1אדם צועק את שחסר לו, שר פעם מאיר אריאל. היום אדם מחפש בגוגל את שחסר לו. השבוע פירסמה גוגל את נתוני הסיכום של 2024. זה לא מפתיע שעידן עמדי נמצא בראש רשימת האנשים שחיפשנו, וגם לא שיורו 2024 הגיע לראש רשימת החיפושים בתחום הספורט.
אבל גוגל מפרסמת גם את שאלות ה"למה" שהייתה עלייה בפופולריות שלהן, ושם אפשר ללמוד על זרמי עומק מרתקים וחשובים בחברה הישראלית.
במקום הראשון: למה אוכלים חלב בשבועות? ואחר כך, לפי הסדר: למה צמים בתשעה באב? למה צמים בכיפור? למה משה לא נכנס לישראל? למה חוגגים שבועות?
1 צפייה בגלריה
יגיל יעקב, ישי לפידות בהכנסת ספר התורה, גוגל
(צילומים: עובדיה קלימי, מהאיקס, שאטרסטוק)
רק במקום השישי, מגיעה השאלה הבאה: למה מיכל אנסקי לא ב"מאסטר שף"? ואז שוב: למה אסור לאכול בשר בתשעה באב? שתי השאלות הבאות הן על פוליטיקאים: למה יאיר לפיד עם זקן? למה גלנט פוטר? והשאלה העשירית: למה תוקעים בשופר בראש השנה?
זה לא חידון התנ"ך, אלה הנתונים הכלליים של גוגל, שמסכמים שנה של שאלות. שבע מתוך עשר הן בנושאי יהדות.
גם שאלות ה"איך" הן מעניינות. במקום הראשון בישראל: איך מכינים פרמזן? אחר כך: איך מצביעים לאירוויזיון? ובהמשך, במקום החמישי והשישי: איך מקלפים רימון? איך עושים עירוב תבשילין? במקום העשירי, אגב, מופיעה עוד שאלה קדושה: איך מכבים אייפון?
2כל אחד מוזמן כמובן לבדוק אם הוא יודע לבד את התשובות לשאלות האלה, או צריך גוגל. אבל מעבר לכך, הנתונים האלה מעלים שאלות עמוקות.
הנה רק כמה מהתגובות ברשת: "יש לי המון שאלות אבל אני מתביישת לשאול בקול רם, אני רוצה לעשות ולקיים יותר, בעיקר מאז 7.10, אבל לא יודעת איך", כתבה מישהי.
ואמא אחת כתבה: "ה'למה' האמיתי פה הוא כלפי מערכת החינוך. למה היא לא נותנת את הידע הבסיסי הזה ובמקום זה מקשקשים על 'הדתה' ומצמצמים את שיעורי התנ"ך? אני רוצה שהילדים שלי יידעו יותר".
ועוד תגובה: "כדתי שעובד עם חילונים אני רואה את הצמא הזה, ומנסה לענות על שאלות כמה שיותר, להיות ה'גוגל' שלהם. יש פה עליית מדרגה מטורפת ברצון של אנשים לא רק לדעת אלא גם לקיים, השאלות הן לא פילוסופיות, הן נוגעות בתכלס, למה אוכלים ומה עושים".
3החיפוש הזה שלנו בא לידי ביטוי גם בעולם האמיתי. הנה מקבץ קטן מתוך אין-ספור אירועים שפשוט לא מסוקרים. התרגלנו שרק הפגנה סוערת היא חדשות, רק קטטה בטוויטר או התבטאות חריפה בכנסת. אז הנה רצף אירועים מהימים האחרונים שביחד מייצרים כותרת ראשית חשובה. את חלקם זכיתי לראות במו עיניי:
הכנסת ספר תורה לאקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, עם נאום מרגש של המנכ"ל ובנוכחות מאות סטודנטים ושליחי "חב"ד בקמפוס". מדובר על ספר תורה שנפגע במתקפת חמאס באחד מיישובי העוטף, ושוקם. האם שמעתם על זה?
