בעשור האחרון לא מעט טענו שדיסני הורסת את הקולנוע. התלונות היו שיש יותר מדי המשכונים, גיבורי-על, סדרות ספין-אוף, חידושים מצולמים לקלסיקות אנימציה שמנפחים את המוח ומוזילים את המקור, ובעיקר פשוט יותר מדי 'דיסני' (וזה עוד מבלי להזכיר את הביקורת מימין בגין "טרלול פרוגרסיבי").
בחסות המונופול שנמתח מפיקסאר דרך מארוול ועד 'מלחמת הכוכבים', הקולנוע הפך סופית לג'ימבורי: המבוגרים מוזמנים לקנות פופקורן ולזמזם את השירים, בזמן שהילדים בוהים במסך. אלא שבינתיים, נראה שדווקא ערוץ הטלוויזיה הישן, המושמץ והצ'יזי של דיסני (ולא להתבלבל עם שירות הסטרימינג) בדרך להציל את הקולנוע. בעונת הפרסים הנוכחית מתגלה שהוא, יחד עם ערוץ ניקלודיאון, הנפיקו את רצף הכוכבות הכי מרשים מאז הניינטיז: אריאנה גרנדה הפכה במחי תפקיד גדול ראשון ב'מרשעת' למועמדת מובילה לזכייה בגלובוס הזהב ובהמשך באוסקר, סלינה גומז מועמדת פעמיים לגלובוס (על הסדרה 'רק רוצחים בבניין' ועל הסרט 'אמיליה פרז') וזנדאיה מועמדת לפסלון על 'מתחרים' (וזה אחרי סרטי 'חולית' וכמובן הסדרה 'אופוריה'). כולן נולדו בסדרות ילדים מתקתקות והפכו לאימפריות.
הוליווד אף פעם לא בררנית בחיפוש אחר טאלנטים צעירים, אולם אחוזי הבול-פגיעה נמוכים: יותר מסיימים את הקריירה כמו מקולי קאלקין ופחות כמו ג'ודי פוסטר. אבל גל 2024 מבטיח במיוחד, משום שהכוכבות המדוברות מביאות את הבייס שלהן למקום חדש. ראיין גוסלינג, למשל, נברא מחדש בסרטי ארט כמו 'דרייב' כדי שאיש לא יזכור שהוא היה חלק מ'מועדון מיקי מאוס' (לצד בריטני ספירס, ג'סטין טימברלייק וכריסטינה אגילרה). לעומת זאת, חבורת גרנדה-זנדאיה-גומז (וגם מיילי סיירוס, שמועמדת לגלובוס הזהב בפרס השיר), לא מפחדות מהזהות הקודמת שלהן, אלא לוקחות אותה הלאה ומשחקות על כל המגרשים: ברכילות, באינסטגרם, באלבומים חדשים ובסרטים שמגיעים לפסטיבל קאן וזוכים למחיאות כפיים סוערות. ככה יוצא שמעריצות ומעריצי גומז נופלים על המחזמר 'אמיליה פרז' בנטפליקס ומגלים לפתע את הבמאי ז'אק אודיאר. המסקנה היא שאף פעם לא נכון להיות סנובים, גם כשסנובים - אומנם עודד מנשה לא החליף את שייקה אופיר, אבל ג'וי ריגר, שגדלה ב'החממה', כן. כנראה שיש אמת בפרסום: ערוצי הילדים, המקום האמיתי.
