כתב טלוויזיה עמד בקור מקפיא מחוץ לכלא בפנסילבניה, ודיווח על עציר טרי שהגיע אליו יום קודם. תוך כדי שהוא מדבר למצלמה, החל הכתב לשמוע צעקות מתוך הכלא. מהר מאוד הבין שהאסירים רואים את הדיווח שלו ומגיבים אליו. "התנאים של לואיג'י נוראים", צעק אסיר אחד. "לשחרר את לואיג'י", צעק אחר. כשהמגישה באולפן שאלה איך האוכל בכלא, היא קיבלה תשובה בצעקות: "האוכל חרא". זה היה מצחיק והזוי וגם מאוד אמריקאי, אבל בעיקר זו הייתה המחשה - אפילו לא קיצונית במיוחד - לאופן שבו הפך בחור צעיר, רוצח בדם קר, לגיבור עממי ולסמל סקס.
זה סיפור שמכנס בתוכו כמה מהצדדים האפלים באמריקה: אלימות וחוסר שוויון מייאש, עם תרבות סלבריטאים מעוותת. עבור מיליוני אמריקאים, לואיג'י מאנג'יוני הוא לא רוצח בדם קר, אלא מי שעשה את מה שהיה צריך לעשות כ"אקט של הגנה עצמית מול אלימות חברות הביטוח שמרוויחות מיליארדים על ידי התאכזרות לחולים". העובדה שהוא עשה זאת עם תלתלים שחורים, גבות מושלמות, שרירי בטן מסותתים וחיוך של רוברט רדפורד, רק אומרת שהם גם מוכנים להיות שותפיו לתא, או לפחות להגיע לביקורי התייחדות.
× × ×
קת'י מאנג'יוני חיפשה את בנה, לואיג'י, במשך רוב השנה האחרונה. מתישהו באביב הוא נעלם לגמרי ובמשך חודשים לא תיקשר עם אף אחד. כשצץ מחדש, זה היה כנאשם ברצח בריאן תומפסון, מנכ“ל חברת הביטוח UnitedHealthcare, בתום מרדף של חמישה ימים. ומאז, אי-אפשר לברוח מהצילומים שלו בכל מקום. הנה הוא במדי חיל הים, והנה הוא מטייל בגבעות בלי חולצה ועם הרבה שרירים, כל תלתל במקום והחיוך מפרסומת למשחת שיניים. פרופיל הטינדר שלו הפך ציבורי. האינטרנט הגיע לאורגזמה.
ג'מילה ג'מיל, אשת תקשורת בריטית, קבעה ש"כוכב נולד". ג'ונתן ואן-נס, אחד מכוכבי התוכנית Queer Eye (פורמט שבו חמישה גייז עושים מהפך לגבר סטרייט), אמר שהעונה הבאה "צריכה להיות מוקדשת אך ורק ללואיג'י מאנג‘יוני, לא?“ והוסיף: "לא הייתי נוגע בתלתלים, אולי קצת מרענן אותם, אבל בגבות בוודאי אסור לגעת". משטרת אלטונה בפנסילבניה, שעצרה בסופו של דבר את מאנג'יוני, מקבלת איומים. ההוסטל באפר ווסט סייד במנהטן, שבו הוא שכן לפני הרצח, ראה את דירוגי האינטרנט שלו צונחים כיוון שמנהליו שיתפו פעולה עם המשטרה.
If the guy is fit, you must acquit ("אם הבחור בכושר, חייבים לזכות אותו", בתרגום חופשי), דרש ההמון, שגם קבע "הוא לא נראה כמו רוצח". ברור שלא. הוא בחור לבן שמגיע מבית עשיר, ולכן "הוא לא יכול להיות פושע, חייבת להיות סיבה טובה למה שעשה". הנטייה לקשר בין מראה חיצוני לחפות מפשע, או לפחות להצדקת הפשע, מושרשת עמוק באמריקנה וכמובן אהובה במיוחד על הוליווד. את רובין הוד מגלמים ראסל קרואו או קווין קוסטנר. ג'סי ג'יימס, אחד הפושעים המושמצים מימי מלחמת האזרחים, הוא בראד פיט. קיד וקאסידי הם פול ניומן ורוברט רדפורד, בוני וקלייד הם וורן בייטי ופיי דאנוויי.
