המסכות הן ההבדל, הסמל והמהות. תמונת שרי וח"כי הליכוד, עטויים במסכות בשל מגפת הקורונה, הפכה לפני כארבע שנים לסמל התרסת מחנה נתניהו נגד מערכת המשפט בעת פתיחת משפט האלפים נגדו. השבוע הגיעו חברי ושרי הליכוד ללוות את נתניהו בפתיחת עדותו, ללא מסכות, תרתי משמע.
זה חודשיים, כהכנה לעדות המנהיג, הם מתחרים בהמטרת חרפות ונאצות מתוזמנות נגד מוסדות האכיפה הממלכתיים – בית המשפט העליון, היועצת המשפטית לממשלה ושומרי הסף. במקביל הם עסוקים בעשייה: יוזמות חקיקה שמטרתן להרוס את בית משפט העליון והתביעה הכללית המנהלת את משפט נתניהו.
***
את השבוע פתחו שרי הקבינט בגינויים מכוערים כלפי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, בישיבה שמטרת כינוסה הייתה המצב בסוריה. הסיבה: סירובה להמליץ על דחיית עדותו של נתניהו. בינתיים, מתקדמת היוזמה להדיח את מיארה. השבוע אושרה ההצעה לקיים דיון בכנסת בהדחת היועמ"שית ברוב של 51 תומכים, אבל קשה לדייק את היתכנות האירוע.
1 צפייה בגלריה
מיארה. טעותו – טעותם, דרעי. פיקוח נפש, לוין. איפה הרצוג?
(צילומים: שלו שלום, אלכס קולומויסקי)
שר התקשורת שלמה קרעי, המנצח על המקהלה הקוראת לפטרה, אסף כבר 13 חתימות שרים התומכים בעמדתו. מתוכם, ארבעה שרים (כולל קרעי) גם צירפו דוגמאות להתנכלות מיארה אליהם, כאשר היא מבקשת למנוע מהם מלבצע צעדים בלתי חוקיים שתיכננו במסגרת תפקידם. מי שראה את הדוגמאות, טוען שמדובר בטענות "דרדלה".
שר המשפטים יריב לוין ייכנס לפעולה, אם בכלל, רק אם יצטבר מידע רציני שיכול לעמוד נגד מיארה בוועדת הדחה. בינתיים סיפר בוועדה לבחירת שופטים שהטלפון שלו מלא במסרונים מאת "הבייס" הדורשים את פיטורי היועצת והימנעות מבחירת יצחק עמית כנשיא העליון, אבל הוא "חוסם אותם בגופו".
כל זה מתכתב גם עם המשבר המשטרי, כפי שבא לידי ביטוי ביחסי השר לוין עם עמית וחבר השופטים בקשר לאי-הסכמות על בחירת נשיא קבוע ובחירת שלושה שופטים לעליון. בקרב ראשי הקואליציה קיימת אכזבה מכך שנשיא המדינה יצחק הרצוג לא נכנס לאירוע, כמגשר המתחייב לפתור את הפלונטר בתוך מספר שבועות.
לוין בטוח שהמתווה לפתרון המשבר שהציע, ואשר נחשף ב"ידיעות אחרונות", מגלם בתוכו פשרות מרחיקות לכת. למשל בחירת עמית לנשיא, בניגוד לעמדת השר נגד עקרון הסניוריטי, היא מחווה ראויה בעיניו. "אני מרגיש במיעוט מול השופטים", קובל לוין בשיחות עם חברי הקואליציה, "הם דוחקים אותי לפינה ושוברים את כללי המשחק. ואם לא די בכך העליון מוציא נגדי צווים הכופרים בסמכותי כשר".
שר בכיר בקואליציה אומר שהליכי ההדחה יקרמו עוד וגידים רק אם יהיה קונצנזוס רחב בקרב השרים – יותר מ-25 מהם. "מספר כזה יהווה 'כרטיס צהוב' עבור מיארה", שמשמעותו כדברי השר, "או שתתפטרי, או שתתקני דרכייך, או שנלך לוועדת הדחה. במקרה כזה נראה שמיארה תבין את הרמז", מפנטז השר.
ופה בדיוק טמונה טעותו – טעותם. "היא ממשיכה לספק את השירות הראוי לממשלה, כפי שהיא תופסת את תפקידה", אומר בכיר במשרד המשפטים. "מה שמקל עליה היא הידיעה שחובתה לסייע לממשלה ולהזהיר אותה מפני אי-חוקיות ואי-תקינות. היא משוחררת מכל לחץ פנימי וחיצוני. לעומתם, היא אינה נושאת עיניה לתפקיד הבא. הבייס שלה הוא הציבור הרחב, כולל אלה המחרפים אותה".
