מפתה לתאר את משדר "המקור" אמש כ"סיפור קפקאי": אורי אלמקייס, נער מוכשר כשד מאשקלון עם אובססיה לא אופיינית לגילו לענייני ביטחון, הופעל על ידי אנשי צבא שניצלו את יכולותיו לאתר מידע, עד שלילה אחד נשלף מהמיטה, הושלך למתקן שב"כ והואשם בעבירות החמורות ביותר. הוא ועורכי דינו התחננו שמערכת האכיפה תבצע פעולה אלמנטרית ומאוד פשוטה: תיגש לסלולרי שלו, תמצא שם הוכחות כתובות ומוקלטות לגרסתו ותרד לו מהווריד. המערכת בתגובה הפשילה מכנסיים ורוקנה עליו את מימיה בקשת. וכשהמערכת צריכה להשתין, ועוד באצטלה הקדושה של "ביטחון המדינה", הצד השני טובע.
אולם ספק אם אפילו פרנץ קפקא, תהא נשמתו המיוסרת צרורה במוספי הספרות, לקח בחשבון שאנשים שמתהדרים בהגנה על הביטחון ובשמירה על החוק מסוגלים לנהוג בצורה כה אטומה וברוטלית כלפי קטין, שבנוסף לכל צרותיו גם לא מחובר ולא מקושר. לאלמקייס לא היו גייסות פוליטיות ואנשי תקשורת שיבררו כמה נזק באמת נגרם מהפרסומים בערוץ הטלגרם שלו, שלא לדבר על בדיקת הטענות שהוא חף מפשע. בכל זאת, לדברים שעשה לכאורה לא הייתה השפעה לטובה או לרעה על בנימין נתניהו, כך שגם צעיר בשם אלמקייס מאשקלון מוזמן להינמק בכיף בכלא נוער עם מזון מתובל בחרקים.
למעשה, בכתבה של איתי רום ורביב דרוקר משולבים כמיטב המסורת דיווחי עבר יבשים על הפרשה, עוד כשנתפסה כ"פרשת הדלפת המידע באמ"ן" ולא כהתעללות בחסר ישע. אולם יש להבין: קטעי הארכיון במקרה זה אינם רק תפאורה, אלא סעיף נוסף בכתב האישום האינסופי נגד התקשורת בכל הקשור לסיקור נושאי ביטחון ומשפט, שכן אחת הסיבות שהמערכת רמסה בעוצמה כזאת את אלמקייס היא הידיעה שלא יקרה לה כלום. במדינה שבה רוב התקשורת מתייחסת לדובר צה"ל כמו מאמי לאומי ורואה ברמטכ"ל ובראש השב"כ אפרוחים מרוטי נוצות, מי בדיוק ידרוש עריפת ראשים אם בממלכת הסוד יתגלה אירוע כה רקוב? אור הלר?
אכן, כמה מפתיע, שום יסוד לא הזדעזע גם לאחר שהפרקליטות ביטלה את האישומים והסקנדל נחשף. תת-אלוף (דאז) רומן גופמן, הקצין הבכיר שאישר את ההפעלה השערורייתית, ולא פחות מזה שתק בזמן שהתיק התנהל לאיטו, קודם לדרגת אלוף וכיום הוא המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. דמויות מופת כמו "הקצין צור" ו"הנגד נתנאל", שהשתמשו באלמקייס עד שנזרק לכלבים, המשיכו הלאה. הצבא הכי מוסרי בעולם.
ואולי האבסורד מכל הוא, שבמקום שאלמקייס יפנטז מה לעשות עם הכסף שצריך להיפסק לו בתביעת פיצויים אימתנית וידרוש שהצבא יפנה אליו רק דרך עורכי הדין, הוא מדבר על תחושת העלבון לאחר שבוטל גיוסו לחטיבת המחקר באמ"ן. בשלב זה סביר להניח שגם קפקא היה מתחרפן.