עכשיו האינטרנט רוצה שריאן מרפי, מפיק סדרת האנתולוגיה American Crime Story, ייצר סדרת נטפליקס על מאנג'יוני. אפשר להבין למה. מרפי ליהק את ניקולס אלכסנדר צ'אבס וקופר קוץ' החתיכים לתפקידי האחים מננדז, שרצחו את הוריהם, מה שעזר לייצר להם מועדון מעריצים חדש של בני נוער. אוון פיטרס המתוק היה הרוצח הסדרתי המפלצתי, ג'פרי דאהמר. אם מרפי ייענה לדרישה החדשה או לא, זו כבר שאלה אחרת, אבל אין ספק בכלל שמאנג'יוני יהפוך מתישהו לסדרה. השחקן דייב פרנקו עם הלוק המתאים כבר בוודאי מחכה לטלפון.
× × ×
בריאן תומפסון בן ה-50, תושב מינסוטה, נשוי ואב לשניים, נרצח ברחוב במרכז מנהטן, כמה דקות לפני שהשמש זרחה. הוא עבד יותר מ-20 שנה עבור UnitedHealthcare - חברת ביטוח שהיא חלק מ-UnitedHealth Group, קונגלומרט ביטוח בריאות המוערך ב-561 מיליארד דולר. למעלה ממחצית מהסכום הזה מגיע מרווחי חברת הביטוח. תומפסון, שהפך למנכ״ל UnitedHealthcare ב-2021, עזר להקפיץ את הרווחים השנתיים שלה מ-12 ל-16 מיליארד דולר במהלך כהונתו. בשנה שעברה הוא קיבל בונוס של יותר מעשרה מיליון דולר.
הרצח בפני עצמו היה סרט קולנוע. הוא התרחש בפומבי, במרכז העולם, עם מצלמות בכל מקום. הרוצח עוד הלך לפני כן לסטארבקס, ואחרי שירה בתומפסון בגבו ווידא הריגה, עזב את המקום רוכב על אופניים. לקח שבוע למצוא אותו, וגם זה קרה רק משום שהמרדף אחריו היה כל כך פומבי ומתוקשר, שבסוף מישהו זיהה אותו.
דקות ספורות אחרי הרצח כבר היה ברור שהתגובה אליו תהיה שונה. הבדיחות זרמו בכל פלטפורמת מדיה חברתית, משתמשות שוב ושוב בביטויים מעולם חברות הביטוח. “אני מצטער, נדרש ‘אישור מראש’ להענקת מחשבות ותפילות לנרצח”, הגיב מישהו בטיקטוק וקיבל יותר מ-15 אלף לייקים. בלינקדאין, שם המשתמשים מפרסמים את שמם האמיתי והיסטוריית התעסוקה שלהם, UnitedHealth Group נאלצה לבטל את האפשרות להגיב לפוסט שלה על מותו של תומפסון. בפייסבוק קיבל פוסט דומה של החברה יותר מ-36 אלף תגובות של אימוג’י צוחק. האמריקאים כועסים עכשיו על כולם, ואם את כל הזעם הם הוציאו בבחירה של דווקא מי שנמצא בצד של כל האי-שוויון והשחיתות שמרגיזים אותם לנשיא, אולי לא מפתיע שהגיבור העממי החדש הגיע מבית עשיר ומעולם לא ידע מחסור.
משפחת מאנג’יוני היא אחת המפורסמות והמבוססות במרילנד. סבא של לואיג’י, ניק מאנג’יוני, שמת ב-2008, היה איש נדל״ן מצליח שפיתח קאנטרי קלאבים ובתי אבות יוקרתיים. לניק היו עשרה ילדים והוא טיפח את חמשת הבנים, בהם אביו של לואיג’י, לנהל את העסק עם לכתו. במותו היו לניק מאנג’יוני 37 נכדים, ולואיג‘י היה אחד המוצלחים שבהם. הוא גדל בבית ששווה שני מיליון דולר, הוריו, לואיס וקת’י, ערכו מסיבות מפוארות, ואנשים שהכירו אותם השתמשו בחינוך שהעניקו לילדיהם כדוגמה.
