התצוגה של ג'יילן הורד בדרבי התל-אביבי ביום ראשון ביססה את מעמדו כשחקן הטוב ביותר של מכבי ת"א העונה. הפורוורד מציג משחק רב-גוני ועושה הכל מהכל. לצד זאת, ההצטיינות שלו מאירה באור בעייתי הרבה אספקטים בקבוצה שלו.
הורד, שמקבל הכי הרבה דקות בקבוצה של עודד קטש (גם בליגה וגם ביורוליג), שומר לא אחת בהגנה על הגארדים של היריבה, בגלל בעיית הגובה בקו האחורי של האלופה הישראלית. כשזה קורה, מכבי מאבדת הרבה מהיכולת שלה מתחת לסלים, כי הורד הוא גם הריבאונדר המצטיין שלה (שוב, בשני המפעלים).
וכך יוצא שהקו הקדמי של מכבי ת"א נאלץ בלא מעט מקרים להסתדר בלי אחד משחקני הפנים הטובים ביותר שלה, שכאמור נדרש למשימות אחרות. לצערם של הצהובים, שאר הסנטרים והפורוורדים שאינם הורד מתקשים לעמוד בקצב. רומן סורקין נוטה גם הוא העונה לעמוד על קשת השלוש, אבל גם כשלא, הוא סובל מחוסר יציבות. חסיאל ריברו דווקא נותן תפוקה יציבה, אך הוא מוגבל וכעת גם פצוע. וכאן מגיעה הבעיה הגדולה ביותר – ווניין גבריאל.
סנטר נבחרת דרום סודן הגיע הקיץ על תקן שחקן הפנים הבכיר של מכבי ת"א. הוא אתלט, גבוה עם מוטת ידיים מרשימה ובעל ניסיון ב-NBA. הצהובים קיוו שייכנס לנעליו של ג'וש ניבו, אך נכון לעכשיו זה ממש לא קורה. כן, הוא היה פצוע למשך חודש, אבל מאז שחזר עבר מספיק זמן כדי שייכנס לעניינים. הסטטיסטיקה שלו – 4.9 נקודות ו-4.7 ריבאונדים – מאכזבת.
אלה לא רק הנתונים. גבריאל נראה כבד, לא חד וגם לא ממוקם נכון. זה בולט אפילו בליגת העל, שם לכאורה הוא אמור להסתדר עם פחות שחקנים גבוהים ופחות פיזיות מאשר ביורוליג. כדי שמכבי ת"א תשפר את המאזן הגרוע שלה באירופה ותמשיך לנצח בליגה – היא לא יכולה להרשות לעצמה שהמצב הזה בקו הקדמי, ובפרט עם הסנטר הבכיר שלה, יימשך.
