מדי שנה מפרסם המוסד לביטוח לאומי את הדוח המעודכן על ממדי העוני ואי-השוויון הכלכלי בארץ ובהשוואה למדינות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי OECD. מדי שמונה שנים נערך סקר ב-31 ממדינות הארגון, כולל ישראל, המודד את רמת המיומנות של אנשים בוגרים – מגיל 16 עד 65 – בשלושה תחומים קריטיים לחיים המודרניים: יכולת להבין את הנקרא ("אוריינות הקריאה"), יכולת לחשיבה מתמטית בסיסית ("אוריינות מתמטית" בתרגום לעברית ו"אוריינות מספרית" באנגלית) ויכולת לקבל החלטות מושכלות על סמך מידע חלקי או מורכב ("פתרון בעיות אדפטיבי").
בסמיכות זמנים מקרית שני הסקרים נחשפו השבוע. עולה מהם תמונה לא מחמיאה, בלשון המעטה, של החברה הישראלית. העוני בישראל גבוה במיוחד והמיומנות של האוכלוסייה הבוגרת נמוכה במיוחד. הפערים בציוני המיומנות בין מגזרי האוכלוסייה השונים עמוקים במיוחד והמדדים של אי-השוויון הכלכלי עמוקים במיוחד גם הם. כן, אנחנו בולטים לרעה בקרב המדינות המפותחות. הממצאים קשורים זה לזה: יש סבירות גבוהה שמדינה שאוכלוסייתה מפגרת באוריינות, בכישורי חיים ובפתרון בעיות סבוכות תסבול גם משיעורי עוני חריגים ומקיטוב כלכלי חריג.
המסקנה לא חדשה. בדיוק לפני 15 שנים, ערב צירופה של ישראל ל-OECD, ערכו כלכלני הארגון ביקורים תכופים בארץ, אספו מידע ונפגשו עם מומחים. התובנות והתחזיות שלהם פורסמו בסקירה מקדימה ראשונה על המשק הישראלי. כותרתה ("ישראל: חברה מפוצלת") לא השאירה מקום לספק מהי לדעתם בעיית הבעיות ומהו סיכון הסיכונים לעתידו של השגשוג הישראלי: הפיצול המעמיק בין שלושת המגזרים המרכיבים את החברה, היהודים הלא-חרדים, היהודים החרדים והערבים. לסקירה צירפו מחבריה 18 המלצות לצעדי מדיניות כלכלית וחברתית הדרושים כדי להפחית את הפערים הבין-מגזריים ולמנוע את העברתם בירושה מדור לדור. ההמלצות, רובן ככולן להשקעות ממשלתיות גדולות בתוכניות ייחודיות המקדמות את השתלבות החרדים והערבים בשוק התעסוקה המודרני, נכונות גם היום באותה מידת דחיפות לפחות.
אתחיל בדוח העוני. שיעור העניים (ישראלים שהכנסתם נטו מכל המקורות, עבודה, קצבאות ורכוש נמוכה מ"קו העוני", 3,324 שקל לנפש ב-2023) במגזר הערבי הוא 38.5%. שיעור העניים במגזר היהודי החרדי גם הוא 38.5%. שיעור העניים בקרב יהודים לא חרדים הוא 11% בלבד. במילים אחרות, רק אחד מכל עשרה יהודים לא חרדים חי בעוני – אבל ארבעה מכל עשרה ערבים ויהודים חרדים חיים בתנאי עוני.
שני שלישים משני מיליון הישראלים העניים הם אפוא או ערבים (42.5%) או חרדים (22.5%). הכנסתו השנתית נטו של ישראלי ערבי הייתה אשתקד 60 אלף שקל, של ישראלי יהודי חרדי 66 אלף שקל ושל ישראלי יהודי לא חרדי 106 אלף שקל. הפערים מתחילים בשוק העבודה ומשקפים, לצד אפליה ומדיניות רווחה ממשלתית קמצנית מאוד בכל השוואה בינלאומית, את רמות ההשכלה והמיומנות הנמוכות במגזרים אלו.
לו הייתה "ישראל של יהודים לא חרדים" ישות מדינית נפרדת היא הייתה מדורגת בסולם העוני של מדינות OECD במקום טוב באמצע. לעומת זאת, "ישראל של חרדים" ו"ישראל של ערבים" היו מדורגות בצמרת תחולת העוני בעולם המפותח, כששיעורו אצלן אופייני למדינות עולם שלישי. וגם שם הוא חריג. עוני כה גבוה בחברה הישראלית העשירה אינו גזרה משמיים ואינו בחירה של העניים – הוא מעשה ידי פוליטיקאים, יהודים וערבים, חרדים ולא חרדים כאחד. עליהם האשמה.
עולם שלישי זה כאן
אעבור לסקר המיומנות של OECD, החושף את שורשי היותנו חברה כה מפוצלת בין שלושת המגזרים. בארץ ערכה את הסקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. חשיבותו רבה; הוא מבטא במספרים את אחד הגורמים המרכזיים לפערים ברמות פריון העבודה וכתוצאה מכך בהכנסה הריאלית לנפש בין מדינות, מגזרים וקהיליות. ככל שציוני המיומנויות גבוהים יותר, רמת החיים גבוהה יותר ולהפך. זה בדוק.