לואיג’י היה תלמיד מצטיין במכינה מובחרת במרילנד, השיג תואר ראשון ושני במדעי המחשב באוניברסיטת פנסילבניה היוקרתית, היו לו שפע קשרים חברתיים ואמביציה שהביא מהבית. אבל בשנים האחרונות הוא השתנה בהדרגה, מנער חסר דאגות לגבר צעיר שדיבר על “כאב בלתי נסבל”. יותר ויותר, הוא הביע תסכול מכך שהחברה בכללותה לא מסוגלת לטפל בבעיות ארוכות טווח, והתעניין במי שאמרו שאלימות עשויה להיות צעד הכרחי.
מאנג’יוני סבל משורת בעיות שהרופאים לא מצאו להן פתרון: ערפול מוחי, בעיות מעיים וכאבי גב. הערפול המוחי החמיר באוניברסיטה. מה שבעבר היה חוסר התמצאות קל, פשוט השתלט על חייו. הוא לא יכול היה יותר לשחק שח והיה לו קשה אפילו להתרכז בסרטוני יוטיוב. “זה אכזרי לחלוטין כשדבר כזה עוצר את החיים”, כתב, “האנשים סביבך כנראה לא יבינו את הסימפטומים שלך”. לא ברור אם הוא עבר אי פעם אבחון נפשי.
אחרי שסיים את לימודיו השיג במהירות עבודה ב-TrueCar, חברת טכנולוגיה מקליפורניה המחברת בין קונים למוכרי רכבים כיוון שיכול היה לעבוד מרחוק בכל מקום, עבר מאנג’יוני בתחילת 2022 להונולולו, הוואי, החל לגלוש ונפגע בגבו. בקיץ 2023 סיפר בפוסט ב-Reddit כי הוא סובל מכאבים בישיבה ויש לו חוסר תחושה במפשעה. לחבריו סיפר שאין לו מערכות יחסים רומנטיות כי הוא יודע שמצב הגב שלו ימנע ממנו לעשות סקס.
הוא החליט לעבור ניתוח, ולשם כך עזב את הוואי וחזר לחוף המזרחי. לפי הפוסטים ב-Reddit, הניתוח הצליח ומאנג’יוני עודד אחרים במצבו להתעקש על פתרונות כירורגיים, גם אם חברות הביטוח עושות הכל כדי להימנע מלאשר ניתוחים כאלה. הוא אפילו הציע שאנשים יגידו לרופא שבעיות הגב שלהם מונעות מהם לעבוד. “אנחנו חיים בחברה קפיטליסטית”, כתב, “גיליתי שהתעשייה הרפואית מגיבה למשפט ‘אני לא יכול לעבוד’ בדחיפות רבה הרבה יותר מאשר אם אתה מתאר כאב בלתי נסבל”.
בשנה שעברה החל מאנג’יוני להתעמק בכתביו של טד קזינסקי, ה-Unabomber, פרופסור למתמטיקה שבמשך יותר מ-20 שנה שלח מעטפות נפץ, במה שהוא הגדיר כאזהרה מפני עולם הבנוי סביב טכנולוגיה. מאנג’יוני קרא בהתלהבות את המניפסט בן 35 אלף המילים של קזינסקי, וכתב כי אמנם הוא נכלא בצדק, אבל “בלתי אפשרי להתעלם מעד כמה מדויקות התבררו רבות מהתחזיות שלו. אם לתאגידים אין שום התלבטות לגבי שריפת כדור הארץ תמורת כסף, אז למה לנו להתלבט לגבי שריפתן של החברות האלה? מחאה שלווה זוכה להתעלמות, מחאה כלכלית אינה אפשרית במערכת הנוכחית, כמה זמן עוד יעבור עד שנכיר בכך שאלימות כלפי מי שמוביל להרס כזה מוצדקת כהגנה עצמית”.
לא ברור עד כמה מאנג’יוני התנסה באופן אישי בהתמקחות המייסרת של אמריקאים רבים עם חברות הביטוח. עד לפני כחצי שנה היה לו ביטוח בריאות, ובשום שלב הוא לא היה מבוטח דרך UnitedHealthcare. סעיף מרכזי ברפורמת הבריאות שהעביר הנשיא ברק אובמה ב-2010 מאפשר לצעירים עד גיל 26 להמשיך להיות מבוטחים דרך הוריהם. בחודש מאי האחרון מלאו למאנג’יוני 26, ואז הוא גם נעלם.
