סוף המשחק עוד רחוק, אבל כבר עכשיו ברור לכל ששי לניאדו (32) שיצאה ל"הישרדות זוגות" (רשת 13) עם אביה דודיק, משחקת אותה בגדול. היא מעולם לא הייתה מועמדת להדחה, והיא הייתה הראשונה שהגיעה לאיחוד השבטים. כצפוי, לא לכולם זה מחליק בגרון, אבל כחול עיניה חוסם צהוב של קנאה.
"מספיק שאני יודעת מי אני", פוסקת המניקוריסטית מקיבוץ קליה שבצפון ים המלח. "אני טובה חברתית, אני מאוד תחרותית, אני חולה על משימות ואני אוהבת לנצח גברים. מתה על זה. כשיש מולי גבר שאני מבאסת אותו – זה מדרבן. וכשאני משפילה את הגבר הזה אני הכי נהנית".
למה? מה זה עושה לך?
"זאת לא חוכמה לעמוד מול בן אדם בגודל ובכוח שלי ולהגיד, 'יאללה, בוא נראה מי ינצח'. זה אפילו קצת משעמם. כשמעמידים אותי מול מישהו פי עשרה ממני, ובניגוד לכל התחזיות וההימורים לא אני על הקרשים – זה כיף".
את "הישרדות", אגב, היא רואה בקיבוץ או בירושלים, בקטמון הישנה, עם בן זוגה, דור ("אני מעדיפה לשמור אותו אנונימי"), שאותו הכירה בשובה מהאי. "יצאתי רווקה וחזרתי רווקה. גם אילו אמרו לי שאהיה רווקה עד גיל 40 לא הייתי חוזרת מהאי הזה עם זוגיות. הייתי יוצאת עם קוף אמיתי לפני שהייתי יוצאת עם מתמודד מ'הישרדות'. קופים אמיתיים היו שם בשפע, מה-זה חמודים".
בן זוגך יושב מול המסך ומריע לביצועים שלך?
"הוא עף עליי, אבל כל מי שמכיר אותי – משפחה, חברות, חברים – לא מופתע מכלום. גם אני לא הופתעתי מעצמי. אולי רק מזה שלא פרשתי ברגעים שבאמת היה לי נורא-נורא קשה. ביומיום שלי הייתי אומרת, 'שי, אם זה כל כך קשה אז תלמדי לוותר', אבל שם נלחמתי עד הרגע האחרון. מבחינתי, כבר ניצחתי. הוכחתי לאבא שלי מי הבת שלו".
"ניסיתי להית טום בוי"
כבר שנים, לדבריה, היא שומעת ממכריה ש"הישרדות" תפורה עליה כמו כפפה, אבל כשאת משלמת את שכר הדירה בעיר הגדולה מעבודתך בשולחן המניקור שאת שוכרת במספרה בבן יהודה, הפיליפינים לא בדיוק מחכים לך מעבר לפינה. ב-1 באוקטובר לניאדו פינתה את דירתה וחזרה לקיבוץ. מאז 7 באוקטובר חפציה האחרונים עדיין ממתינים לה בתל-אביב, שדווקא הרחיבה את חוג הידידים שלה ואפילו שיבצה בו גם מלהקים.
"אבא ואני עשינו אודישן ל'מירוץ למיליון' והתקבלנו, אבל אחרי שלושה שלבים פתאום אמרו לנו שהשנה עושים הישרדות זוגות ושעדיף לנו ללכת לשם. החלטה נכונה. אנחנו אנשים של טבע. כשאני בטבע, אני לא זקוקה לשום כדור בשביל להירגע".
כדורים?
