכות חיים בארה"ב כושלות במידה מחפירה: מערכת הבריאות, מערכת החוק ואכיפתו ומערכת המיסוי. בל נייבא אותן ארצה.