הפוסט האחרון שלו ב-Reddit התפרסם ב-25 במאי, ומאז חברים לא שמעו ממנו. אחד שלח לו הודעה ביוני: “איפה אתה בעולם?” אך לא קיבל תשובה. המשפחה שכרה חוקר פרטי, שלא הצליח למצוא אותו. באוקטובר שלחו קרובי משפחתו אימייל לחברים הרבים שהיו פעם ללואיג’י וביקשו את עזרתם. חבר אחד כתב לו בטוויטר: “היי, אתה בסדר? אף אחד לא שמע ממך כבר חודשים והמשפחה שלך מחפשת אותך”. המשפחה הגיעה לבסוף למשטרה רק ב-18 בנובמבר. כמה ימים לאחר מכן עלה לואיג’י מאנג’יוני על אוטובוס בדרכו לניו-יורק.
× × ×
איזו אלימות פוליטית הופכת לאיקונית או לתופעה תרבותית, זו שאלה שתלויה תמיד במי שכותב את הסיפור. היסטוריית הרומנטיזציה של חתיכים בכלא מלאה במחקרים שמראים כי "אטרקטיביות חיצונית קשורה ישירות לאחוזי מעצרים ולאורך הכליאה“. זה נמצא בדנ”א האמריקאי. ב-1865 צולם לואיס פאוול, צעיר בן 21, על סיפון ספינת מלחמה אמריקאית, שם הוחזק לפני משפט באשמת קשירת קשר לרצוח את אברהם לינקולן. בתמונה של צלם מלחמת האזרחים, אלכסנדר גרדנר, פאוול נראה יותר כמי שמדגמן את קולקציית הסתיו החדשה של מעצב פריזאי במאה ה-21, מאשר כמי שהשתתף בקונספירציה רחבה לרצוח את הנשיא שסיים את העבדות. פאוול הוצא להורג בקיץ 1865, אבל באזורים לא מעטים בארה"ב הוא מושא הערצה עד היום.
צ'ארלס מנסון הפך כל כך פופולרי בכלא, שלא הצליח לעמוד בשטף הצעות הנישואים. ולפני עשור היה המקרה של ג'רמי מיקס, חבר כנופיה שישב שנתיים בכלא וצילום המעצר שלו - עיניים כחולות עזות מבע, עצמות לחיים מושלמות ושפתיים בהזמנה - הפך ויראלי. כשהשתחרר, החל מיקס לעבוד כדוגמן (כולל פרסומת לחברה הישראלית קרולינה למקה לצד בר רפאלי), ועכשיו יש לו 1.5 מיליון עוקבים באינסטגרם.
ובכל זאת, המקרה של לואיג'י מאנג'יוני שונה מרוב דוגמאות העבר. גם כי הוא מתרחש בעולם של מדיה חברתית, וגם כי הוא מייצג רגע ספציפי נפיץ. במובנים מסוימים, מאנג'יוני מזכיר את הפרופיל של מבצעי פיגועי ירי המוני בארה"ב: בשנות ה-20 לחייו, חובב משחקי וידיאו ונשק, התנתק מהחברה וכנראה התמודד עם בעיות נפשיות לא מאובחנות. אבל כל דבר ברקע שלו הוא לגמרי מחוץ לקלישאה הזו. למעשה, עד ממש לא מזמן הוא היה האדם הנורמטיבי ביותר שאפשר לדמיין.
מאנג'יוני הפך לסמל סקס כיוון שהוא, ובכן, חתיך איטלקי, אבל הוא כנראה היה הופך לגיבור גם אם היה נראה קצת פחות טוב, כי הוא רצח דמות מרכזית בתעשייה שנואה בתקופה ניהיליסטית באמריקה. כמעט 18 אחוז מהתוצר המקומי הגולמי של ארה"ב הולך לבריאות - הרבה יותר ממדינות מפותחות אחרות. שליש מהסכום מושקע בטיפולים בבתי חולים. ככל שעלויות שירותי הבריאות עולות, יותר ויותר חולים מתקשים לשלם תמורתם, כולל אלה שיש להם ביטוח. לפי KFF, ארגון מחקר בריאותי ללא מטרות רווח, אמריקאים חייבים 220 מיליארד דולר בחשבונות רפואיים. אחד מכל 100 אמריקאים חייב יותר מ-10,000 דולר.
