לאורך השנים הצהירו במכבי ת"א שהמטרה היא לזכות בכל התארים, כולל ביורוליג. עם הזמן זה התחלף לעלייה לפלייאוף באירופה, אבל העונה אפשר להגיד שאין מטרה בכלל. הצהובים מדורגים במקום ה-16 מתוך 18 עם מאזן 12:4 כשהם סופרים ארבעה הפסדים רצופים. הערב (21.30) הם ינסו להימנע מהחמישי במשחק החוץ נגד הכוכב האדום (אם כי גם ככה אלופת ישראל מארחת בבלגרד), שיסגור את הסיבוב הראשון.
האמת היא שהתוצאות לא מפתיעות, שכן בקבוצה בנו סגל שחקנים שמתאים ליורוקאפ יותר מאשר למפעל הראשון בחשיבותו באירופה, וגם לא עושים את כל המאמצים על מנת לשדרג אותו. הבעיה היא שאף אחד בהנהלת מכבי ת"א לא ניסה להסביר לאוהדים איך המועדון שהיה פעם בטופ האירופי הפך להיות זנב לשועלים.
עונה פיננסית. זה נכון שמכבי נאלצת להתמודד מאז פרוץ המלחמה עם אתגרים, שהכניסו אותה לבור כלכלי בגלל אי היכולת לארח משחקים בארץ, ונכון שזו ההחלטה של מחזיקי המניות אם להשקיע כספים נוספים מכיסיהם הפרטיים, אבל אף אחד מהם לא טרח לעשות אתחול של הציפיות. הם גם לא עדכנו שאחרי עזיבת הכוכבים ווייד בולדווין, בונזי קולסון, לורנזו בראון וג'וש ניבו הקבוצה הולכת לכיוון של עונה פיננסית. אם זה היה נאמר בפירוש, אולי הביקורת של האוהדים הייתה משתנה. ואולי גם לא, כי האוהדים פשוט מצפים שמועדון כמו מכבי ת"א יידע להתנהל בצורה טובה יותר כלכלית ומקצועית כדי לשמור על השם שהוא בנה לעצמו לאורך השנים באירופה.
מי נותן את ההוראה. לפני הכל, צריך לציין ששלושה חודשים אחרי עזיבתו של המנהל הספורטיבי, אבי אבן, עדיין לא מונה מחליף לאחד התפקידים החשובים ביותר בכל קבוצת יורוליג. במכבי חסכו כביכול את שכרו של אבן במהלך התקופה הכלכלית הקשה, ולא נראה שהיא אפילו בכיוון של לחפש מחליף ראוי. מי שמחפש כרגע שחקנים ומנהל את המשאים ומתנים הוא יו"ר הוועדה המקצועית, דייויד בלאט, אבל הוא לא נמצא בפועל עם הקבוצה ולא רואה את כל הבעיות מקרוב, גם אם הוא דואג להתעדכן בכל יום.
לא סתם במכבי ת"א הקפיצו בתחילת המלחמה, כשהקבוצה נאלצה לטוס במהירות לבלגרד, את המנהל המקצועי לשעבר, ניקולה וויצ'יץ', כדי שיעזור בתקשורת עם השחקנים. כנראה שהפונקציה הזאת משמעותית יותר מחיפוש אחר שחקן כזה או אחר. המועדון חזר למעשה כמה שנים אחורה לימים שההנהלה היא זאת שהחליטה איזה שחקן יגיע או לא יגיע לקבוצה. הדוגמה המובהקת ביותר היא פרשת סייבן לי, אחת הפארסות הגדולות של המועדון בשנים האחרונות. השחקן חתם בקבוצה על חוזה שאיפשר לו לא לטוס לישראל ולהישאר למעשה כל הזמן בבלגרד, מה שפגע משמעותית בו ובקבוצה, ולבסוף הוא שוחרר. המאמן עודד קטש לא הסתיר את חוסר שביעות הרצון שלו מהסיטואציה וגילה כי "לא הייתי מודע שזה מה שסוכם עם לי. אי-אפשר לעבור שנה שלמה עם שחקן שלא נמצא איתנו באימונים".
סוגיית קטש. צריך להודות, לפחות לפי מקרי העבר, שבעונה אחרת, בלי כל העניינים מסביב, כנראה שקטש לא היה נשאר על הקווים בעקבות התוצאות האחרונות. אלא שאין כמעט אופציות של מאמנים ישראלים עם ניסיון ביורוליג ומאמן זר יעלה הרבה מאוד כסף, כאשר קטש עצמו יצטרך לקבל פיצוי על חוזהו בגובה של מיליון דולר לשנתיים. וחוץ מזה, אי-אפשר להפיל את כל האשמה על האיש שעל הקווים, כי בסופו של דבר הוא לא קיבל את כל האמצעים הראויים כדי להעמיד קבוצה שתוכל להתחרות שווה בשווה עם קבוצות אחרות ביורוליג.
שחקנים משלימים. וכאן אנחנו מגיעים לסגל הקבוצה. הצהובים פתחו את העונה עם מינוס של שני שחקנים אחרי עזיבתו של דריל מייקון שהגיע פצוע ואי-הבאת מחליף לקולסון. מכבי התהדרה בכך שהצליחה להאריך את החוזים של שני הישראלים הבכירים שלה, תמיר בלאט ורומן סורקין, תמורת סכום לא מבוטל, וגם החתימה שחקנים משמעותיים כמו ג'יילן הורד ורוקאס יוקובאיטיס. אבל חוץ מהרביעייה הזאת, יחד עם צירופו של ג'ורדן לויד שהספיק לעזוב בעקבות המצב הביטחוני (ולא הגיע לו מחליף ראוי), הגיעו למועדון שחקנים שבשנים קודמות היו נחשבים לשחקנים משלימים ביורוליג. פתאום ווניין גבריאל, וויל ריימן וליוואי רנדולף הפכו לשחקנים שלפעמים משחק קם ונופל על היכולת שלהם.
כדי לחזור להיות קבוצה תחרותית ביורוליג, גם מקצועית וגם כלכלית, במכבי צריכים לעשות את כל הפעולות הדרושות, קודם כל מציאת מחליף ראוי ללויד וחיזוק הקו הקדמי. ואם לא, אז לפחות שיעדכנו את רשימת המטרות, שנראה שכבר מזמן השתנתה.
