המדור הזה נקרא "רגע היסטורי", אבל עם כל הכבוד לכל הרגעים ההיסטוריים שבהם עסק בעבר, הפעם זה הרגע ההיסטורי הגדול מכולם. זה שקרה רק פעם אחת בתולדות הכדורגל הישראלי, זה שעליו אנחנו מתרפקים ומנסים לשחזר כבר 55 שנה. מה שנקרא חמסה-חמסה. הרגע שבו נבחרת ישראל הבטיחה את מקומה במונדיאל הראשון והיחיד שלה עד היום - וזה קרה בבוקר 14 בדצמבר 1969.
לפני הכל, צריך להזכיר את הכוכבית. הדרך לאליפות העולם במקסיקו 1970 לא הייתה כזו מסובכת, למרות שבטורניר השתתפו 16 נבחרות בלבד. ישראל נאבקה על הכרטיס הבודד שהוענק לאסיה, אוקיאניה והנבחרות המנודות (היא עצמה ורודזיה), ועברה בדרך ארבעה משחקים בלבד. על הסיבוב הראשון היא דילגה, בזמן שאוסטרליה נאלצה להתמודד עם יפן ודרום קוריאה. בסיבוב השני הוגרלה ישראל נגד ניו-זילנד, שוויתרה על הביתיות והפסידה בשני המשחקים שנערכו באצטדיון ר"ג 4:0 ו-2:0. דו-קרב הגמר היה נגד אוסטרליה, שעברה את רודזיה, ובמשחק הראשון בר"ג ניצחה ישראל 0:1 משער של גיורא שפיגל.
הכל התנקז למשחק הגומלין בסידני. תיקו ומעלה – וישראל במונדיאל. מכיוון שהמשחק נערך בשעת בוקר מוקדמת לפי שעון ישראל, הספיק "ידיעות אחרונות" להוציא מהדורה שנייה כבר באותו בוקר. כמו שנחמיה בן-אברהם אמר בזמנו "אני משאיר את המיקרופון לקהל", אני משאיר את המילים לכתב העיתון בסידני, יוסף כ"ץ, שדיווח טלגרפית: "נבחרת הכדורגל של ישראל עשתה זאת, לראשונה בתולדותיה תשתתף ישראל בקיץ הקרוב במשחקי הגמר על הגביע העולמי שייערכו במקסיקו. את העלייה למקסיקו הבטיח הבוקר בסידני קפטן הנבחרת הישראלית מרדכי שפיגלר, אשר הבקיע את השער האוסטרלי בדקה ה-79 במשחק הגומלין שנערך בסידני. השער היקר ביותר של ישראל הובקע בעיצומו של לחץ אוסטרלי ברור, אשר נקטע רק לעיתים רחוקות על ידי התקפות פתע ישראליות. היה זה מבצע משולב של הצמד שפיגל-שפיגלר. גיורא שפיגל מסר מימין כדור מדוד לחברו, ושפיגלר לא נכשל בבעיטתו מ-15 מטר. עד כמה היה חשוב שערו של שפיגלר נוכחנו שתי דקות לפני הסיום, עת הצליחו האוסטרלים להשוות מרגלי ווטקיס. אבל שער זה כבר לא הציל את נבחרת אוסטרליה".
למחרת שיגר כתבנו את התגובות המאושרות של אנשי הנבחרת, ובראשם שפיגלר: "הרגל השמאלית הזאת, שאיכזבה אותי כל העונה, פעלה הפעם כהלכה ועימה הבקעתי את השער, שהבטיח את עלייתנו לגמר הגביע העולמי". בחדר ההלבשה הייתה צהלה גדולה ובמרכזה עמד המאמן הלאומי הקשוח בדרך כלל, עמנואל שפר, והזיל דמעות. "אני האיש המאושר בעולם. כל מאמן חולם להוביל את נבחרתו לשלב הגמר של הגביע העולמי, ולמאמן ישראלי להוביל נבחרת קטנה וצנועה לטורניר השיא, זוהי הרגשה נפלאה. אבל זה גם דבר מחייב ואסור לנו לשכוח זאת. יש להכין את הנבחרת למשחקי מקסיקו בדייקנות צבאית ואסור לנו לבוא לשם בכדי לשחק על המקום ה-16". הוא הצליח גם במשימה הזאת, כי במונדיאל ישראל ליקטה שתי נקודות והקדימה ארבע נבחרות.
