• "חיה בתוך קופסה" (1984). אי-אפשר להבין את החשיבות של אלאל בלי לחזור לימים שבהם היא לא הייתה נכס לאומי אלא יוצרת בתפר שבין השוליים למיינסטרים, עם סקרנות עזה לטקסטים שלא תמיד נשמעים ברדיו וגישה מוזיקלית שהושפעה עמוקות מהסאונד של לונדון וניו-יורק באמצע האייטיז. "חיה בתוך קופסה", מתוך אלבום הבכורה המופתי שלה, מייצג את המשיכה שלה לצד האפל של החיים, שנמשכה גם אחר כך (ל"זן נדיר", למשל). לא במקרה גם המכשפות ביצעו אותו (יחד איתה): לא קשה לדמיין את ענבל פרלמוטר ז"ל שומעת את השיר לראשונה כנערה ומבינה שהיא לא לבד.
• "מלחמה" (1987). באלבומה השני, "פירות אסורים", אלאל היא חלק מההתעוררות של הרוק הישראלי בצל ההסתבכות בלבנון והאדמה שמתחילה לבעבע לקראת האינתיפאדה הראשונה. בצעד אמיץ היא פותחת את האלבום עם "מלחמה" שכתבה מירי פייגנבוים ושממחיש את אימת הקרב מבעד לעיניהם של אלו שמביטים בה מרחוק אך מושפעים ממנה לא פחות. הבס הרועם והגיטרות המתכתיות מייצרות את התחושה הקודרת, שממשיכה ללוות עד עצם היום הזה את הקריאה "אל תשרפו את הפרחים בקנה/ אל תעייפו את נרות הדממה".
• "מאה אחוז גבר" (1994). באמצע הניינטיז אלאל כבר נמצאת בשורה הראשונה של הרוק הישראלי הפופולרי, ובאמתחתה להיטים שכל המדינה הכירה וגם שיתופי פעולה יוקרתיים. אבל בלחן הכיפי של "מאה אחוז גבר" (למילים של יונה וולך ז"ל), מאלבום הבכורה פורץ הדרך של דנה אינטרנשיונל, אלאל תורמת לא רק מכישרונה המוזיקלי אלא מהמעמד שלה לאמנית טרנסית שמנסה להבקיע את חומת השמרנות הישראלית. ארבע שנים אחר כך תגיע הזכייה של דנה באירוויזיון, ואחריה גם אלאל תרגיש בנוח להיות עצמה, עד הסוף.
• "אין לנו במלאי" (1997). החריגות של אלאל בנוף הובילה אותה לקשרים אמנותיים ואישיים שהביאו להפריה הדדית. כך, למשל, החברות העמוקה עם ערן צור והיחסים המורכבים עם פרלמוטר הניבו את "כשזה עמוק", מאלבומי הרוק המשובחים של שנות ה-90. "אין לנו במלאי" מתוכו הוא חתיכת הצטלבות: פרלמוטר כתבה את הטקסט הסאטירי, אלאל הלחינה מצוין, צור תרם הפקה מלאת חיים, ואורנה בנאי (!) מגיחה בסוף עם הפאנץ' הקומי. איפה עוד מוצאים כל כך הרבה כישרון בשיר אחד?
• "משפחה" (2001). "צריך לעשות משפחה/ ככה אומרים לי/ אני חסרת מנוחה/ בגלל מה שאין לי", שרה אלאל באחד משירי המפתח של "תנינענק", אלבום מצוין בפני עצמו וכזה שייזכר בכך שסביבו הצהירה אלאל על נטייתה המינית וחוללה מהפכה ביחס לאמנים ולאמניות מקהילת הלהט"ב. "משפחה", שמילותיו נכתבו על ידי מאיר גולדברג, צור ואלאל, נותן מעט הקשר להחלטה הנועזת ועושה זאת, כרגיל, בלי שום עכבות.
• "השקרן" (2011). אלאל של 20 השנים האחרונות היא אמנית עסוקה ומגוונת, שהרשתה לעצמה ללכת למחוזות שבהם לא דרכה בעבר, כמו להלחין את ספר קהלת או להוציא את אלבום הילדים המקסים "ארנבות משוקולד" עם שיר כל כך יפה כמו "השקרן", שכתב עוזי בן כנען ז"ל, ובו לקח חשוב לחיים הבוגרים: "חמודי, נורא תיזהר/ המצח אינו משקר".
