כנראה גם אתם הספקתם לקבל קריזה מול מדף הגבינות או השימורים, כשניסיתם להבין כמה עולה כל פריט בקנייה שגרתית. כבר למעלה מחודש אין חובה בישראל לסמן את המחיר על המוצרים במדבקה, וההחלטה האומללה הזו יצרה גל של תגובות נזעמות ברשתות החברתיות.
אחרי לחץ כבד של הקמעונאים על שר הכלכלה ניר ברקת, חובת הסימון שונתה וכעת בעלי עסקים יכולים להציג מחירים על המדף או בצג דיגיטלי. מובן שאין קשר למה שקורה במציאות: היום קשה עד בלתי אפשרי להבין כמה עולים מצרכים, פשוט כי אין שום אכיפה לרעיון הדיגיטלי המבריק. לא מדובר בבעיה נקודתית, אלא גורפת. אזרחים מכל רחבי הארץ מתרעמים עליה, רבים פנו אל המועצה לצרכנות, וגם למשרד הכלכלה עצמו. הטענה בבסיס ההחלטה, שלפיה הורדת הסימון על המחירים תחסוך בכוח אדם ולכן תוביל להורדת המחירים, התגלתה כבדיה. שום מחיר לא ירד, ואין שום מנגנון אכיפה בחוק שמוודא שהפער שנוצר בעקבות ויתור על המדבקות לא יתגלגל בחזרה אל בית העסק.
על פניו, ממה ההתרגשות? יש כל כך הרבה צרות סביבנו. למה דווקא המדבקות על המוצרים מוציאות את הציבור משלוותו? התשובה קלה: כי יש גבול לכמה אפשר לירוק לאנשים בפנים. ישראל מתמודדת עם יוקר מחיה בלתי סביר, עם מלחמה קשה שעולה הון ולכן פוגעת בכיס של כל אחד ואחת, הריביות בשמיים וממש עוד רגע גם המע"מ צפוי לעלות באחוז, לצד זינוק במחירי החשמל והמים. התחזית הכלכלית ברורה: כמה שקשה, הולך להיות פה יותר קשה. חברי הממשלה, מצידם, עסוקים בהחלטות פופוליסטיות.
הורדת מחירים היא פעולה מסובכת מאוד, והלוואי שמישהו היה עובד על זה ברצינות, אבל לפעמים אפשר להסתפק בשבועת הרופא: אל תגרום נזק. ד"ר ברקת, סליחה – שר הכלכלה ניר ברקת, התעקש על מהלך שכל כולו נזק מיידי. החלטה מיותרת, חסרת כל היגיון, בתוך תקופה מאתגרת, שהיחידים שמרוויחים ממנה הם הקמעונאים עצמם. אגב, זה אותו ברקת שהבטיח להילחם ביוקר המחיה באמצעות "רשימות שחורות" של חברות שהעלו מחירים במלחמה. מובן שהמהלך הזה נחל כישלון חרוץ ולא גרם לאף מחיר לרדת. הביוש הרגולטורי הפך לפדיחה אסטרטגית, וברקת, מצידו, מקווה שנשכח מההברקה הזו.
בינתיים עוד ועוד חברות מודיעות על התייקרות במחירים. אחרי קפיצת מחירים של שטראוס, גם יוניליוור נכנסת לתמונה והודיעה ביום רביעי על התייקרות של עד 16 אחוז במוצרי השוקולד שלה. לציבור אין אפילו ציפייה שמי משרי הממשלה יעשה משהו אפקטיבי לבלימת העליות. במקום החלטות פופוליסטיות, אפשר להסתפק בהודאה בטעות והשבת המצב על כנו – חובת סימון מוצרים. אם ממילא הכל מתייקר, לפחות שהעיניים לא ייצאו לנו רק כשנגיע אל הקופה.
