"כל יום זה מאבק מחדש עבורה ללכת לגן", מספרת אביטל דקל חן על בתה גלי בת השלוש. בעלה, שגיא דקל חן, נחטף ב-7 באוקטובר מקיבוץ ניר עוז ומוחזק בשבי כבר 440 יום. "גלי עוברת על פוסטרים של אבא, ומחבקת את עצמה כאילו היא מחבקת אותו. אני מתפללת ליום שבו שגיא ישוב הביתה ובשעה 16:00 ילך לקחת את גלי מהגן".
גלי בת השלוש לא מבינה למה אבא שלה לא נמצא", היא ממשיכה. "היא ילדה שחוששת שאולי אבא נטש אותה, וקשה מאוד לומר לה שאבא נמצא בידי טרוריסטים. אסור לנו להסכים להפריד בין הורים לילדים כל כך צעירים, שבכל יום חווים קושי וסבל רבים. גלי מתגעגעת מאוד לאבא שלה, רוצה לחבק אותו ולקבל ממנו חיבוק בחזרה".
חלום רחוק וכואב
הגן שעליו מדברת אביטל נשרף כליל בשבת הארורה בניר עוז. בספטמבר האחרון הוא נפתח מחדש בקריית-גת, בשכונה שאליה עברו רבים מחברי קהילת הקיבוץ.
מספר חודשים לפני 7 באוקטובר, כשאיש לא העלה בדעתו שדבר כזה יכול לקרות, הגיעו שגיא דקל חן וחברו אלעד אלימלך מארגון UK-JNF, לשפץ את גן תות בניר עוז. בין ילדי הגן היו אריאל ביבס החטוף בעזה והתאומות שחר וארבל סימן טוב זכרן לברכה שנרצחו ב-7 באוקטובר.
11 צפייה בגלריה
התאומות שחר וארבל סימן טוב עם אחיהן עומר, אביהן יונתן ואמן, תמר קדם סימן טוב. משפחה שלמה שנרצחה
"שגיא יחד עם תמר קדם סימן טוב ז"ל, אמא של שחר וארבל, תיכננו את החצר וגייסו את הקהילה כולה - סטודנטים, אנשי הגיל השלישי, וכמובן ההורים והילדים, הגיעו לעבוד בחצר ובגן בשיתוף פעולה ושמחה גדולה, שהיום מרגישים כמו חלום רחוק וכואב", מספרת עירית מנשהאוף, מנהלת הגיל הרך של קיבוץ ניר עוז.
ב-7 באוקטובר שגיא ואריאל נחטפו, התאומות סימן טוב נרצחו יחד עם כל משפחתן והגן השמח נשרף כליל. קהילת ניר עוז בחלקה עברה לכרמי גת, שכונה בקריית-גת, ועירית פתחה את גן תות מחדש, אליו נקלטו בתו של שגיא גלי, בתו של תמיר אדר ז"ל נטע, ובתו של דולב יהוד ז"ל - רון.
"ילדי ניר עוז עברו בחודשים האחרונים שינויים רבים ולא מעט טלטלות. היה לנו חשוב שהמעבר לגן החדש יעבור חלק בפן הפיזי והרגשי כאחד. כדי לסייע בתהליך, הבאנו לגן בכרמי גת חפצים מהגן המקורי בניר עוז ששרדו את השריפה שהציתו המחבלים, כמו אוניית העץ שהצבנו בחצר והספסל שהיה צריך לעבור ניקיון והברקה", מספרת עירית.
ארגז חול טיפולי וליווי פסיכולוגי צמוד
בין ילדי הגן נמצאת נטע, בתו של תמיר אדר ז"ל, שנחטף לעזה בעודו פצוע קשה ונרצח בשבי. נטע היא הנינה של יפה אדר, שנחטפה גם היא ושוחררה כעבור 49 ימים.
