נתחיל מהמובן מאליו – הסיכוי של ישראל לעלות למונדיאל 2026 נמוך מאוד. רק הראשונה בכל אחד מ-12 בתי המוקדמות תעפיל לגביע העולם, וארבע עולות נוספות יגיעו מטורנירי הפלייאוף בהם ישחקו 12 הסגניות וארבע נבחרות שיגיעו דרך ליגת האומות (גלגל ההצלה הזה כבר אבד לישראל).
גרמניה או איטליה – מי מהן שתפסיד בקרב ראש בראש ברבע גמר ליגת האומות – תהיה הפייבוריטית המוחלטת לזכות בבית. למרות שגרמניה מחזיקה ביתרון איכות בולט, ישראל למדה בעצמה בקמפיין ליגת האומות שהאיטלקים בקו עלייה משמעותי. מגרמניה יהיה כמעט בלתי אפשרי להוציא נקודה – היא צפויה להגיע למונדיאל כאחת המועמדות לזכייה. אגב, ישראל מעולם לא פגשה אותה במוקדמות טורניר כלשהו.
באופן מפתיע, גם נורווגיה אף פעם לא הוגרלה מולנו. הנבחרות נפגשו רק פעמיים לאורך ההיסטוריה, עם ניצחון לכל אחת, כשנורווגיה השיגה 0:1 במפגש הידידות האחרון ב-1999 בר"ג, כשבתוספת הזמן ישראל מחמיצה אפשרות להשוות עם בעיטה למשקוף של... רן בן-שמעון.
נורווגיה היא חד-משמעית האכזבה הגדולה של אירופה בחמש השנים האחרונות, ולא מנצלת את היכולת של ארלינג הולאנד כדי לעלות לטורניר גדול (האחרון שלה היה יורו 2000), אבל הפעם היא אמורה להילחם על המקום הראשון. הסקורר של מנצ'סטר סיטי שווה לבדו קמפיין מוצלח, רק שבהתקפה משחק עוד ענק בדמות אלכסנדר סרלות מאתלטיקו מדריד, כשמרטין אודגור המבריק מארסנל מנווט. הדבר הגדול הבא הוא הקיצוני בן ה-19 אנטוניו נוסא מלייפציג. נורווגיה משיגה בעקביות תוצאות הרבה-הרבה פחות טובות ממה שהיא שווה, אבל היא אימתנית.
גם את אסטוניה לא ראינו מזמן, מאז מוקדמות יורו 2008. את אחת הנבחרות החלשות בדרג 4 צריך לנצח פעמיים, ואפילו החלוץ הבולט שלה, הנרי אנייר, כבר עבר לשחק בליגה האלמונית בהונג-קונג. עם זאת, הנבחרת של המאמן הצעיר יורגן הן (37) מסוכנת בבית, שם קשה מאוד לרוב היריבות לשחק מולה.
נבחרת מולדובה, אותה מאמן מיודענו סרגיי קלשצ'נקו (פעם אגדה בליגה הישראלית), היא זו שעדיף היה להימנע ממנה מדרג 5. ישראל עולה עליה בכל מובן, גם כשהחלוץ יון ניקולאסקו בכושר, אבל שימו לב למה שעשתה במוקדמות היורו: ניצחון ביתי על פולין, עוד תיקו בוורשה ותיקו מול צ'כיה. היא יכולה לעשות בעיות לכל הנבחרות בבית.
