במקום לבכות על מר גורלנו, להגיד "אוי, איזו הגרלה קשה", "גם ככה אין סיכוי" והלהיט "המטרה היא יורו 2028" - אפשר לעשות משהו אחר. זה נשמע מעולם הקואוצ'ינג, אבל אפשר גם להגיד "הגרלה מצוינת". רן בן שמעון אוהב לחשוב חיובי, אז בואו נראה מה הנבחרת יכולה לעשות מהקמפיין הזה, מה אפשר לקחת ממנו. נסתכל על הקמפיין באותה תאווה שתל-אביבי ממוצע מרגיש כלפי חלב שיבולת שועל.
זאת אחלה הגרלה כי ישראל תזכה לפגוש שחקני-על שכל אחד חולם לנצח אותם. הסיכוי של שחקן ישראלי לשחק נגדו בימים רגילים הוא אפסי. אין לנו שחקני פרמייר-ליג כרגע ויש לנו בקושי 3-2 שחקנים בליגת האלופות, עבור היתר זאת הזדמנות חד-פעמית לנצח אגדה לעתיד. את איטליה אנחנו כבר מכירים מליגת האומות, אבל את גרמניה החדשה עם ג'מאל מוסיאלה לא יצא לנו לפגוש והסיכוי היחיד לישראלי היחיד שלא מאורס לנועה קירל להיות איתם באותו מגרש זה אם הם יבחרו את באיירן מינכן ב-EA FC 25 (לשעבר: "פיפ"א"). עבור שחקנים זאת גם הזדמנות לככב ולצאת לאירופה. למרות שאנחנו חושבים לפעמים שליגת העל היא מינימום לה-ליגה, הסיכוי היחיד שסקאוטים יגיעו לפה על דעת עצמם זה אם ישחדו אותם במזוודות עם מאות אלפי דולרים ויבטיחו להם שלאו מסי הבא נמצא בבלומפילד.
משחקים של גרמניה, איטליה, ועכשיו גם נורווגיה בזכות הולאנד - מגיעים לעשרות מיליוני צופים. מדובר בבמה ענקית, ממש הדיסני וורלד של הכדורגל. עדיף בהרבה על הגרלה אפורה כמו הבית של אוסטריה ורומניה, שכדי להסביר כמה הן טובות צריך לספר כמה שחקנים יש להן בליגות הבכירות (וואו, לרומניה יש שלושה שחקנים בסרייה A! למי אכפת?). נבחרות שיש להן שחקנים שגם הרבה יותר טובים ממך, וגם אין לך מושג איך קוראים להם. אם אוסקר גלוך יעבור את ריקרדו קלאפיורי הוא יספק עוד להיט ויראלי, בלי קשר לתוצאה. אם יעבור את פיליפ לינהארט האוסטרי, זה פחות יעניין. עם קהל או בלי קהל, משחקים מול הנבחרות שהוגרלנו מולן הם חגיגה. הבעיה היא שאנחנו עלולים להגיע אליהם בגישה של "רק לא להתפרק", שתמיד מביאה איתה את ההתפרקות.
התובנה של רב"ש
יגידו שאין עלינו לחץ עכשיו, זאת טעות להסתכל על זה ככה. הנבחרת זו לא מעבדה לניסויי כדורגל כמו קבוצת-בת ולא משהו שבאים רק כי צריך כמו קורס נהיגה מונעת. בבית ובחוץ, נבחרת שמכבדת את עצמה עולה כדי לנצח בלי תירוצים. הנבחרת של רן בן שמעון תגלה דבר לא פחות ממדהים, שהאוהדים צועקים כבר שנים: הקהל מוכן לסלוח לה אם תפסיד כל עוד היא תנסה לשחק כדורגל ולהחזיק מדי פעם בכדור. לא, "לעמוד שווים מול שווים" לא אומר להסתגר כדי להפסיד רק 1:0, ובואו נודה על האמת פה - ה-0:0 מול צרפת עשה לנו טוב בדיוק לחמש דקות, עד שנזכרנו שלא ניצחנו. צריך לזכור שהמשחקים מול צרפת ובלגיה לא היו מחוברים למציאות, אין מצב שהנבחרת תשמור על שער נקי לאורך זמן. זה לא אפשרי עם הגנה שמשחקת בליגת העל, ורוב הזמן צריכה להתמודד מול החלוצים המפחידים של בני סכנין ומכבי פ"ת. לא בכל משחק דניאל פרץ יתחפש למנואל נוייר.
יש פה נבחרת צעירה שבה חלק מהשחקנים כבר חוו הצלחות בינלאומיות במונדיאליטו וביורו הצעירות שכבר נראים כמו היסטוריה רחוקה. מנור סולומון, דור תורג'מן ואוסקר גלוך זה המנוע, אבל גם לשחקני ליגה מצוינים יש מקום. השער מול בלגיה הגיע משיתוף פעולה בין דיא סבע לירדן שועה, מאמנים אחרים היו נכנעים לתבנית שלפיה יש "שחקני נבחרת" ויש "שחקנים שלא מתאימים לנבחרת". היה משמח לראות שבן שמעון השתחרר מכך. התוצאות הטובות של הנבחרת בקמפיין ליגת האומות הגיעו, שימו לב לתובנה המדהימה הבאה, כשהשחקנים בכושר הכי טוב שיחקו. זה יכול להיות דור תורג'מן ויכול להיות גם גיא מלמד. אם סוף-סוף תהיה כאן נבחרת לא מקובעת בלי שחקנים ממוסמרים להרכב, רק נרוויח מזה.
הסיכוי שנגיע למונדיאל היה קלוש בכל מקרה, הפסקנו לחלום כי בכל פעם שאנחנו מעיזים לחשוב שאנחנו יכולים אז מגיעה הכאפה המצלצלת. ואם בכל מקרה תקבל כאפה, לפחות תנסה ליהנות מהדרך ולא לסבול ממנה. לא נידרש הפעם לחישובים מסובכים (אם קוסובו תפסיד לשווייץ ותנצח את החייזרים מספייס ג'אם - אז יש סיכוי!), לא תהיה אווירת משחקי הדירוג בגביע הטוטו כמו בליגת האומות, והסדרה "חדר לבד" בכיכובו של ערן זהבי ירדה אחרי עונה אחת מחוסר עניין לציבור. בלי משחקי אגו, בלי דרמות ובלי התחכמויות - לנבחרת ישראל יש הזדמנות ליהנות במשך קמפיין שלם. כמו שאנחנו כבר מכירים אותה, היא תמצא את הדרך להפוך גם את קמפיין המתנה הזה לבלתי נסבל. במקום לנסות לנצח את ארלינג הולאנד, נתווכח על כמות הדקות שמגיעות לדין דוד.
