"אני זוכר אימונים של אגנס כמאמנת, באולם ההתעמלות הקטן במכון וינגייט. כל מי שהסתובב באזור נכנס לראות את הפלא שנחת אצלנו, אגנס קלטי. באותה תקופה היה אפילו מחסור במכשירי התעמלות - ופתאום, אלופה אולימפית בולטת נמצאת כאן, ועוד מאמנת את נבחרת ישראל", נזכר אורי אפק, לשעבר מנכ"ל הוועד האולימפי שהיה אז סגן מנהל המדרשה בווינגייט.
קלטי, שנפטרה אתמול בבודפשט שבוע לפני יום הולדתה ה-104, הייתה אחת המתעמלות הגדולות בתולדות המשחקים האולימפיים ודורגה שנייה בעם היהודי מבחינת מספר מדליות הזהב שהשיגה - חמש, יחד עם שלוש מכסף ושתיים מארד. רק השחיין מארק ספיץ השיג יותר: שבע מדליות זהב.
המתעמלת האגדית הגיעה לראשונה לאולימפיאדה (הלסינקי-1952) בגיל 31 כנציגת הונגריה וזכתה בארבע מדליות, אחת מהן מזהב. ארבע שנים מאוחר יותר, בגיל 35, היא קטפה שש מדליות נוספות, ארבע מהן מוזהבות. כל כך שונה מהמתעמלות בנות העשרה של היום.
ניצלה בזכות ולנברג
אגנס החלה להתאמן באופן קבוע בגיל 16 במועדון הספורט היהודי בבודפשט והוכתרה כאלופת הונגריה לנוער בהתעמלות, אבל הכל השתנה במלחמת העולם השנייה, וב-1941 נאסר עליה להמשיך להתחרות בגלל יהדותה. במהלך המלחמה נאלצה להתחתן בנישואים פיקטיביים עם המתעמל אישטוון שרקאן כדי להימנע מגירוש למחנה עבודה. קלטי נאלצה בכל זאת להסתתר בהמשך באמצעות מסמכים מזויפים ולעבוד כמשרתת בכפר ליד בודפשט, ואחר כך כפועלת בבית חרושת לתחמושת. ב-1944 נלקחה המשפחה למחנה ריכוז, אביה ודודיה נרצחו, בעוד היא ואמה רוז'ה ניצלו בזכות "דרכוני ההגנה" שקיבלו בחסות הדיפלומט השוודי ראול ולנברג.
אחרי המלחמה חידשה קלטי את אימוניה ובשנת 1946 זכתה באליפות הונגריה בתרגיל על המקבילים המדורגים. היא החמיצה את לונדון-1948 עקב פציעה, אבל בשתי האולימפיאדות הבאות הגיעה להישגים שהפכו אותה לאגדה.
במהלך משחקי מלבורן-1956 פרץ המרד ההונגרי נגד ברית המועצות, ואגנס נשארה באוסטרליה כמו רבים מחבריה למשלחת וקיבלה מקלט מדיני. ב-1957 הגיעה לישראל כדי להשתתף במכביה ונשארה כאן. היא הפכה מהר מאוד ל"אמא של ההתעמלות התחרותית", שעד בואה לא הייתה קיימת בארץ. ראשי הספורט בישראל אימצו את נערת הזהב האולימפית שנפלה עליהם מהשמיים, ושיכנעו אותה להקים ולאמן נבחרת נשים בהתעמלות לקראת אולימפיאדת רומא-1960.
המתעמלות בנבחרת היו רות אבלס, מרים קארה וראלי בן-יהודה, שלא התקרבו ברמתן לארטיום דולגופיאט או אלכס שטילוב - אבל הן היו הנציגות הישראליות הראשונות באולימפיאדה. הן דורגו רק בעשירייה התשיעית בתחרות הקרב-רב, אבל בענף טענו שהסיבה המרכזית לכך היא כי הן נפגעו בתאונת דרכים סמוך לרומא יום לפני התחרות.
הדלקת משואה ופרס ישראל
בשנת 1959 נישאה קלטי בשנית, לרוברט בירו, מורה לחינוך גופני יליד הונגריה שעיברת את שמו לראובן שופט, ולזוג נולדו שני בנים: דני ורפי. ב-1989, אחרי נפילת הקומוניזם בהונגריה, חזרה לבקר שם והתקבלה באהבה, כולל כניסה להיכל התהילה של הספורט המקומי.
עוד לפני כן, ב-1981, היא נבחרה להיכל התהילה של הספורט היהודי וגם הדליקה משואה בטקס יום העצמאות. ב-2002 היא נכנסה להיכל התהילה הבינלאומי של ההתעמלות, וב-2017 זכתה בפרס ישראל לספורט ותרבות הגוף.
לאחר 60 שנה בישראל, בגיל 96, שבה קלטי להתגורר בהונגריה, כדי להיות קרובה לבנה רפי, ושם עשתה את שנותיה האחרונות.
אבל לא רק בישראל ובהונגריה התאבלו אתמול – בכל העולם סיפרו שוב את סיפורה של האלופה האולימפית המבוגרת ביותר שהתהלכה בינינו, ניצולת שואה שהעבירה את השנים בהן הייתה אמורה להיות בשיאה בהימלטות מהנאצים, ולרגע לא ויתרה על החיים ועל החלומות.