"ב-7 באוקטובר נטע הייתה בת שלוש וחצי בלבד, בעוד חודש כבר תחגוג חמש", מספרת אמה הדס אדר, אלמנתו של תמיר. "עברו כמעט שליש מחייה מאז אותה השבת. היא זוכרת הרבה מהקיבוץ, בו ביקרנו לראשונה לפני חודשיים. היא מתגעגעת מאוד, אבל לא שואלת שאלות על הגן הקודם.
"לפעמים היא שואלת על אמה ויולי, תאומות בנות גילה שחזרו מהשבי עם אמן שרון, אבל לא חזרו לגור עם הקהילה בכרמי גת. דוד, אביהן, עדיין חטוף.
"הגן החדש הותאם למצב ולצרכים החדשים של הילדים. הכניסו אליו תכנים ושילבו אנשי מקצוע שתומכים בהם, כמו ארגז חול טיפולי וליווי צמוד של פסיכולוגית. להסתכל על קבוצת הילדים הזו, כל ילד מה הוא עבר, כמה הוא איבד, זה בלתי נתפס", הוסיפה.
על החיים שאחרי השבת ההיא היא מספרת: "אנחנו לא יכולים לסגור מעגל ולהתחיל בשיקום שלנו עד שלא נערוך הלוויה לתמיר, עד שלא יחזרו כל החטופים והחטופות הביתה, החיים ומתים. הילדים הולכים לגן ולבית ספר, חלק מהמבוגרים חזרו לעבוד, ויש איזושהי אשליה של שגרה - אבל לא נוכל באמת להמשיך הלאה עד שכל החברים מהקהילה שלנו ישובו".
לשמח את הילדים
לאחרונה, חזר אלעד אלימלך לשפץ את גן תות מטעם ארגון UK-JNF, שבו עבד עד 7 באוקטובר עם שגיא. יחד, השניים הובילו את המיזם החינוכי DIY, שמטרתו להעניק כישורי עבודה לצעירים וצעירות שלא התנסו בהם בעבר. הפעם, הגיע אלעד עם תשעה חניכי וחניכות המכינה הקדם צבאית "מיתרים לכיש", מקיבוץ נחל עוז.
"לפני כשנתיים הגענו לגן בהובלתו של שגיא לשפץ את חצר הגן מהיסוד. בנינו לילדים רחבת כדורגל, בית עץ, נגרייה קטנה למשחק וספינת עץ. אותה הספינה ששרדה את השריפה ב-7 באוקטובר, וזכינו להובילה בשלמותה לגן החדש בכרמי גת. מתרגשים שחזרנו שוב לשפץ את הגן שנפתח, אבל בכל רגע הרגשנו את חסרונו של שגיא, שהיה כל כך נוכח בפעילויות האלו", סיפר אלעד.
עידו לבבי (18), אחד המתנדבים, שיתף: "כשהגענו החצר הייתה לגמרי ריקה, רצינו לתת לילדים יותר. הפעילות הייתה משמעותית גם עבורנו, הבנו מה היה בניר עוז והצלחנו לעשות משהו שישמח את ילדי הקיבוץ".
מתנדבת נוספת, אלישבע ניקולאס (18), סיפרה: "בנינו דקים, הבאנו חול, קישטנו עם אבנים והכנו ערוגות שהילדים שיגיעו יוכלו לשתול בהן צמחים. הילדים מאוד התרגשו לראות אותנו ולי הייתה הזכות לפגוש אותם. למרות שהם קטנים למדתי מהם הרבה".
הדס אדר, שהצטרפה גם היא לפעילות המתנדבים, סיפרה: "אלעד המקסים הגיע עם המתנדבים ליום עבודה ארוך. הילדים וההורים הצטרפנו אליהם, הייתה אווירה נעימה של ביחד. השיתוף שלנו בבנייה וביצירה נתן לזה משמעות מיוחדת והפך את זה לחוויה. יצא מהמם".
ועירית, מנהלת הגיל הרך, מסכמת: "מודים לכל מי שעזר לנו במעלה הדרך, ומקווים להצליח סוף-סוף במיקום הקבוע להעניק לילדים את המעטפת הנכונה בימים לא פשוטים אלה".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.12.24
