הדמויות ב"סברי מרנן" יודעות היטב מהם שני הדברים הכי משמעותיים בחיים. הראשון הוא לקוות שההורים שלהם ימותו כדי שהם יוכלו לזכות בירושה. השני הוא משפחה. אבל האם משפחה היא הדבר הכי חשוב גם כשהיא לא מתפקדת? בפרק שלשום הלכו בני משפחת רוזן וחסון לטיפול משפחתי, ורבקה מיכאלי הנפלאה סיכמה להם את התובנה הפסיכולוגית: אין ספק שיש בדינמיקה שלהם משהו מופרע, אבל ככה זה בכל משפחה.
במובנים רבים מיכאלי צודקת. "סברי מרנן" היא המשפחה הרעילה של כולנו. היא הבעל והאחיות והאמא שיסבירו בבוז לשני רוזן (רותם אבוהב) למה אין סיכוי שהיא תצליח להרכיב פאזל תלת-ממדי, ויביאו אותה כמעט למצב של בכי. היא גם ריקי רוזן (סנדרה שדה), אישה שתלטנית שלא מסוגלת לסבול את הבכי של התינוקות התאומות באמצע הארוחה. היא הידיעה שמדובר במשפחה שתמיד תהיה שם בשבילך, אבל רק כדי לגרום לך להרגיש יותר גרוע על מי שאתה.
בשבוע שעבר התחוור למעריצי "סברי מרנן" שהסדרה תרד בקרוב מהמסך, בתום 13 שנים. מסיבות הפרידה כבר התחילו וגם הציטוטים כמו של יהורם גאון, ש"אפילו סיינפלד לא רשם כזו הצלחה". אחרי 323 פרקים "סברי מרנן" הפכה למספר. בקרוב תהפוך גם לסרט. וכמו שהצעירים בסדרה נדרשים לתת למבוגרים כבוד, רק מעצם כך שהם חיים בעולם יותר שנים, גם המספר הזה גוזר כבוד כלפי מי שהצליח לשרוד כל כך הרבה זמן בעולם הרייטינג, בלי קשר לתוכן.
משפחה לא בוחרים, אבל סדרות דווקא כן. ואת "סברי מרנן" הצופים בחרו שוב ושוב. עם אילן יוחסין כל כך גדול של דמויות שהיה גורם אפילו למשפחת דיין לקנא, זה קרה כי "סברי מרנן" הפכה לישראליות החדשה-ישנה. כזו שלא מתביישת להראות גזענות עדתית על המסך וכזו שלא נותנת לפיסת מציאות להתקיים בחייה (להוציא ספיישל נדיר על הקורונה). לא למלחמה, לא לחטופים, לא לפיגועים, לא לשום דבר שיכול לפגוע באחדות המשפחה הרעילה.
אפילו המאכלים שאוכלים בסדרה, מז'לוף ושלייקעלך, לא קיימים באמת. אבל כשמנסים ללכוד איזה סוג של ישראליות, יהיה מוזר להניח שמה שקורה בארץ לא חודר לתוך שולחן השבת. ייתכן שמציאות שבה כל מה שקורה תלוי רק בדמויות היא דרכה של "סברי מרנן" להתעלם מכל רעשי הרקע. קידוש המשפחה הוא דרך לקבל שליטה או אפילו לתפוס תפקיד במקום שבו אפשר להשפיע, גם אם באמצעים רעילים.
"סברי מרנן" היא ללא ספק הצלחה גדולה. משתווים לה במספר הפרקים רק "החיים זה לא הכל" ו"הפיג'מות". אבל מכיוון שהמשפחתיות שהיא מציגה איומה, עם הפרידה מהסדרה הייתי מאחלת לכל המשפחות להיפרד מהטקסיות, מהאגרסיביות ומהשתלטנות ולעבור לחיות בתוך הפקה של "בלואי". שם, בסדרת האנימציה לילדים ולמבוגרים שמזקקת את היופי במשפחה, הן ימצאו הרבה יותר אמפתיה ומורכבות רגשית.
בקטנה
אחרי שראיין עוד ועוד מומחים צבאיים ופוליטיים בעקבות נפילת הטיל ביפו, את שורת הפרשנות הטובה ביותר במשדר המיוחד בחדשות 12 קיבל ערד ניר דווקא מאריאל שרעבי, תושב העיר שביתו נהרס. "נשארתם בחיים", אמר ניר. "איך מתארגנים עכשיו?" שרעבי השיב שאין לו שום ציפייה שיקבל עזרה מהמדינה והסביר גם למה: "אני במילואים כבר כמעט שנה, אז לא מצפים". בייאושו שרעבי פנה לחות'ים: "אנא ימאני (אני תימני), תפסיקו לשלוח טילים". ואיכשהו, כשהמדינה לא מתפקדת, זה אפילו נשמע הגיוני לבקש עזרה מטרוריסטים.