"ריטלין. כל חיי אני שורדת בגלל שלא הצלחתי בלימודים. יש לי דיסלקציה ובעיות קשב וריכוז, וחוץ מזה אני היפראקטיבית ברמות, הכל ביחד. הכי קל זה לקחת את הילדה, לשים לה ריטלין, להכניס אותה לכיתה ולהגיד לה 'עכשיו את עציץ. שבי'. לא התחברתי לזה. זכותי. מבחינה חברתית הייתי סבבה, יסודי עשינו בקליה ובחטיבה עברנו לעין גדי, וזה היה המזל שלי בחיים. אילו גדלתי בעיר הייתי הולכת לאיבוד, בטוח. החממה הקיבוצית שבה כולם מכירים את כולם שמרה עליי. מצאתי לעצמי את הדרך, איך להגיע מכיתה א' לצבא, איך לצלוח את המסלול הארוך של 12 שנות לימוד כי דופקים לך במוח שבלי 12 לא תשיגי כלום בחיים".
היא בתו השלישית של אביה דודיק (65, "רפתן, מנהל הרפת הכי נמוכה בעולם") מנישואיו הראשונים לאמה, רויטל, "מורה מיתולוגית בקיבוץ, שטיפלה בתלמידים עם הכי הרבה קשיים. אמא לא דחפה אותי להוציא ציונים, להפך, היא ואבא חינכו אותי לערכים. 'תהיי ילדה טובה ומנומסת, אל תתחצפי, תכבדי את המורים, דרך ארץ זה במקום הראשון. אם את לא רוצה לקרוא – אל תלמדי, זה שלך. אנחנו יודעים שמתישהו בעתיד את תרצי לקרוא וללמוד ואז תעשי את זה בעצמך'. גישה שמעבירה את האחריות לילד".
בדיעבד, זו הייתה הגישה הנכונה?
"ואם לא?" היא מתחמקת, "החיים זורמים. כשהייתי בת שש הוריי התגרשו ולא לקחתי את זה קשה בגלל שלא זכרתי אותם ביחד. הזיכרונות שלי מתחילים בזה שהם בישרו לי שמעכשיו יהיו לי שני בתים. בהתחלה ריחמתי מאוד על אבא שנשאר לבד. אחר כך הוא התחתן פעם שנייה והביא לי שני אחים. אצלנו אין 'למחצה'. מהראשונה יש לו שלוש בנות ומהשנייה שני בנים, ובתקופה מסוימת ניסיתי להיות טום בוי כדי שאבא יתבלבל ויחשוב שגם אני בן".
אאוץ'.
"לא, אין דרמות. כולנו ביחסים מצוינים. בקיבוץ הייתה מישהי מצחיקה שקראה לאבא שלי 'גואל רצון' בכל פעם שראתה אותנו בחדר האוכל. אבא יושב באמצע, בין אשתו לגרושתו והילדים באמצע. פעם, בפורים, התחפשנו למשפחת רצון וזכינו במקום הראשון".
המורים הבטיחו לך שלא ייצא ממך כלום?
"לא משנה מה אמרו לי, מכיתה א' שידרתי שאני לא רוצה ללמוד. אמרתי, 'אתם, כולכם, תלמדו מה שבא לכם ואני אצליח בזכות עצמי'. גם היום אני חושבת שאצליח בזכות עצמי, אבל אז, כילדה, זו הייתה מסכה שלבשתי בגלל שבתוך תוכי תמיד הרגשתי שאני הילדה הכי-הכי שונה. בבתי הספר שלנו היו פנימיסטים, עולים חדשים שבקושי דיברו עברית, והרגשתי שאני שונה אפילו יותר מהם. מפני שהם ישבו ביחד, כקבוצה, ואני תמיד הייתי לבד, בתוך הבועה של עצמי".
לפני הבגרויות הכפלת את מינון הריטלין?
"לא. עשיתי בגרות בספורט, אמנות, תקשורת, דברים כאלה. רק במקצועות מעשיים. בעיוני לא עשיתי כלום. אחר כך גולני, גדוד 13, הייתי פקידה בנשקייה. לא אגיד לך שחלום חיי היה להפוך למניקוריסטית, אבל למדתי איפור-שיער-ציפורניים, אהבתי את עולם הביוטי וגם גיליתי שיש בו כסף. 'זה השולחן שלך, תתחילי לעבוד, אם את צריכה יותר כסף תעבדי יותר'. אהבתי את זה שמבחינה כלכלית אני אדון לעצמי".
