ההתקדמות המהירה של המורדים הג'יהאדיסטים הסונים דרומה וכיבוש העיר חמה, הם כנראה הסיבה להתייעצות הדחופה שכינס ראש הממשלה בנימין נתניהו עם ראשי מערכת הביטחון בליל רביעי. מתקפת הפתע של המורדים, שהחלה כמעט מיד עם כניסת הפסקת האש בלבנון לתוקפה, מייצרת סדרה של איומים פוטנציאליים, אבל גם הזדמנויות למדינת ישראל, ובכל מקרה מחייבת מעקב צמוד.
האיומים, לפי סדר הדחיפות, הם: מערכות נשק, ובעיקר טילים ואולי נשק כימי, שנמצאים בצפון ובמרכז סוריה, עלולות ליפול בתוך ימים ואולי שעות ואולי אפילו כבר נמצאות בידי המורדים הג'יהאדיסטים.
חלב והבסיסים הצבאיים שמסביבה, ובעיקר הקומפלקס התעשייתי-צבאי הסורי באזור העיירה אל-ספירה שמדרום מזרח לחלב, מדאיגים מאוד את מערכת הביטחון. בקומפלקס התעשייתי שם מיוצרים טילים, ביניהם מדויקים, ורקטות על פי ידע איראני, ושם גם יש יכולת לייצר נשק כימי ואולי ישנן שם כמויות לא גדולות של נשק כימי, שמשטרו של בשאר אסד שמר ליום צרה. כל אלה עלולים להיות מופנים כלפינו במוקדם או במאוחר.
זו כנראה הסיבה שלפי פרסומים זרים חיל האוויר הישראלי תקף בימים האחרונים את הקומפלקס הזה, וגם מחסני נשק של צבא סוריה שנמצאים מצפון לדמשק, והמורדים מתקרבים אליהם במהירות. אפשר להעריך שישראל מעדיפה להשמיד את האיום הזה כדי שמערכות הנשק האלה, הקונבנציונלי והלא קונבנציונלי, לא יפלו בידי גורמים ג'יהאדיסטים, גם אם הם סונים ואויבים בנפש של חיזבאללה ואיראן.
הסיוע הרוסי נכשל
האיום השני נובע ישירות מחולשתו של צבא סוריה ומהעובדה שרוסיה אינה מסוגלת להגן על משטרו של בשאר אסד, כפי שהגנה עליו ב-2015. בעיצומה של מלחמת האזרחים בסוריה, לפי מקורות טורקיים, החזיקו הרוסים 50 מטוסי תקיפה בבסיס חמיימים, שבאמצעותם הפציצו באינטנסיביות וללא רחם את המורדים עד שאלה נסוגו למחוז אידליב. כיום, לפי אותם מקורות, בגלל המלחמה באוקראינה, מחזיקים הרוסים רק 15 מטוסי תקיפה בחמיימים, ורק שבעה מהם מבצעיים. הפצצות הרוסים לא הצליחו למנוע את כיבוש חלב, ועיכבו רק בפחות מיממה את כיבוש העיר חמה שבמרכז סוריה. כתוצאה מחולשת צבא סוריה והסיוע המבצעי הרוסי הדל, למשטר אסד אין ברירה אלא לקבל את העזרה שהאיראנים מציעים לו באמצעות שר החוץ האיראני עראקצ'י, שביקר בדמשק לפני ימים ספורים.
האיראנים כבר שלחו לסוריה את אחד מהגנרלים שלהם, ג'עפרי, שפיקד ב-2016 על כיבוש חלב מידי המורדים, ועוד כמה יועצים ואנשי משמרות המהפכה שבאו איתו. במקביל שלחו האיראנים לאזורי הקרבות מיליציות שיעיות, עיראקיות וסוריות שנאמנות להם. בין הכוחות האלה נמצאת חטיבת פאטמיון, שמורכבת בעיקר משיעים אפגניים ופקיסטנים, שאיראן משלמת את משכורותיהם ואנשי משמרות המהפכה מפקדים עליהם.
החטיבה הזאת נכנסה כבר לקרב בהגנה על העיר חמה ונכשלה, אבל איראן מזרימה עוד ועוד כוחות של מיליציות שיעיות דרך גבול עיראק-סוריה אל אזור הקרבות. איראן גם דרשה וקיבלה כמה מאות אנשי חיזבאללה שעברו מלבנון לסוריה כדי לעזור למשטר אסד, לעת עתה ללא הצלחה.
