כ-20 שניות לתוך פרק הבכורה של "משפחת סימפסון", ששודר היום לפני 35 שנה, כבר אפשר לשחרר לראשונה את המשפט "היום זה לא היה עובר". רואים שם את ליסה סימפסון, בכיתה ב', רוקדת עם מסכה אפריקאית לצלילי מוזיקה שבטית, במסגרת פרויקט "חג המולד מסביב לעולם". כל פעמוני הניכוס התרבותי דופקים בעוצמה. ואם זה לא מספיק, בשל טעות של האנימטורים הקוריאנים, ששכחו לצבוע את בגד הגוף שהיה אמור להיות שם, זה נראה כאילו היא לא לובשת כלום מהמותניים ומטה. לא רק ההורים בקהל פוערים את פיהם.
אולם בדברי הימים של סדרת האנימציה שעשתה היסטוריה, הפרק שהתחיל הכל (כלומר שנתיים אחרי הסרטונים הקצרים בתוכנית של טרייסי אולמן) הוא לאו דווקא מהזכורים או המרשימים של הסדרה. למעשה, די ניכר שהוא כלל לא היה אמור להיות הפרק הראשון, וזה ניכר מתוקף העובדה שאין לו באמת את המבנה והפורמט של אקספוזיציה. מצד שני, גם זה חלק מסוד הקסם של הסדרה: הומר, מארג', ליסה, בארט ומגי הרגישו כבר מהפתיחה כאילו הם תמיד היו שם. שלושה וחצי עשורים לאחר מכן נדמה שהם גם תמיד יהיו.
ובכל זאת, צפייה חוזרת בפרק מגלה רמזים לתעוזה ולחדשנות שילכו ויתגברו ככל ש"משפחת סימפסון" צברה ניסיון ופופולריות, כך שרשת "פוקס" חשה בנוח לתת ליוצרים להשתולל. קשה לדמיין שכבר ב-1989 הראו את בארט סימפסון מצליח לעשות קעקוע (הוא ילד בן עשר), ואת אמא שלו לוקחת אותו להסיר אותו בלייזר. גם ציר העלילה המרכזי, הבעיות הכלכליות של המשפחה והמאמץ הפתטי של הומר סימפסון לפצות עליהן בהימורים על מרוץ כלבים, שלא לדבר על הנטייה שלו לחנוק את בנו בכורו כשהאחרון עולה לו העצבים, סימן את כניסתם של גיבורים וגיבורות מסוג חדש, ודאי בפורמט החמים של סיטקום ועוד מצויר. ולמרות אינספור הרפתקאות ותהפוכות שחלפו מאז מחוץ למסך ובתוכו, כולל אפילו הפגנת יכולות בזיהוי העתיד, הם לא השתנו. האמת? גם לא בטוח שאנחנו.
