ככל שהדברים תלויים בנתניהו, תשכחו מוועדת חקירה ממלכתית שתצלול לנבכי אסון 7 באוקטובר. אל תטרידו אותו בזוטות כאלה. בראיון שהעניק ראש הממשלה בסוף השבוע ל"וול סטרט ג'ורנל" הוא למעשה שיחזר את חלקו במלחמה, והמילה "אני" חזרה פעמים רבות בראיון. כל ההישגים האדירים נרשמו על שמו. "אנחנו הולכים לשנות את המזרח התיכון", הוא הבטיח.
דורשי טובתו היו מציעים לו לגלות זהירות בהבטחות מהסוג הזה. כששמעון פרס הכריז על "מזרח תיכון חדש", ראינו איך זה הסתיים. האזור שלנו לא עושה חסד עם אלה שמתקשטים בנוצות של שינוי המרחב.
לפי נתניהו, העירו אותו ב-6:29 ודיווחו לו לראשונה על המתקפה של חמאס על עוטף עזה. הוא ירד לקריה וקבע שמדובר ב"מלחמה". לאחר מכן קשר לעצמו כתרים: "תוך שש שעות חיסלנו את מלאי הטילים הבליסטיים של חיזבאללה", אסד נפל בגלל מיטוט חיזבאללה, וברצועה לא יישאר שלטון חמאס 50 ק"מ מאיתנו. ליגלגו עליו כשדרש "ניצחון מוחלט", עכשיו שיאכלו את הכובע. המלחמה, הבטיח נתניהו, תימשך עד לסילוק חמאס מהרצועה.
והנה, אתמול לפנות בוקר, עוד לפני שסיימתי לקרוא את הראיון, נשמעה אזעקה ברחובות בתינו בגלל טיל בליסטי ששיגרו החות'ים מתימן. כך התקלקל אצלי הניצחון המוחלט.
ובינתיים, רק הצבא נדרש לבחון את עצמו. נתניהו כבר הספיק לחקור את המחדלים שהביאו עלינו את האסון הגדול ביותר מאז הקמתה של המדינה. מבחינתו, רק מערכת הביטחון אחראית לכישלון.
המתווה המדובר לעסקה עם חמאס לא יחזיר את מרבית החטופים. נתניהו מהתל בנו: "הניצחון המוחלט" לא כולל את האזרחים שרשויות המדינה הפקירו. ייאוש.
"אשתי היא אישה עצמאית, יש לה דעות משלה", אומר נתניהו בעדותו במשפטו. וזו התורה כולה בפרק ההגנה על פרקי התביעה נגדו.
בסוף השבוע התפרסמה הידיעה שבישרה לנו שהמדינה שילמה בחצי השנה האחרונה יותר ממיליון שקל על אחזקת בתיהם של בני הזוג נתניהו. תאמרו: אל תהיה קטנוני, המדינה שילמה על שני בני הזוג. זה טבעי. אבל בשל כך גם מותר לנו לדרוש מנתניהו תשובות על פרסומים הנוגעים להתנהלותה של רעייתו ולהתנהלותם של מקורביו. אם "אשתי היא אישה עצמאית", אז שתהיה עצמאית גם כשמדובר בתשלומים כמו דמי כביסה ושיפוץ הבריכה. המסים שלנו משלמים על שניהם, ולכן מגיע לנו דין וחשבון מלא על מעללי שניהם.
כלי הטיס הבלתי מאוישים במלחמה עלו בראשי כשצפיתי בתערוכת הצילומים של אורי גרשוני במוזיאון תל-אביב. מטוסים חולפים בשמיים, בין עננים לחלקות אדמה. נצמדתי לכותרות של התערוכה, ממקורותינו העתיקים: "ויאמר אלוהים יקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותראה היבשה: ויהי כן" (בראשית א'); "הכל הולך אל מקום אחד: הבל היה מן העפר והכול שב אל העפר" (קהלת ג').
מה שנותר לנו הוא להרחיק את הגורל שמוצע לכולנו, ולמצוא מענה לכטב"ם שמרעיד את שמינו וממלט אותנו למקום מסתור.
מאיר שלו היה שכן שלי במערכת ירושלים. הוא חסר לי בתקופה הזו, גם משום שבכתיבתו לא גידף אלא הציע מענה ממזרי למציאות המחורפנת שבה חיינו. וכך כתב על עצמו: "יש אדם אחד שלצערי לא יעזוב אותי אף פעם וזה אני. עם עצמי אני צריך לחיות בשלום, לכן אני חי לפי האישיות שלי שלא אחת מסיבה לי נזקים ולפי היושר הפנימי שלי. לסופרים זה קשה: אנחנו מתפרנסים מכזבים".
איפה ישנם עוד אנשים כאלה.
כששמעון פרס הכריז על "מזרח תיכון חדש", ראינו איך זה הסתיים. האזור שלנו לא עושה חסד עם אלה שמתקשטים בנוצות של שינוי המרחב
