מה גרם לשתי נשים להחליט שהן עוזבות מסלול בטוח ועבודה מסודרת במשרד הבריאות ומקימות מיזם שתכליתו שיפור חייהן של נשים בגיל המעבר, בדגש על מקומות עבודה? אורלי כחלון (40) ועדן תורג'מן (28) הקימו יחד את "טאבו" – והכל התחיל מאמא של עדן וממפגש במטבחון בעבודה, לפני כשנתיים.
"שתינו עבדנו במשרד הבריאות", מספרת כחלון, "אני בדיוק חזרתי מחופשת הלידה השלישית שלי, ובאחת ההפסקות השלמנו פערים. עדן שאלה אותי: 'נו, איך היה, היית הרבה במסעדות ובתי קפה?' ואני עניתי לה שעברתי תקופה די מורכבת שבמהלכה סבלתי מדיכאון אחרי לידה, שבני המשפחה שלי זיהו את זה למזלי והם הפנו אותי לטיפול בדיכאון. ואז עדן פתאום מספרת לי על אמא שלה, שגם היא נמצאת בדיכאון. היא אמרה: 'אנחנו בתקופה משפחתית כל כך שמחה, אני בדיוק התחתנתי, הכל טוב, ואני לא מצליחה להבין למה אמא שלי במצבי רוח ובדיכאון וכל הזמן בוכה. מה יש לה?' וכך הסתיימה השיחה".
קצת אחר כך, במסגרת עבודתה במשרד הבריאות, השתתפה כחלון במיזם שעסק בנושא גיל המעבר, ובאחת ההרצאות שם הסבירו שחרדה ודיכאון הם חלק מהתסמינים שחוות נשים בגיל הזה. "נדלקה לי נורה, יצאתי החוצה ואמרתי לעדן: 'אני חושבת שאני יודעת למה אמא שלך בדיכאון'. עדן כל כך התרגשה מזה, שהיא מיד נסעה להורים, הושיבה אותם על הספה ואמרה להם: 'אני יודעת למה אמא מרגישה ככה'. מאז, בכל שלישי בבוקר הייתי משתפת את עדן בכל מה שלמדתי בתוכנית. בעיקר הבנתי שבעוד אני התמודדתי עם דיכאון אחרי לידה, שהוא נושא נפוץ שאפשר לדבר עליו בלי בושה, אמא של עדן שסבלה ולא ידעה ממה נובע הדיכאון, בכלל לא מקבלת תמיכה משום כיוון. הבנתי שיש פה פער שצריך לסגור".
מכאן החליטו השתיים שהן רוצות להגיע עם המידע לכמה שיותר נשים בגילי 40 פלוס, שמתחילות להתמודד עם התסמינים אבל לא בהכרח מייחסות אותם לשינויים ההורמונליים. הן גם הבינו שאת הריכוז הגבוה ביותר של קבוצות נשים יוכלו למצוא בשוק העבודה. "יש השפעה מאוד גדולה של תופעות גיל המעבר על תפקוד של נשים, גם בחיים האישיים וגם בקריירה", היא מסבירה, "לצערנו, מקומות העבודה עדיין לא הפנימו את הצורך להיות ערניים לנושא בשלב הזה בחייהן של נשים".
בכל רגע נתון נמצאות בישראל כמיליון נשים עובדות בגיל המעבר. נשים אלה, בגילי 45 פלוס, מתמודדות עם תסמינים פיזיים ונפשיים שנובעים מהשינויים ההורמונליים של הפסקת הווסת. העניין הוא שלא רק שרופאים לא מדברים איתנו מספיק על הקשר בין איך שאנחנו מרגישות לבין השינויים ההורמונליים של אמצע החיים, ושאין עדיין התמחות בטיפול בנשים בגיל המעבר, אלא שאנחנו לא מדברות על זה מספיק בינינו, לא מזהות חלק מהתסמינים ככאלה שנובעים מגיל המעבר, וכך נוצר פער של חוסר ידע – ונשים רבות מדי נופלות לתוכו.
