בשורה טובה מכיוון חיפה. מתחם ההופעות הטרמינל, של מייסד אינדינגב אסף בן דוד ונמל חיפה, יפתח מחדש את שעריו עם כניסת 2025. במקום כבר סגרו ליין-אפ משובח של הופעות בחודשים הקרובים, עם אתניקס, משינה, אביתר בנאי, כנסיית השכל, היהודים, אהוד בנאי ואביב גדג'.
״המועדון מזכיר לי מועדוני רוק נחשבים בחו"ל״, אומר סולן אתניקס, זאב נחמה. ״הופעה לקהל צפוני היא תמיד חוויה מחממת לב ולכן החלטנו להופיע שוב. לא רחוק ממוקם בסיס חיל הים, שבו שירתי על ספינת טילים, לכן כל אווירת הנמל וחיפה בכלל מאוד נוגעת לליבנו. מה גם שהמתופף שלנו, גל הדני, יליד חיפה ומתגורר בה גם היום״.
מתחילת המלחמה אתניקס קיימה כ-100 הופעות התנדבות, ״וכולן היו מרגשות במיוחד. באנו די מדוכאים ויצאנו מחוזקים בזכות צבא נפלא - ללא הבדלי מין, צבע, דת, או דעה פוליטית. ראינו עם של לביאות ואריות, עם עוצמות מדהימות של אהבת הארץ - אהבה מנצחת. הופענו מול מאות וגם מול 12 טייסים, 12 איש בקהל אבל הם שווים אצטדיונים ונוקיות, ככה הרגשנו. הופענו מול פצועים, ושוב באנו לחזק ויצאנו מחוזקים״.
אתניקס הקליטה במהלך המלחמה שיר למילים של סמ"ר איתי שהם ז"ל. ״איתי היה לוחם ביחידת אגוז, עוצבת הקומנדו ונפל ב-12 לנובמבר 23'״, מספר נחמה. ״אביו שחר שירת איתי בספינת הטילים של חיל הים, אח״י ניצחון. שירתנו יחד תקופה מסוימת עד שהשתחררתי מהצבא אחרי מלחמת לבנון הראשונה. החיים לקחו אותנו כל אחד למסלולו, והפגישו אותנו שוב אחרי 40 שנה בנסיבות טרגיות של מלחמה. אתניקס תמיד שרה על שלום ואהבה. בשלוש שנים האחרונות שוררת בארץ שנאת חינם במקום אהבת חינם. וזה הפוך לחלוטין למה שראינו בדור העתיד, אותם חיילות וחיילים, מילואמניקיות ומילואימניקים. אם רק נדע להחזיר את היחד שתמיד היה״.
״מחר אני בבית״ הפך שוב להמנון במלחמה.
״אחרי כמעט 40 שנה, לבצע את השיר בכיכר החטופים, מקבל עוצמות אחרות. כל הלהקה מלאה תקווה להופיע בקרוב במסיבת שחרור כל החטופים. הלוואי שנעשה שלום בתוכנו ועם שכנינו כדי ששירים כמו ׳מחר אני בבית׳ יהיו רק זיכרון מהעבר״.
