"ליבגני היה ברור שחייבים לצאת למלחמה, זה הסבב השלישי שלו. הוא עלה עם הגדוד שלו ב-7 באוקטובר, ומאז היה במילואים עד פברואר. אחר כך סבב שני, קיץ עד האביב, ואז מסוכות סבב שלישי שהיה אמור להסתיים בסוף החודש. הוא לא סיפר הרבה, ולא רצה לומר לנו כמה זה מסוכן. תמיד דאגתי לו כי בכל זאת, זו לבנון, והמלחמה לא ממש נגמרה".
כך סיפרה בבכי אלכסנדרה, אלמנתו של רס"ן (במיל') יבגני זינרשיין מזכרון יעקב, שנהרג שלשום בקריסת המבנה בדרום לבנון. "זה לא נתפס. הייתה לנו חברות מדהימה, הוא דאג מאוד לי ולילדים, הם ממש היו כל עולמו. אני מהנדסת אופטיקה ופיזיקה, יבגני היה מהנדס מדעי המחשב. חברה הכירה בינינו בלימודים בטכניון, והקמנו בית מדהים. מאוד אהבתי את החיוך שלו, ככה התאהבתי בו", הוסיפה.
זינרשיין, בן 43 בנופלו, היה מפקד פלוגה בגדוד חיר"ם בחטיבה 226. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים. אלכסנדרה סיפרה כי "הוא תמיד היה גאה במשפחה שלנו, היה מעורב מאוד, אדם מבריק ממש. הוא תמיד אמר שחייבים לתת את הכל למדינה, ללכת בראש הכוח עם החיילים והמפקדים. הוא הדגיש שזו חובתנו, כדי שגם הילדים ימשיכו אחר כך לשירות קרבי משמעותי במדינה שהוא כל כך אהב. היה לו חשוב להמשיך לתרום, לבצע שירות מילואים משמעותי וחיובי, כולנו היינו גאים בו מאוד".
אלכס חסיס, בן דודו של זינרשיין, סיפר על ההתכתבות האחרונה ביניהם יום לפני שנפל. "בשעות הבוקר, סביב 08:38, הסתמסתי איתו. הוא לא כתב הרבה, רק שאל מה שלום המשפחה", אמר, "חרב עלינו עולמנו. בתחילת דרכו, כשהתגייס, יבגני לא היה בצנחנים. אחר כך הוא עשה הסבה וגם יצא לקורס קצינים. הוא היה מאוד גאה בשירות הצבאי הממושך שלו. הוא היה אמור להשתחרר בסוף החודש, ועתה פקד אותנו אסון נוראי שאיש לא מעכל".
רפאל ביתן ניב, חברו, ספד לו: "הייתה לו שליטה בכוח האדם, ידע מה המצב של כל חייל. היה לו שקט אצילי עם מנהיגות שקטה, לא היה צריך הרבה דיבורים".