ועוד לא הזכרנו את העננה המרחפת ומהווה סכנה ברורה לשלמות הקואליציה – חוק הגיוס. שר הביטחון הנוכחי, ישראל כ"ץ, לא יתנגד לכל מתווה גיוס שיוטל עליו ובינתיים אינו מגייס איש. אם וכאשר יונע מהלך לא חוקתי ולא שוויוני מיארה תהיה שם, תזהיר את הממשלה מביטול המתווה על ידי בג"ץ. כלומר תיערם עוד סיבה מדוע יש להדיחה.
***
כשלוין מחפש קונצנזוס פוליטי להדחת מיארה הוא בונה בעיקר על תמיכת מנהיג ש"ס אריה דרעי. אלא שדרעי לא ממהר לתמוך – לא עניין של מה בכך, כשהיא זו שעוצרת את חוק גיוס בני הישיבות.
דרעי עצמו שבע התנגשויות עם מערכת אכיפת החוק והוא התנסה ברע מכל – ריצוי עונש מאסר בבית הכלא בראשית שנות האלפיים. גם עכשיו עדיין אינו יכול לשמש כשר בשל פרשת המסים שלו שהסתיימה בעסקת טיעון. ההערכה היא שגם אם יהיו מהלכים מעשיים להדחת מיארה הוא יהיה מנוע מנקיטת עמדה פומבית, והשאלה היא איך ינחה את שריו.
מי שעוקב אחר הקריירה העשירה של דרעי זוכר. פעמיים נכרך שמו בפרשיות החלפת יועצים משפטיים לממשלה ובשתיהן שילם מחיר ציבורי. הפעם הראשונה הייתה ב-1993. ראש הממשלה, יצחק רבין, עמד לאבד את שותפו והתומך הקואליציוני בהסדר המדיני, אריה דרעי, משום שהיועץ המשפטי לממשלה דאז יוסף חריש ופרקליטת המדינה הנחושה דורית ביניש עמדו על כך שהח"כ הצעיר והמבריק ייפרד משולחן הממשלה, לאחר שזומן לשימוע בחשד לביצוע עבירות שוחד.
חריש התבקש לסיים את כהונתו בטיעון שהוא כבר בן 70. רבין ודרעי חשבו שיועץ משפטי אחר "יסדר" את העניינים. הציפייה מהשופט מיכאל בן יאיר שמונה לתפקיד הייתה שכתב האישום ייגנז. אלא שהוא נהג על פי חוק וכתב האישום יצא לדרך.
שלוש שנים לאחר מכן, חודשים מעטים אחרי שעלה נתניהו לשלטון, התפוטר בן יאיר והכוונה הייתה למנות יועץ משפטי חדש שענה לתיאור "בראש שלנו". עד מהרה התברר שאת מקומו של בן יאיר אמור לרשת במפתיע עו"ד רוני בר-און. בפרשה שהתפוצצה בינואר 1997 כיכב דרעי כמעורב במזימה שנועדה להחליף יועץ אשר יסדר לו עסקת טיעון מקילה.
היועמ"ש שמונה במקום בר-און, אליקים רובינשטיין, ופרקליטת המדינה עדנה ארבל קבעו בדוח ציבורי שפירסמו שבחירת בר-און ליועץ המשפטי לממשלה נועדה, בלי שבר-און ידע על כך, לסגור את תיק דרעי המתנהל. בתום חקירת הפרשה, החליט היועץ רובינשטיין שלא להעמיד את נתניהו ואת שר המשפטים צחי הנגבי לדין, למרות המלצת המשטרה. בספטמבר 2003 הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד דרעי בפרשה, בשל האירועים שהצטברו מאז, ובהם הרשעתו של דרעי בתיקים קודמים, מאסרו ופרישתו מהחיים הפוליטיים.
אי-אפשר לומר שדרעי לא למד מהטראומות הללו שליוו את הקריירה שלו. ובכל זאת הפוליטיקאי הממולח – מתומכיו המובהקים של נתניהו ומי שנחשב "המשקיף", בעל השפעה מכרעת ומאזנת בקבינט – נכנס השבוע לזירה.
תחת הכותרת "דחיית דיוני משפטו של ראש הממשלה נוכח הנסיבות הביטחוניות החריגות", הוא שיגר למיארה מכתב. "עסקינן בפיקוח נפש לכל דבר ועניין ולכל הדעות, כפי שפיקוח נפש דוחה שבת – כך פיקוח נפש של רבים עשוי וצריך לדחות משפט. אבקש כי תורי לפרקליטים האחראים לשקול ברצינות ובכובד ראש את קריאתי זו. זוהי שעה להחלטות אמיצות, כך לגבי הממשלה וקברניטי המדינה וכך לגבי פרקליטות המדינה".
המכתב אינו תוקפני וניתן להתרשם שגם גישת דרעי כלפי מיארה אינה מבקשת שייקוב הדין את ההר. בינתיים.