לישראל יש בעיה חמורה עם המיליציות האלה ועם אנשי חיזבאללה שנכנסו לסוריה, כיוון שהם יכולים להוות תחילת התבססות איראנית צבאית, ועשויים להישאר בסוריה, על גבול ישראל, לפעול משם באמצעות ירי רקטות וטילים וחדירות קרקעיות ליישובי רמת הגולן, ולהבריח נשק ללבנון כדי לחמש מחדש את חיזבאללה.
האיום השלישי הוא שמשטר אסד יתמוטט ואז תהפוך סוריה למדינה כושלת נוספת כמו תימן, לבנון, או עזה, שהאיראנים יבנו ויממנו בה צבא טרור שמטרתו לפעול נגד ישראל. כדי לקדם פני איום כזה ישראל צריכה לנקוט אמצעים הגנתיים, בעיקר ברמת הגולן, וגם לתקוף ללא הרף בשטחה של סוריה כדי למנוע התבססות גורמים איסלאמיסטים קיצוניים סמוך לגבולה ובטווח רקטות ומרגמות ממנו.
האחראית העיקרית: טורקיה
כדי להבין את הסיטואציה שאליה נקלע המזרח התיכון בעקבות מתקפת הפתע של המורדים הסורים, צריך להכיר בכך שהגורם שעומד מאחורי מתקפת המורדים היא טורקיה. המתקפה הזאת מתנהלת בשני צירים. ארגון-הגג האיסלאמיסטי ג'יהאדיסטי "היאת תחריר א-שאם" (ההתאגדות לשחרור סוריה) נע דרומה כשמטרתו להפיל את משטר אסד ויעדו הוא העיר חומס. חומס היא העיר הגדולה והחשובה במרכז סוריה, שכיבושה ינתק למעשה את המובלעת העלווית שבה שוכנת רוב משפחת הנשיא אסד – בערים לטקייה וטרטוס – מהעיר דמשק.
כוח מורדים נוסף, חילוני, שנקרא "הצבא הלאומי הסורי", נע מזרחה לעבר ערי וכפרי האזור האוטונומי שהכורדים הקימו, רוג'בה, בצפון-מזרח סוריה. הצבא הלאומי הסורי, שמורכב בעיקר מעריקים סונים מצבא סוריה, סר לחלוטין למשמעתם של הטורקים והוא בעצם עושה דברו של ארדואן.
למעשה, מתקפת המורדים לא הייתה יכולה להתרחש לולא הטורקים, שתמכו צבאית במורדים הסורים משני הפלגים ועכשיו הם משתמשים בהם כדי לממש את האינטרסים שיש לטורקיה בסוריה, וכאלה יש לא מעטים. ראשית, ארדואן רוצה לחסל את האזור האוטונומי הכורדי במזרח ובצפון סוריה, כדי למוטט צבאית וממשלית ארגונים הכורדים שהם בעלי ברית של ה-PKK, המחתרת הכורדית שנלחמת למען עצמאות החבל הכורדי בטורקיה.
המורדים הג'יהאדיסטים שמתקדמים דרומה לעבר דמשק, משרתים מטרה אחרת של ארדואן: להכריח את אסד להסכים שהטורקים יחזיקו באזור ביטחון נגד הכורדים בצפונה של סוריה ובה בשעה, יקיימו יחסי כלכלה ושכנות נורמליים עם סוריה. אסד מסרב לדרישות אלו של ארדואן, שבעיקר רוצה שהיא תסכים להחזיר לשטחה יותר משני מיליון פליטים סורים שברחו לטורקיה בעקבות מלחמת האזרחים.
טווח האינטרסים הזה הוא גם הזדמנות לישראל מפני שאסד המוחלש בסופו של דבר יצטרך להחליט ממי הוא מפחד יותר: מהמורדים – ואז הוא יסכים לקבל סיוע איראני וחיזבאללאי וגם ייתן להם להעביר דרכו נשק ואמצעי ייצור לשיקום חיזבאללה – או מישראל שתפגע בכל ניסיון התבססות איראנית ואגב כך, תחליש עוד יותר אותו ואת משטרו.
כפי שהדברים נראים כעת, טורקיה אינה מעוניינת בהתמוטטות משטרו של אסד. גם ארדואן יודע שאזור חסר משילות ששורר בו תוהו ובוהו מוחלט וקרבות פנימיים בין עדות, בסופו של דבר מהווה סכנה לטורקיה ממש כמו לישראל.
