יש לזה הרבה שמות. טרנספר, טיהור אתני, גירוש. עכשיו זה טראמפ, עם כל משקלו, שמעלה את הרעיון הישן-חדש. על פניו זה נשמע הגיוני. ארגון חמאס גרם לחורבן רצועת עזה. והפתרון הנכון, אליבא דטראמפ, הוא למצוא שיכון קצת יותר יציב. אולי במצרים. אולי בירדן. אולי זמני. אולי קבוע.
אפשר לטעון נגד טראמפ, שזו נקודת המבט של איש נדל"ן. אבל במבט היסטורי, זה היה הפתרון המקובל במחצית הראשונה של המאה הקודמת. הפלסטינים קוראים לזה "נכבה" כאילו מדובר בעניין ייחודי, כשלמעשה, כמעט כל סכסוך במאה שעברה הסתיים בנכבה. על חופי הים האדריאטי, באזורים שהם כיום תחת שליטתן של סלובניה וקרואטיה, חיו מאות אלפי איטלקים. הם היו ילידים. לא זרים. אבל כמעט כולם, כ-350 אלף, גורשו או ברחו בשלהי מלחמת העולם השנייה ולאחריה. האירוע מתואר לעיתים הן כ"טיהור אתני" והן כ"ג'נוסייד". זה רק אירוע אחד, פחות ידוע, מפסיפס אדיר של טרנספרים, שעברו קרוב ל-70 מיליון בני אדם.
1 צפייה בגלריה
yk14242065
yk14242065
סטלין, טרומן וצ'רצ'יל בפוטסדאם. הוועידה אישרה עקירת 14 מיליוני גרמנים מבתיהם. אז זו הייתה הנורמה
( | צילום: אי-פי)
זו לא הייתה רק הפרקטיקה. זו הייתה, כדאי לשים לב, גם הנורמה. ביהמ"ש הקבוע לצדק פירסם ביוני 1930 חוות דעת שלפיה חילופי אוכלוסייה בבלקנים הם מהלך ראוי לצורך השכנת שלום. ועידת פוטסדאם ב-1945 של "שלושת הגדולים", צ'רצ'יל, סטלין וטרומן, העניקה אישור לביצוע הטרנספר הגדול ביותר – גירוש המוני של גרמנים אתניים מאזורים רבים במרכז ובמזרח אירופה. מספר המגורשים מוערך ב-14 מיליון. כ-2.5 מיליון מתוכם נהרגו. תומכי הטרנספר, גם אצלנו, כמו גם טראמפ, מדברים על "העברה בהסכמה". אכן, היו מקרים של הסכמי העברה, כמו הסכם לוזאן, בין טורקיה ליוון, מ-1923. העניין הוא שהסכמה, ככל שהייתה, הייתה בין מנהיגים. מבחינת המגורשים עצמם, אף פעם לא הייתה הסכמה. העקירה, כמעט ללא יוצא מהכלל, הייתה רק בעקבות כפייה, פוגרומים, מעשי טבח והתעללות. מיליונים נהרגו.
האם אפשר להחזיר את הגלגל? ובכן, הנורמות הבינלאומיות השתנו. סעיף 49 באמנת ז'נבה הרביעית, משנת 1949, כמו גם סעיפים נוספים באמנות בינלאומיות, אוסר על העברת אוכלוסייה
האם אפשר להחזיר את הגלגל? ובכן, הנורמות הבינלאומיות השתנו. סעיף 49 באמנת ז'נבה הרביעית, משנת 1949, כמו גם סעיפים נוספים באמנות בינלאומיות, אוסר על העברת אוכלוסייה. טרנספר נחשב היום לפשע מלחמה או פשע נגד האנושות. כך שקצת זהירות לא תזיק לאלה שמתלהבים מהרעיון. משום שבדיוק כשם שיש מי שליקט את ההתבטאויות מהחודשים הראשונים שלאחר 7 באוקטובר, יש מי שאוסף את סדרת ההתבטאויות החדשה על תמיכה בטרנספר. טראמפ לא צריך לדאוג. אבל אנחנו כבר אמורים לדעת שפוליטיקאים ישראלים נמצאים על הכוונת. ובכלל, שונאי ישראל לא חיכו לטראמפ. הם בעד טרנספר – של יהודים מישראל. הם משמיעים קריאות בנוסח "תחזרו לאירופה". עכשיו זה גם שר החוץ האיראני, שבתגובה לטראמפ, מציע לשלוח את הישראלים לגרינלנד.
טראמפ ממצב את עצמו כשוטר הקשוח של העולם. אולי, הלוואי, הוא יצליח לקדם אותנו לשלבים ב' ו-ג' שיכללו גם את שחרור כל החטופים, גם את פירוז הרצועה וגם נורמליזציה עם סעודיה. אינשאללה. אבל אנחנו בעידן אחר. הבעיה הפלסטינית מחייבת רעיונות מחוץ לקופסה. טרנספר הוא ככל הנראה לא אחד מהם.