איך זה בא לביטוי במקומות העבודה?
"שוק העבודה מתייחס לנשים כאל מקשה אחת. בהרבה מאוד מהתהליכים שעושים לקידום נשים ושוויון הזדמנויות לא מפלחים את גיל העובדות. אבל יש בשוק העבודה עניין שנקרא 'מחזור חיי העובדת', והבנה שלו נועדה לתמוך ברווחתה של העובדת, עניין שמשפיע מאוד על הפרודוקטיביות והשימור שלה בארגון ובסופו של דבר מאוד משתלם למעסיק. אנחנו רואים שיש המון מאמצים סביב גיוס נשים, הכשרה שלהן, תמיכה בהן בשנות הלידה והאימהות לילדים צעירים בעזרת משרות אם ושעות גמישות, ואז מגיע גיל המעבר והתמיכה נעלמת, וחוזרת שוב ביציאה לפנסיה. יש פרק שלם מיוחד בחיי האישה שהמעסיק לא מודע אליו, ואת זה אנחנו רוצות לשנות", אומרת כחלון.
אז מה אתן עושות בתוך הארגון?
"אנחנו מקימות קהילה פנים-ארגונית שמאגדת את כל הנשים שהנושא מעניין אותן, עורכות מעגלי שיח ושיתוף, מסייעות להכשיר ממונה גיל מעבר בארגון, מכשירות מנהלי משאבי אנוש ומעניקות להם את הידע הנדרש כדי שיידעו לשאול אישה בגיל הזה מה שלומה בלי לפחד מהתשובה שלה, וגם לדעת כיצד להתמודד עם התשובה ולדאוג לרווחת העובדת. אנחנו מציעות גם סל ייעוץ אישי לעובדות כחלק מסל הרווחה שניתן בארגון כדי שנשים יוכלו לפנות לפסיכותרפיסטית, מטפלת מינית, רופאה, פיזיותרפיסטית של רצפת אגן ועוד".
איך התגובות בארגונים?
"הארגונים פותחים לנו את הדלת, הם רוצים להקשיב ולשמוע כי הם כן רואים את הצורך שקיים. כל ארגון חושב איתנו איך להכניס את הנושא בדרך אחרת, כי הוא נתפס כנושא נשי אישי".
ומה התלונות שאת שומעת מעובדות?
"מה שהכי מפריע להן זה שהן לא יכולות להיות שקופות עם המעסיק או המנהל ולספר מה הן עוברות. הן לא מספרות את הסיבה האמיתית למה שהן מרגישות ועוסקות כל הזמן בהסתרה, וזה כשלעצמו שורף אנרגיות. יש אחת עם מצבי רוח שחושבת שהיא משתגעת ואין לה מה להגיד למעסיק, ומישהי אחרת שאומרת, 'אני פוחדת שיהיו לי גלי חום באמצע ישיבת הנהלה', והיא לא יודעת איך להתמודד. עצם ההסתרה פשוט שוחק את הנשים".
אוקיי, מה עם המזגן? מתי יהיה אפשר לשלוט במזגן המרכזי באופן ספייס?
"בהחלט צריך להכין חדרים מקוררים שאפשר להיכנס אליהם בשעת הצורך, או להציע לעובדות חדרי מנוחה לאמצע היום, ממש כמו שיש חדרים ייעודיים לשאיבת חלב. למה שאיבת חלב כן, אבל אישה שצריכה רגע לעצמה בתוך גל חום או עייפות כי לא ישנה בלילה, לזה אין פתרון? או להציע עבודה גמישה ולדחות את הפגישות הראשונות בבוקר אם עברת לילה שבו לא הצלחת להירדם? מעסיקים לומדים שאפשר לעשות את כל אלה, כמו גם לשנות את עובי המדים כדי להקל על נשים שסובלות מגלי חום. כל שינוי מינורי כזה הוא שינוי גדול מאוד עבור הנשים, וגם בסופו של דבר צעד שמשתלם לארגון".