שלושתם לקחו חלק בלוחמה בשנה האחרונה. למרות הזוועות והקרבות הקשים במלחמה, הם הבינו שאין משימה חשובה יותר בחייהם מלשמור על חייהם של תושבים. דווקא לכן, הפכו אוריאל הרץ, דור שידלו ועידו עופרי לרבש"צים בעוטף.
אוריאל הרץ, בן 23 ובמקור מבית רימון, התגייס ליהל"ם באוגוסט 20' והשתחרר במארס 23'. כשפרצה המלחמה הרץ היה בסן-פרנסיסקו, בארה"ב. על הטיסה לארץ הוא עלה במקרה, בבוקר 7 באוקטובר, בשעה 6:40: "לא היה לי מושג מכלום. הייתה מישהי במטוס עם WiFi והיא התחילה להגיד לי שפרצו לבסיסים צבאיים ושמתחילה מלחמה. לא האמנתי לה. פתאום אחרי שבע שעות טיסה סובבו לנו את המטוס, עם הודעה ש'בגלל המצב הביטחוני אי-אפשר לנחות בארץ'".
"המדינה שלי נפרצה", הוא מספר: "זה הבית. אני מבחינתי בראש שלי רציתי להגיע כמה שיותר מהר. בסוף מצאתי כרטיס כיוון אחד של אלעל ב-1,900 דולר וקניתי. נָחַתִי ב-9 באוקטובר ב-13:50. כבר כשעליתי לטיסה אמרתי להורים לארגן לי את הציוד והמדים ולפגוש אותי בשדה. ב-15:00 כבר הייתי בבסיס".
לאחר זמן התארגנות הרץ נכנס ללחימה של כמה חודשים בעזה עד פברואר. לאחר מכן הוא החליט שהוא עובר לגור בעוטף – רעיון שחשב עליו עוד שהיה במטוס בדרך חזרה: "הבנתי שצריך אנשים צעירים שיבואו לשקם ולעבוד פה. דווקא עכשיו". הוא הצטרף לגרעין "משק נשק" – גיוס בצו 8 שמטרתו הוא להגן ולשקם את יישובי העוטף.
הוא מספר: "במארס עברתי לקיבוץ ניר עם ונכנסתי לרצף של עבודה. הקיבוץ היה מוזנח ונטוש. לאחר כמה חודשים התחלתי לנהל את הגרעין וראיתי שאני מתפקד בתור רבש"ץ בלי לדעת בכלל שאני עושה את זה". וכן, אחרי זמן מה הוא נכנס באופן רשמי לתפקיד הרבש"ץ. כיום הוא כבר חמישה חודשים בתפקיד: "יש אנשים מדהימים בקיבוץ. אני מרגיש משמעותי וחלק מהמקום. באתי בגישה של לתת שנה, עכשיו אני מבין שאני נשאר".
גם דור שידלו הגיע לתפקיד הרבש"ץ בעקבות הלחימה, וכעת הוא מכהן בתפקיד בשוקדה. שידלו, בן 29 ובמקור מהיישוב גינות שומרון, שירת במילואים ביו"ש אחרי 7 באוקטובר: "הייתי בשכם ובג'נין ואחרי שסיימנו את הפעילות החלטתי שאני רוצה להמשיך במילואים. זה הזמן שהכי צריך להירתם ולתת מעצמי".
לדבריו, "התחלתי מילואים כאן, באזור עוטף עזה. אחרי חודש התאהבתי במקום ובאנשים והתחלתי לחפש דירה, תוך כדי המילואים. באחת השמירות הבנתי שמחפשים רבש"צים כי יש חוסר – חלקם נפלו, חלקם מיצו. מצאתי דירה במושב שוקדה וראיתי שגם חיפשו פה רבש"ץ – הלכתי על זה".
שידלו מספר שהוא חש שליחות בתפקיד הזה, שאליו נכנס שנה בדיוק לאחר הטבח: "חווינו מכה ואנחנו צריכים לתת עכשיו מה שאפשר. היו בהתחלה חששות כי בסופו של דבר זה להתנתק מהמשפחה וזה מרחק אבל זה בסוף שווה את זה. חודש הספיק לי כדי להבין שאני רוצה לגור פה".
עידו עופרי, רבש"ץ כיסופים, בן 23, יצא להילחם במחבלים כבר בבוקר השבת הנוראה. בשירותו הצבאי היה קצין קשר חטיבתי ב-551 – קומנדו מילואים. "הייתי אמור להשתחרר בדצמבר. בבוקר 7 באוקטובר הייתי בבית. ארבעה מחבלים מנסים לפרוץ לבית שלי ובסוף מוותרים. אני בינתיים עולה על ציוד ומתארגן ומחכה להזדמנות לצאת החוצה. בשמונה בבוקר אני רואה שיש מחבלים מאחורי הבית שלי, יוצא ומתחיל להילחם. הסתתרתי בשיחים, יריתי לעברם וכל פעם עובר למקום אחר. היו כ-70 מחבלים שטבחו בקיבוץ".
בצהריים עופרי חבר לצבא וחילץ אנשים מביתם בזמן לחימה – גם את הרבש"ץ דאז, רוני ספדג', שמחבלים היו בביתו. לאחר לילה של לחימה הוא התייצב בראשון בבוקר בבסיס: "חשבו שֶׁמַּתִּי בכיסופים וכבר תפסו לי את התפקיד. אני מגיע מזיע, על וסט, מלוכלך בדם, ומשם ממשיך לעזה לחמישה חודשים".
כיסופים מוגדר גם כיום שטח צבאי סגור ועוד לא חזרו אליו תושבים. על בחירתו להיכנס לתפקיד הרבש"ץ לאחר שסיים מילואים הוא אומר: "הבנתי שצריך. זה קיבוץ קטן ואין הרבה אנשים שיכולים. אם אני רוצה שהקיבוץ והמשפחה שלי יחזרו לפה ותהיה תחושת ביטחון אז מישהו צריך לקחת את התפקיד. זאת סגירת מעגל בשבילי אחרי שנלחמתי פה".
