נדמה שאת מקומם של אלפי הישראלים שביקשו להגיע לטקס הזיכרון הלאומי במלאת שנה לטבח 7 באוקטובר, והדבר נמנע מהם עקב מגבלות ההתכנסות של פיקוד העורף – החליפו מאות האלפים שצפו בו בטלוויזיה, ובהם החתום מטה. עכשיו יצא אלבום המנציח את רגעי השיא מהטקס המרגש ההוא, שנערך בפארק הירקון בתל-אביב, והוא מבקש לשחזר את הצמרמורת שאחזה בי וברבים אחרים במהלך הצפייה. לא כל משתתפי הטקס כאן (בעז שרעבי, שולי רנד וישי לוי אינם, משום מה), אבל רבים מ-16 השירים שכלולים באלבום עומדים יפה במשימת ההנצחה גם בהאזנה מחודשת, חודשיים אחרי.
במהלך ההאזנה חוזרות כמה מהתמונות שריצדו אז על המרקע: עברי לידר המבצע את "זכיתי לאהוב" עם יובל שרביט-טרבלסי, אלמנתו של מור טרבלסי ז"ל שנרצח בנובה; שלמה ארצי, שחתם את הערב ב"שדות של אירוסים", עם ההקדמה המטלטלת של יגיל יעקב בן ה-13 מניר עוז, ששוחרר משבי חמאס; וכנסיית השכל עם "שום דבר לא יפגע בי" שבו שולב קולה של עמית מן ז"ל, הפרמדיקית האמיצה שנרצחה בבארי באותו בוקר איום.
הטקס הלאומי היטיב לשקף כמה מהתמורות שחלו במוזיקה הישראלית מאז טקס זיכרון חשוב קודם – זה שנערך שמונה ימים לאחר רצח רבין, לפני כמעט 30 שנה. "נערי שובה אליי", לדוגמה, בדרך כלל עוד שיר מרים של מרגול, מוגש כאן בביצוע אדיר ושקט שלה עם ואלרי חמאתי. אגם בוחבוט, שמזוהה לרוב עם פופ לילדות, ביצעה יפה את "יא מאמא".
האם הטקס הזה הוליד שירים וביצועים שיעצבו מחדש את פסקול השכול הלאומי, בדומה ל"לאורך הים" של עפרה חזה ול"לבכות לך" של אביב גפן לאחר רצח רבין? לא בטוח, בוודאי לא לנוכח העובדה שהיוצר של האחרון הלך הפעם על שיר חדש ומתריס, "ארץ הפוכה".