עוד טקס ברית מילה מרגש נערך השבוע באוקראינה ליהודי בן 70 וליהודי בן 30. מתברר שלמעלה מאלף יהודים באוקראינה וברוסיה התעוררו והתחברו לזהותם, ועברו כעת ברית מילה, בגיל מבוגר. אף פעם לא מאוחר.
ובאותה רוח, מילואימניקים פה חוגגים בר-מצווה. שוב ושוב מופצים סרטונים כאלה מהשטח, גם השבוע. בגיל 13 הם לא עלו לתורה, וכעת, דווקא מתוך המלחמה והמפגש עם הרוע, הם רוצים להתחבר לשורשים. החברים עורכים להם בר-מצווה, כולל זריקת סוכריות ופריסה חגיגית.
יש גם כל כך הרבה אירועי תפילה ואחדות המוניים, שלא באים לידיעת הציבור הרחב: הזמר ישי לפידות יזם השבוע בפתח-תקווה הכנסת ספר תורה לזכר החייל מירון גרש שנפל בעזה, שהיה בן יחיד להוריו. מאות אנשים מכל המגזרים באו לרקוד יחד עם ספר התורה ועם ההורים של מירון.
הרחק באירופה צולם השבוע סרטון אחר. הרב שאול אלתר, ראש קהילת "פני מנחם", בוכה בדמעות בקברי צדיקים, על החטופים. כמה ישראלים ראו את האדמו"ר, החסיד, ופשוט בכו ביחד איתו.
ועוד תופעה מרתקת: על המשברים הנפשיים של ניצולי הנובה אנו שומעים רבות, וראוי לטפל בהם. אבל כבר יותר משנה, מאות מהם חוגגים ביחד שבתות וחגים, וכל הזמן מצטרפים אליהם עוד ניצולים שזה חלק מהשיקום שלהם.
בשבתות איתם אני מגלה שהם פשוט כותבים שפה חדשה של תחייה ותקומה.
מי שעוקב בטיקטוק אחרי יגיל יעקב, הנער מקיבוץ ניר עוז שחזר מהשבי, יכול להבין היטב את הסנטימנט של הדור הצעיר: יגיל הודיע שהוא שומר שבת ולא זמין ברשתות ביום הקדוש, העלה תיעוד שלו כותב אות בספר תורה, וסיפר גם שהוא מתחיל ללבוש ציצית. בסרטון האחרון שלו הוא צעק: "לא צריך להיות דתי כדי להיות יהודי".
באותו שבוע, הזמרת אודיה אזולאי וחברתה המשפיענית שחר חיון הודיעו על השקה. לא של בושם או מותג כלשהו, אלא של סידורי תפילה ותהילים. הסידורים שהן הוציאו לאור חולקו בכניסה להופעה של אודיה: "תהילים, התיקון הכללי, פיטום הקטורת, ועוד המון תפילות חזקות וגבוהות. איסוף עצמי בהיכל מנורה".
כל אלה הם חוטים עדינים שנשזרים. קשה להגדיר אותם. אבל כמה מגוחך להציג את היהדות כאילו היא רק מפרידה בינינו, ולא גם מחברת.
מי שמחובר לדופק הזה, ואלה רק דוגמיות מקריות מתוך אינספור אירועים, לא מופתע כלל שהפסקול שמלווה את כל התקופה הוא "השם יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב".
4והכל מתחבר לפרשת השבוע. בפרשת "וישלח" יעקב אבינו נאבק כל הלילה באויב מסתורי. לפנות בוקר האויב מסתלק, לא לפני שהוא מברך אותו ונותן לו שם חדש: לא יעקב אלא ישראל. זה השם שלנו עד היום. פרשנינו מלמדים שמכל מפגש עם הרוע, מכל אתגר, אפשר לצמוח, לקבל זהות עמוקה ומחוברת יותר, לעלות קומה.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי: "'וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי', אומר יעקב לעשיו ומסביר את תפיסת העולם של העם היהודי. עשיו הוא צייד, חומרני, מהיר, הישגי. יעקב מסביר שהמשפחה והילדים, השבתות והחגים חשובים לו. המסע שלו ארוך, והוא לא נבהל מכך. הרבה עמים עלו ונפלו. יעקב אבינו יותר איטי, אבל נצחי" (על פרשת "וישלח")