"ראיתי הרבה דברים"
צוות "הישרדות" יצא לקרב באפריל, כשהמלחמה עדיין בעיצומה, ועבורה היה זה קרש הצלה. "ב-7 באוקטובר התוכנית הוקפאה והתמכרתי לסרטוני הזוועה ברמה של הרס הנשמה. ככל שעבר הזמן, שבועות וחודשים, לא רק שלא נגמלתי, זה החריף. לא הצלחתי להתנתק מהסלולרי למרות שהרגשתי שזה ממש פוצע אותי עמוק. הבנתי שרק 'הישרדות' תוכל לנתק אותי מהמציאות, אבל כשצילצלו אליי, שבועיים לפני ההמראה, חטפתי רגליים קרות. הסתגרתי בחדר שלי ואשכרה צרחתי לא, לא, לא".
למה?
"איך אני יכולה לקום ולטוס לפיליפינים כששני האחים שלי פאקינג בצבא?"
מה היה קורה אילו אבא שלך היה מסרב לצאת איתך?
"אבא יכול לשחק אותה עד מחר, נראה לי שהוא רצה לצאת אפילו יותר ממני. הוא איש חזק עם היסטוריה צבאית. ב-7 באוקטובר הוא נסע תחת אש לקיבוץ נחל עוז, יש לו קשר רגשי אליו, נכנס לרפת ושיחרר את הפרות, שרבות מהן נשרפו למוות. בפיליפינים הוא פחד על האחים שלי, פחד לקבל טלפון מהצבא. היה לנו פיצוץ אטומי כשאבא התעקש לצאת למשימה שלדעת ההפקה לא התאימה לגבר בגילו. מי ייתן לו הוראות? היו מצבים שאמרתי לו, 'בחייאת, תהיה נחמד, לך תדליק מדורה, תשאיר לי את כל התככים והבלגן, אני כבר אתלכלך בשבילך'. וזה מה שעשיתי. מישהו פלט ש'דודיק פוחד משי'. שטויות. אבא שלי לא פוחד מאף אחד".
כמה קשה זה היה?
"נורא. כמו לידה. אמנם עוד לא ילדתי, אבל אמרו לי שלידה היא חוויה מטלטלת שנמחקת מההארד-דיסק מהר. כשהייתי שם אמרתי לעצמי, 'שי, גם כשזה ייגמר, ותחזרי הביתה, אל תשכחי את הרגעים הקשים האלה'. ראית את המשימה שלי עם בול עץ? לידי היו כל בעלי השרירים של מכוני הכושר והם נפלו כמו דומינו, אחד אחרי השני. כל השבט גילגל אותי בתוך חבית לאורך קילומטרים. נראה לך שנהניתי מזה? בקושי נשמתי, לא היה לי אוויר. אחרי הישרדות לא תהיה לי בעיה ללדת בלי אפידורל".
את נשמעת כאילו החצוצרות שלך כבר רועמות.
"מגיל 12 אני חושבת על הילדים שלי. זה אחד החלומות שלי, אני מאוד-מאוד רוצה, אבל אני לא מוכנה להתפשר ולהגיד, 'יאללה, תקפצי למים, מה שיהיה יהיה'. בא לי שלילדים שלי יהיה טוב, שיהיה להם אבא טוב, ושאמא שלהם תהיה מאושרת, לפני שהם מגיעים לעולם האכזרי הזה. עד שזה יקרה אולי אלמד להיות דולה".
איך את רואה את מערכת היחסים שניהלת שם עם אבא שלך בהשוואה לזוגות אחרים?
"ראיתי הרבה דברים, ולא על כולם אני רוצה לספר. ראיתי גם זיוף וצביעות שנעטפים ב'חיים שלי' וכאלה. מה שיפה במערכת היחסים שלי עם אבא זה שאנחנו מבינים אחד את השנייה גם בלי מילים. לאורך כל התוכנית אבא לא הפסיק לפרגן לי, הוא היה ממש גאה בי שם, והייתי מאושרת. בפעם הראשונה בחיים שלי ממש הרגשתי את זה".