אחד מהסיפורים הרבים סביב UnitedHealth שצפו מאז הרצח של תומפסון, הוא על גבר בטנסי שנפצע קשה בגב ואחרי שישה ימי אשפוז הודיעה לו UnitedHealth כי היא מפסיקה לממן את הטיפול. האיש ומשפחתו עירערו כמה פעמים, ובסוף הוא נאלץ לחזור הביתה ומת אחרי ארבעה ימים. לפני כמה שנים מצאו חוקרים ממשלתיים ש-UnitedHealth השתמשה באלגוריתמים כדי לזהות רופאי בריאות הנפש שלדעת החברה טיפלו בחולים לעיתים קרובות מדי. יש הרבה מאוד אמריקאים שהתנהלות חברות הביטוח כלפיהם הביאה אותם לזעם שיכול בקלות להפוך לאלימות. הם מתחברים למאנג'יוני כי הוא הגשים את הפנטזיות השקטות שלהם.
"הרצח של תומפסון הוא אחד הסימפטומים של התיאבון האמריקאי לאלימות; תחום העבודה של תומפסון הוא סימפטום אחר", כתבה ג'יה ולנטינו ב"הניו יורקר", "עבור אנשים שאין להם כסף או קשרים בבתי חולים או יכולת לבלות שבועות בכל פעם בטלפון, תביעת ביטוח בריאות שנדחתה יכולה להסיט מיידית את מסלול החיים לעבר פשיטת רגל, אומללות ומוות. אלימות מבנית - מונח אחר עבורה הוא 'אי-צדק חברתי' - היא בשלב זה פשוט החיים האמריקאיים".
× × ×
לואיג'י מאנג'יוני כלוא עכשיו בפנסילבניה, מחכה להחלטה בערעור על הסגרתו למדינת ניו-יורק, שם הוא מואשם ברצח מדרגה שנייה. המשפחה כבר שכרה את שירותיה של קארן פרידמן-אגניפילו, אחת מעורכי הדין הפליליים היקרים בניו-יורק. במניפסט שנמצא בתיק הגב שלו, כתב מאנג'יוני: "כדי לחסוך חקירה ממושכת, אני מציין בבירור שלא עבדתי עם אף אחד. אני מתנצל על הטראומה, אבל זה היה צריך להיעשות. למען האמת, הטפילים האלה ביקשו את זה. בארה"ב יש את מערכת הבריאות היקרה בעולם, ובכל זאת אנחנו מדורגים בערך במקום ה-42 בתוחלת החיים. שווי השוק של UnitedHealth קטן רק מזה של וולמארט אפל וגוגל. הם ממשיכים להתעלל בנו למטרות רווח עצום כי הציבור האמריקאי איפשר להם. אנשים רבים הצביעו במשך עשרות שנים על השחיתות ותאוות הבצע האלה, אבל הבעיות נשארות. ברור שאני הראשון שמתמודד עם המצב הזה בכנות כל כך אכזרית“.
מה שצריך באמת להפחיד את האמריקאים זה שבניגוד לאלימות פוליטית, שבדרך כלל מבוצעת על ידי קיצוניים או כאלה שעברו רדיקליזציה, את ההתנקשות בבריאן תומפסון ביצע צעיר משכיל, נורמטיבי, מבוסס, פופולרי בין חבריו, שיום אחד פשוט התפוצץ. דעותיו הפוליטיות אינן משתייכות במובהק לימין או לשמאל, וכך גם התמיכה הפופוליסטית בו וההערצה אליו - באחד הממים הוויראליים ביותר, שזכה למיליוני צפיות, רואים את טוני סופרנו צועק, ומעליו הכיתוב: "בבית הזה לואיג'י מאנג'יוני הוא גיבור. סוף הסיפור“.