6,092 ישראליות וישראלים השתתפו בסקר המיומנויות, מדגם מייצג של 5.6 מיליון תושבים בוגרים. הם קיבלו שאלונים מפורטים המתארים מצבים מאתגרים המצריכים שימוש מושכל בכל אחת משלוש המיומנויות, המילולית, המספרית והכללית. פתרונותיהם ותשובותיהם זיכו את המשתתפים בציוני ביצוע כמו בבית הספר. ממוצע הציונים קבע את מיקומה של המדינה במדרוג בינלאומי של המיומנויות (מספר גדול יחסית של תשובות בארץ נחשד בזיופים ונפסל – כך לפי הערה טכנית מיוחדת של ה-OECD).
כבר בסקר הקודם שפורסם ב-2016 מיקומה של ישראל היה מאכזב. קיבלנו ציונים מתחת לממוצע בכל המקצועות ודורגנו בזנב המדינות המפותחות. המיקום המשפיל עורר דיונים סוערים בקרב כלכלנים, חוקרי חברה ואנשי חינוך והביא לניסוח תוכניות רב-תחומיות להשבחה ושיפור של המיומנויות. רובן לא יצאו לפועל, כצפוי מממשלות ישראל באותן השנים. בסקר החדש קיבלנו לכן ציונים יחסית עוד יותר נמוכים.
באוריינות הקריאה קיבלו הבוגרים הישראלים ציון ממוצע של 244 נקודות, מה שדחק אותם למקום 27 במדרג. המדינה המובילה, פינלנד, השתבחה בציון קרוב ל-300 והולנד ל-280. באוריינות מתמטית-מספרית השיגו הישראלים 246 נקודות, מקום 26 הקרוב לסוף הרשימה. בצמרת, שוב, פינלנד, יפן והולנד.
ומה באשר למיומנות לפתרון בעיות חיים מסובכות ומאתגרות, המכונה בלקסיקון הסקר "פתרון בעיות במגוון סביבות מידע והקשרים?" האם לפחות כאן עוזר לנו כושר ההמצאה הישראלי המפורסם? לא ממש, מסתבר. הציון של ישראל הוא רק 236 נקודות, נמוך משמעותית מהממוצע של ארגון המדינות המפותחות – 251 נקודות. שוב דורגנו הרחק מהארצות המובילות, במקום ה-25.
ההסבר למקומותינו העלובים בכל שלושת הדירוגים, כפי שמסכמים אותו חוקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: אחוז גבוה מאוד, יוצא דופן, של ישראלים בוגרים ברמות נמוכות של מיומנויות. 36% קיבלו ציון נכשל באוריינות קריאה, 34% ציון נכשל באוריינות מתמטית ו-40% (!) ציון נכשל בפתרון בעיות סבוכות. הממוצע של ארגון המדינות המפותחות: 25% עד 30% נכשלים בלבד.
כן, ישראל מצטיינת – מצטיינת בכישלונות. את הגורם לכך חשפו, כאמור, כלכלני ה-OECD כבר בסקירתם הראשונה הנ"ל: הפערים העמוקים בין שלושת מגזריה של החברה הישראלית, החרדי, הערבי והיהודי הלא-חרדי. ציוני המיומנות של ישראלים מהקהילייה החרדית והערבית נמוכים להחריד, הן בהבנת הנקרא (ציון 199 לערבים, 251 לחרדים), הן בהתמצאות מספרית-מתמטית (ציון 215 לערבים, 246 לחרדים) והן בפתרון בעיות חיים (206 לערבים, 235 לחרדים). אלו רמות מיומנות השכיחות במדינות עולם שלישי ורביעי, ירודות גם בהשוואה לסקר הקודם. לעומת זאת, הציבור היהודי הלא-חרדי מקבל ציונים טובים יחסית, ולו דורג בנפרד היה מתברג לשליש הגבוה של הסולם. שני המגזרים האחרים הם המושכים את הממוצע הישראלי למטה-למטה, בגלל האחוזים הכבדים – בין 55% עד 70% – של נכשלים וכמעט נכשלים בקרבם.
המסקנות מדוח העוני ומסקר המיומנות ברורות כשמש. התחזית הקודרת של ה-OECD להעמקת הפיצול בין המגזר היהודי הלא-חרדי שיהיה יותר ויותר אמיד ומשכיל לבין שני מגזרים האחרים, הערבי והחרדי, שיהיו יותר ויותר עניים ונטולי מיומנות המתאימה לחיים מודרניים, התממשה במלואה. כיום הפיצול כבר מאיים לפורר ולקרוע אותנו מבפנים ולעצור את התקדמות הכלכלה. ככל שהריבוי הטבעי יגדיל את חלקם של החרדים והערבים באוכלוסיית ישראל הבוגרת, כך תתעצם ההידרדרות.
נחזור לסקירת OECD מסוף 2009. המסר שלה חד-משמעי: ישראל תעלה מחדש על מסלול צמיחה ופריחה רק אם וכאשר יזכו הצעירים והצעירות הערבים והחרדים להשכלה מתקדמת ובמיומנויות המתאימות למאה ה-21. אם לא, הדמוגרפיה הישראלית הייחודית תהפוך בקרוב מאוד מברכה לקללה.
