שנים שלה שלטה שושלת אל-אסד, האב חאפז ובנו בשאר, בסוריה. בין שאגות השמחה וההקלה, 25 מיליון אזרחי סוריה נמצאים כבר שבוע ברשתות החברתיות, כותבים, מגיבים ועונים לשאלות שנוגעות לדרמה בארצם.
בין היתר ניסו הגולשים לסכם את מספר אזרחים ואנשי הצבא הסורי שנרצחו בידי המשטר: כמעט מיליון איש ב-29 שנות שלטונו של האב, חאפז אל-אסד. אצל הבן בשאר המצב לא הרבה יותר טוב: 600 אלף איש נרצחו בהוראתו.
בשאר היה בעיצומה של ההתמחות ברפואת עיניים בלונדון כשאחיו הבכור והיורש המיועד, באסל, נהרג בתאונת דרכים, והוא נקרא בחזרה לסוריה כדי להתכונן לתפוס את השלטון במקומו. הוא נשלח לקורסי השתלמות בצבא הסורי, קיבל דרגה המקבילה לתת-אלוף, ועבר תהליך מזורז של כניסה לתפקיד הנשיא. במקביל הוזעקה הנערה היפהפיה אמה-אסמא, ביתם של רופא לב ופקידה בכירה בשגרירות רוסיה בלונדון, להינשא לבשאר. אסמא, שתכננה לעבוד בבנק אמריקני, נאלצה לגנוז את החלום. לבני הזוג שלושה ילדים: חאפז, זיין, וכרים.
חאפז אל-אסד היה בן שבעים במותו ממחלת הסרטן. ארבע פעמים הצלחתי לפגוש אותו: פעמיים בקהיר, פעם נוספת בז'נבה, ופעם אחרונה בעמאן, כשהגיע להלוויית המלך חוסיין בפברואר 99. אסד כבר היה חולה, וסוכני חרש חיטטו במערכת החדרים שהועמדה לרשותו במלון שבו התאכסנתי. דוברו ישב בלובי ונופף בידיו לעברי, כשידע בבירור שאני עיתונאית ישראלית. כעבור דקות הגיעה אסד עם פמלייתו. מעלית מיוחדת נשמרה עבורם. התייצבתי ליד דלת המעלית, בכוונה לראיין את הנשיא הסורי. אלא שאחד משומרי ראשו החטיף לי מהלומה נוראה, עפתי למרחק עשרים מטרים בלובי, והנשיא נעלם לתוך המעלית. הדובר הנשיאותי, שהיה עד ראייה, הזדרז להתנצל באוזניי. "תביני", ניסה להסביר, "עוד לא הגיע הזמן לשוחח עם ישראלים. קבלי את התנצלותי המלאה על האירוע".
עם אסד האב – ששמו האמיתי היה אל-ווחש (חיית פרא) והוסב לאסד, אריה – השלטון התנהל בכוח. כל מי שניסה להתחכם, למתוח ביקורת, לכתוב מאמרים שנראו כיוצאים נגד השלטון, נזרק לכלא ועבר "טיפולים" בידי הסוהרים וצוותי החקירות. המצב הכלכלי בסוריה היה טוב בהרבה מהמשבר הכלכלי בימי הבן, בשאר. האזרחים למדו לחיות עם דרך התנהלותו האכזרית של השלטון. בושרה, בתו הבכורה של הנשיא נמלטה עם אם המשפחה, אניסה, לקטאר כי לא יכלה להשלים עם ידו הקשה של השלטון ועם סירובו של אחיה לקבל את בעלה, עד שנרצח כעבור מספר שנים בהוראת האח הצעיר יותר, מאהר, "מפקד הארמיה הרביעית" בצבא הסורי.
אסד האב כונן ופירק בריתות בעולם הערבי, שהידועה מכולן היא הברית החשאית עם נשיא מצרים, אנוואר סאדאת המנוח, לקראת מלחמת יום הכיפורים שבה יצאו צבאות שתי המדינות למתקפת פתע מתוזמנת נגד ישראל. לימים, הנשיא המצרי "קפץ" לדמשק, הציע לחאפז אל-אסד להצטרף ליוזמת השלום שלו עם ישראל, וכמעט נעצר והושלך לכלא בסוריה.
בשאר אל-אסד דווקא התחיל את נשיאותו ברגל ימין. הוא דיבר על תכניותיו לערוך שינויים פוליטיים-צבאיים מפליגים, העביר קריצה לא מחייבת לכיוונה של ישראל, דיבר לממשל האמריקני ויצר רושם של מהפכן. זה נמשך פחות מחודש עד שיועציו ושרי הממשלה כיוונו אותו להמשיך בדרך המלחמות, המעצרים והיחס האכזרי כלפי האזרחים, והנשיא החדש הפך עד מהרה לדמות שנואה. "האביב הערבי" כמעט הביא להדחתו מהשלטון, והוא נחלץ ממש ברגע האחרון.
כעבור ארבע שנים, כשמשטרו לא זכה לפופולריות, אסד הזעיק את משמרות האיראנים שמיהרו לסייע בשמירת המשטר. אחריהם הגיעו כוח צבאי רוסי והתנחל בעיר הנמל הרוסית טרטוס. בין ישראל לרוסיה נוצרה "הבנה" שחיל האוויר לא יתקוף כוחות רוסים בסוריה, וישראל התמקדה בפעילות נגד הכוחות האיראנים וכוח חיזבאללה שעבר לפעול משטח סוריה.
רעידת האדמה הפתאומית בסוריה מטלטלת את כל מדינות העולם הערבי. מלך ירדן והנשיא המצרי א-סיסי לא רק סוגרים את הגבול מחשש לבריחה המונית אלא, בעיקר, בודקים מה סיכויי המהפך המשטרי באמצעות הפיכה קצרה ואלימה במדינותיהם. את האב, חאפז אל-אסד, מכירים מהסיפורים מעוררי הפלצות. הן בשאר הפך לדמות נתעבת בעולם הערבי ורק השנה הוחזר, בלחץ מצרי ולמרות התנגדות מדינות המפרץ וסעודיה, לחיק הליגה הערבית. התצלום מסיומה של הפיסגה בריאד, שבו מצטלמים כל המנהיגים הערבים, מספר את הסיפור: כולם מחייכים, נצמדים מנהיג לרעהו, ואילו בשאר עומד מבודד, מבטו מיואש, אף אחד מהמנהיגים לא עשה מאמץ להתקרב אליו.