אל תיגעו בזמיר

בשנת 2007, כאשר היה תא"ל, פירסם אייל זמיר, אולי הרמטכ"ל הבא, מאמר ב"מערכות", תחת הכותרת "מלחמה מוסרית בטרור". "האם מותר להטיל פצצה של טון על בניין כדי לחסל מנהיג טרור מסוכן, אף שיחד איתו ייהרגו חפים מפשע?" שאל שם זמיר. "התביעה לפעול נגד הטרור בלי לסכן את אזרחי הצד השני", ענה זמיר, "משמעה לנטרל את יכולת הפעולה נגד הטרור". הטהרנים משמאל לא היו חותמים על משפט כזה. במאמר מציג זמיר את ההצדקה למלחמה מונעת (Preemptive Strike), ומסביר, כבר ב-2007, מדוע מכת מנע נגד איראן, למשל, היא פעולה מוצדקת. ומה עם הבחנה בין אזרחים למחבלים? ככל שמדובר ב"שרשרת המזון הטרוריסטית", כפי שזמיר מכנה אותה, שכוללת את כל מי שמסייע וגם את ההנהגה הרוחנית – הפגיעה בהם לגיטימית.
הנה לנו מפקד חושב, ספרא וסייפא, שיכול לשלב בין הפילוסוף מייקל וולצר, שעסק בהרחבה באתיקה ומלחמה (גם בספרו הידוע ביותר, "מלחמות צודקות ולא צודקות"), לבין הניסיון שלו כלוחם קרבי מהשטח
הנה לנו מפקד חושב, ספרא וסייפא, שיכול לשלב בין הפילוסוף מייקל וולצר, שעסק בהרחבה באתיקה ומלחמה (גם בספרו הידוע ביותר, "מלחמות צודקות ולא צודקות"), לבין הניסיון שלו כלוחם קרבי מהשטח. מדובר במפקד שמבין, דבר שחסר לרבים אחרים, את הקשר בין הזירה הצבאית לזירת הדין הבינלאומי, גם תוך כדי עיסוק נרחב בשאלת ה"מידתיות". מפקדים מהזן הזה הופכים את צה"ל להרבה יותר חזק ויעיל. חבל שתמצית פרקטית של המאמר לא חולקה לכל מפקד וחייל בצה"ל. עדיין לא מאוחר.
כמעט מרגע שהחלה הלחימה, התחיל גם הקמפיין שנועד להטיל את האחריות למחדל על כל העולם ואשתו, כדי לנקות את ראש ממשלת 7 באוקטובר מכל אחריות. לא אמרו לו. לא הודיעו לו. לא הזהירו אותו. לא שיתפו אותו. הרי כבר ב-29 באוקטובר, שלושה שבועות לאחר שפרצה המלחמה, פירסם נתניהו פוסט שמתנער מכל אחריות ומטיל אותה על ראשי מערכת הביטחון. עברו שעות בודדות ונתניהו התנער מההתנערות.
גם לאחר התפטרות הרצי הלוי, המאבק נגד הקצונה הבכירה נמשך. נכון שהרמטכ"ל הבא ייבחר על ידי ממשלת הימין. ימין על מלא. אבל מכונת הרעל לא מסוגלת לעצור
גם לאחר התפטרות הרצי הלוי, המאבק נגד הקצונה הבכירה נמשך. נכון שהרמטכ"ל הבא ייבחר על ידי ממשלת הימין. ימין על מלא. אבל מכונת הרעל לא מסוגלת לעצור. זה לא חשוב מי ייבחר – הוא כבר פסול. מה יש להם נגד זמיר? ובכן, באותו מאמר מ-2007 כתב זמיר, ש"חלק מהעקרונות שיוצגו מתבססים על עבודתם של פרופסור אסא כשר ושל אלוף עמוס ידלין". בינגו. נדמה להם שהם מצאו את האקדח המעשן כדי להפוך את זמיר לשמאלן. זה כמובן הבל גמור. עד לפני שנים לא רבות השמאל תיעב את כשר, ואפילו כינה אותו "פילוסוף להשכיר" שמשרת את ממשלת הימין. כשר, להזכיר, טען ש"שוברים שתיקה" הוא "ארגון לא מוסרי בעליל", ואת תומכי ה-BDS האשים בעידוד האנטישמיות החדשה. הוא צדק בכל מילה. והעובדה שזמיר הסתמך ב-2007 גם על הפילוסוף הזה, שנוא השמאל וחביב הימין, היא עכשיו, אליבא דגדי טאוב וחסידיו השוטים, סיבה לקמפיין חדש.

הקרן שמטריפה

זה לא נגמר. יש עוד שני מועמדים, תמיר ידעי ואמיר ברעם. ומתברר שגם בהם נפל פגם. שניהם בוגרי קרן וקסנר. זה לא חשוב שכל הטענות על הנטיות הפרוגרסיביות של הקרן הופרכו, ויאיר נתניהו אולץ, בהסכם פשרה, להתנצל על הטענות שלו נגד הקרן. זה לא חשוב, משום שצמד המילים "קרן וקסנר" הפך אצל חלקים בימין המקרתיסטי לכתם בל יימחה. עדות אישית: הרציתי יותר מפעם אחת לתלמידי הקרן, בעיקר על דמוניזציה אנטי-ישראלית באקדמיה. אבל לעזאזל העובדות. האנטישמים בעולם מפעילים מנגנוני רדיפה נגד חיילים וקצינים. גם המקרתיסטים בתוכנו רודפים לוחמים. הטהרנות הרובספיירית כבר כאן. והיא לא עוצרת.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.01.25