בפעם הראשונה?
"זה לא שאבא שלי אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי", היא לובשת הבעה רגעית של מסכנה וממורמרת, "קיבלתי ממנו את החום והאהבה שרציתי לקבל, אבל שם, באי, במשך חודשיים היינו רק שנינו. הוא ואני. בלי שתי אחיותיי הגדולות, בלי שני האחים מנישואיו השניים שקצת תפסו לי את המקום, בלי נשים, בלי טלפונים וגם בלי פרות. דיברנו המון. היה איזה פרק שממש התפרקתי בבכי ואמרתי שאני לא מסוגלת לראות אף אחד, 'רק תביאו לי את אבא שלי'. עכשיו, כששואלים אותו אם הוא רוצה לזכות במיליון, אבא שלי טוען שבמיליון שלו הוא כבר זכה, כשגילה את הבת שלו. האהבה מנצחת. לא רק בסרטים".
יום אחרי שידור הפרק הראשון הבינה לניאדו שלשולחן המניקור היא כבר לא תחזור ("אני לא יכולה לקבוע עם לקוחה ולבטל בדקה ה-90 בגלל שרוצים אותי באיזו השקה"). שבוע אחרי הפרק הראשון גם העתיד הקיבוצניקי שלה הועמד בסימן שאלה. "ברור שהייתי רוצה שגם הילדים שלי יגדלו בקיבוץ, אבל חתמתי אצל סוכן, עומרי יערי", היא מבשרת, "וזה אומר שיש לי הרבה חובות והתחייבויות בתל-אביב. דוגמנות, משחק, הנחיה, הכל נשמע לי מפתה. עומרי מעדכן אותי בהצעות מסוימות שכבר הגיעו אליו ואני מסכימה איתו שכדאי לחכות, עוד לא כדאי לסגור קמפיין. עכשיו אני מגנט של תשומת לב. אחרי הגמר ואחרי שהעוקבים שלי יעלו, המחיר שלי יתפוצץ".
מה היית רוצה לדגמן?
"עוד לא חשבתי, בינתיים אני מדגמנת את עצמי – אישה חזקה. כשיצאתי לדרך, לקחתי בחשבון שיהיו אנשים שיעריצו נשים אמיתיות וחזקות לצד כאלה שלא יאהבו ולא יפרגנו, ולדעתי זה אך ורק מקנאה. לא שאני חושבת שכולם חייבים לאהוב אותי, אבל למה לבוא בצרות עין ולמה להמציא מעשיות ולנסות ללכלך? אם למתמודדים היו טענות אמיתיות נגדי זה רק הגיוני שהם היו מצביעים להדיח אותי, נכון? אז למה זה לא קרה? אילו חיפשתי לי חיים קלים הייתי נצמדת לאיזה גבר טמבל שהיה מנסה להוריד אותי, אבל הלכתי בדרך שלי, עמדתי על שלי ולא ויתרתי לעצמי, אז למה כל כך קשה לכם לפרגן?"
כאישה חזקה, איל גולן בפלייליסט שלך?
"רק איל גולן הישן, העתיק. לפני שהוא נהיה איל גולן. הבלדות השקטות שהוא הקליט פעם מזכירות לי את אבא שלי, הוא היה שר אותן כשניקה את הבית, כשהייתי בת ארבע. אבל אני נותנת עדיפות לרוק ישראלי. אבא שלי עדיין מופתע לאללה כשפתאום, משום מקום, אני שמה לו את אריק או חווה. הוא לא מבין מאיפה אני מכירה אותם. וזה אומר שיש לו עוד הרבה מה ללמוד בי. הישרדות הייתה רק ההתחלה".
יהיה גם ריאליטי עם אמא?
"אמא בחיים לא תסכים, היא לא כמוני, היא עדינה".