רחל שפירא כתבה כמה מהשירים הישראליים היפים ביותר, ובהם "כמו צמח בר", "מה אברך", "שיר של יום חולין", "עוד יהיה לי", "נחמה", "שיר תשרי" ו"רק אתמול", כך שלא מפתיע שהוחלט לקיים מופע חגיגי משיריה, "מעפר פורחת שושנה", במסגרת פסטיבל החורף של היכל התרבות תל-אביב (15-12 בפברואר). יואב קוטנר ינחה, וישתתפו, בין היתר, גלי עטרי, נורית גלרון, ירדנה ארזי, אלון עדר, גיא מזיג, נונו, ליהי טולדנו ותזמורת האופרה הקאמרית.
"זו התרגשות גדולה להגיע להיכל התרבות ולהאזין לשירים שלי", אומרת שפירא. "מבחינתי זו עוד הזדמנות לפגישה של השירים עם הקהל. שירי זמר, מטבעם, זקוקים לקהל, והם מתגשמים ומבוצעים כשיש מי שמאזין להם ושר אותם. אלה לא שירים שיש להם קיום במגירה".
את עדיין מופתעת מהאהבה שהשירים מקבלים?
"אני כותבת שירים מגיל מאוד צעיר, והגילוי הזה שהיכולת לחבר שירים היא גם צורך שלי, היה מרעיש מבחינתי. לא היו לי ציפיות ולא תוכניות. כל מה שקרה בדרך זה הפתעה. אני קוראת לעצמי 'מופתעת סדרתית'. אני לא חדלה להתפלא איך זה קרה; לא ממש מבינה את זה".
חלק גדול מהשירים נשארו אקטואליים עד היום.
"בהתחלה הייתי מופתעת מזה. הרי חלקם נכתבו לפני שנים לא מעטות. אבל במחשבה שנייה, זה לא מפתיע, מכיוון שהשירים שלי, המבט שלי כשאני כותבת, מופנים לבעיות של אנשים ונשים, לחרדות, לדאגות, למאבק ההישרדות של הנפש, וזה טבעי שיש לזה מקום בזמן".
גורל החטופים מטריד אותה מאוד. "אני לא מאמינה שזה קורה לנו", היא אומרת. "כל מפגש שלי עם קהל מתחיל בציון מספר הימים שהאנשים והנשים האלה עדיין שם, במעבה האדמה, במחילות ובמנהרות. אני מקווה שכשהפסטיבל יתקיים, הם כבר יהיו בחוץ. הנושא הזה מדיר שינה מעיניי, ואני לא יכולה להירגע ממנו. זה מטריד אותי מדי יום, אפילו מדי שעה. אני גרה בקיבוץ שפיים, שקלט את קהילת כפר עזה למחרת 7 באוקטובר, ואני מביטה באנשים האלה ביראת כבוד עצומה ומקווה לשיקום אישי וקהילתי"
