לפני שעלה עם משפחתו לאוטובוס שנקלע לפיגוע הירי בגוש עציון, ישב הילד יהושע אהרון טוביה שמחה ז"ל בן ה-12 בסעודת "שבע ברכות", לכבוד חתונת אחותו, ושמע דבר תורה. אלא שמשבוע של שמחה, עברו בני המשפחה לשבוע אבל. "הוא תמיד לקח חלק פעיל בדברי התורה", ספד לו אביו דוד זושא שמחה, ראש הישיבה בבית"ר עילית. "קראנו בפרשה על רחל אמנו שלא נולדו לה הרבה שנים ילדים. צער על ילדים זה דבר כואב. זה פשוט נורא שהורים צריכים לעמוד בהלוויה של הילד שלהם".
יהושע אהרון טוביה נפצע אנושות כשמחבל ירה כ-23 קליעים לעבר קו 291 בצומת אל-חאדר, סמוך למחסום המנהרות. הוא פונה במצב אנוש לבית החולים הדסה עין כרם, שם נקבע מותו. לאחר מצוד נרחב, שכלל כיתור צבאי על בית לחם, הסגיר המחבל, בעז אלדין מלוח, תושב בית עווא הסמוכה לחברון, את עצמו לכוחות הביטחון, לאחר שמשטרת הרשות הפלסטינית סירבה לקבלו למשמורת.
אתמול בצהריים הובא יהושע אהרון טוביה למנוחות בבית העלמין בני מנחם בירושלים. "תמיד חשבתי שאני צריך להודות על זה שיש לי כזה בן דגול, כזה בן מדהים", ספד לו אביו, הרב שמחה. "הילד תמיד רצה ללמוד, לדעת. הוא היה ילד קדוש, היה חוזר על הגמרא כדי לוודא שהבין מה שלמד. כל הזמן באת לשאול אותי אם כבר הכל מוכן לבר-המצווה, אם הדברים מתקדמים. רצינו לקנות לך תפילין לבר-המצווה, קנינו לך חלקת קבר".
האח יחזקאל סיפר: "בכל פעם שהייתי מגיע לשבת, יהושע היה שואל אותי אם השבת יהיה לי זמן ללמוד איתו. הייתה לו הבנה בלימוד כמו ליהודי בן 40".
הרב שאול אלתר, שעומד בראשות קהילת "פני מנחם", נזכר בשיחות שהיו לו עם יהושע אהרון טוביה: "דיברנו על החיים, על הדרך הארוכה, הלא-פשוטה וההזויה שצריך לקבל. יהושע, בלב הטהור שלך, שמעת והפנמת. עם הלב הטהור שלך חיית כאילו 70 שנה, מלא בכוונות טובות".
ישראל קושמרסקי, שכן של משפחת שמחה, סיפר כי המשפחה עלתה לארץ מחו"ל לפני 20 שנה. האב הוא איש חינוך שהקים ישיבה, האם אשת חסד והשניים גידלו כאן משפחה לתפארת. "הילד היה עדין, אצילי, לא היה דבר כזה שילד אחר ייפגע ממנו. היה מוכשר מאוד, מהמצטיינים בכיתה בתלמוד תורה, גם בהתנהגות, באנושיות. ילד חושב, מעמיק בספר ומאיר פנים. ציפו ממנו לגדולות".
אחמד אבו-גאנם (55) משכונת הר הזיתים בירושלים, נהג האוטובוס שנפצע בפיגוע, שיחזר את רגעי האימה לאחר ששמע את היריות. "הסתכלתי על הרמזור המהבהב לכיוון המחסום ליד כפר חוסאן, ופתאום נשמע צרור יריות. בהתחלה קפאתי, פתאום הרגשתי שריפות בגב ובראש, שם נפגעתי".
מיד אחר כך, לחץ אבו-גאנם על דוושת הגז. "טסתי לכיוון המחסום. לא ידעתי מה קרה, מי נפגע, רק רציתי לצאת משם ולהציל את הנוסעים ואת עצמי. כשהגענו למחסום פתחתי את הדלתות ואנשים ירדו בבהלה".
לאחר שהגיע למחסום נשמע צרור יריות נוסף. "שכבתי על רצפת האוטובוס יחד עם עוד פצוע. ראיתי את יהושע שוכב ללא תנועה. אני משתתף בצער המשפחה, כואב לי וצר לי מאוד על מה שקרה לו. המחבל הזה לא הבדיל בין יהודי לערבי. צריך שיהיה פה טוב יותר".
