אֲנִי רוֹצָה לְהִשָּׁכַח מֵעַצְמִי
לִהְיוֹת קַלָּה
אֲבָל אֲנִי רְתוּמָה לִבְנִי הַפָּעוֹט, הַיָּפֶה מִכָּל שַׁחַר,
כְּמוֹ מַחְרֵשָׁה מְנִיבָה. מִשְׂתָּרֶכֶת אַחֲרָיו בִּכְבֵדוּת עַל הַקַּרְקַע
הָיִיתִי סוּסָה פּוֹחַחַת הַמִּסְתַּחְרֶרֶת וּמִתְפַּדֶּרֶת בְּאַבְקַת כּוֹכָבִים עַל הַקָּרוּסֵלָה הַבֵּין גָּלַקְטִית. בֹּשֶׂם הַלַּיְלָה נִשָּׂא בְּאַפִּי, שִׁכֵּר אוֹתִי בְּהוֹלְכִי בְּמִשְׁעוֹלֵי תֵּבֵל חֲלָבִיִּים. עַכְשָׁו הִתְכַּוַּצְתִּי לִנְקֻדַּת אוֹר תַּכְלִיתִית, מְמֻרְכֶּזֶת, זְעוּמָה כְּמוֹ חַצְ'קוּן פְּרוֹדוּקְטִיבִי בֶּחָלָל הַגָּדוֹל.
עֵינַי גַּחְלִילִיּוֹת יוֹקְדוֹת, רוֹקְדוֹת אַחַר צַעֲדֵי בְּנִי, עַד חֲרִיכָה.
זוֹ שְׁעָתוֹ שֶׁל הַמָּאוֹר הַקָּטָן שֶׁלִּי, הַמֵּצִיף אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְאֶת לִבִּי בִּפְּרוֹזֶ'קְטוֹר הֱיוֹתוֹ
וַאֲנִי חֹר שָׁחֹר
מַשְׁבֵּר זֶהוּת שֶׁקָּרַס לְתוֹךְ עַצְמוֹ
יוֹם אֶחָד עוֹד אֶמְצָא אֶת הַסִּינְגּוּלָרִיּוּת הַכְּבִידָתִית שֶׁלִּי כְּאִמָּא וְעַד אָז אָצוּף עַל גַּבֵּי הַיָּם
שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה הִכְנִיס לְחַיַּי
נ"ב אִיקָרוֹס: לֹא מַטְרִיד אוֹתִי שֶׁהַנַּנָּס הַלָּבָן שֶׁלִּי עָלוּל לְהִתְקָרֵב לַשֶּׁמֶשׁ. פְּחְחְח. לֹא נַתְחִיל לְדַבֵּר עַל הָעֲנָקִים הָאֲדֻמִּים עֲצוּמֵי הַמְּמַדִּים שֶׁאֲנִי הִתְחַכַּכְתִּי אִתָּם בְּיָמַי. אַדְּרַבָּה וְאַדְּרַבָּה. הוּא יָרֵחַ וְגַם שֶׁמֶשׁ קַטְקָטִי. שֶׁיִּתְיַדֵּד, שֶׁיְּשַׁכְשֵׁךְ, שֶׁיִּרְאֶה
עוֹלָם
