יצחק פטנה הבין כבר בתחילת דרכו בענף שהספורט שבו הוא ואחיו בחרו להתחרות אינו תואם את הגנטיקה והשורשים שלהם מאתיופיה. המתאבק היווני-רומי בן ה-21 משתף בשמחה, בליווי צחוק מתגלגל, על התגובות שהפכו לשגרה בכל פעם שספורטאים אחרים בענף, שרובו נשלט על ידי יוצאי ברית-המועצות, שמים לב אליו.
"פתאום מגיע בחור אפריקאי לא מוכר וזוכה במדליות, ועוד מול מדינות חזקות כמו רוסיה, שהיא מעצמה, וארמניה – זה עושה רעש", הוא מספר בהתלהבות על הייחודיות שלו. "מתעניינים בי כל הזמן. במחנות אימונים, מתאבקים ומאמנים שואלים אותי: 'מאיפה אתה בכלל? מה אתה עושה פה? אתה לא אירופאי, אתה אפריקאי'. יש כאלה שאומרים: 'מה, אתה ישראלי? אתה שחור, לא נראה כמו שחשבנו שישראלי אמור להיראות'. ואז, כשאני מדבר איתם ברוסית, זה בכלל מכניס אותם לשוק. אני מספר להם איך המאמן לקח אותי ואת האחים שלי כשהיינו ילדים, ממש גידל אותנו והפך אותנו למתאבקים".
דרך הלב
הסיפור של משפחת פטנה מתחיל בשנת 2006, אז עלתה מאתיופיה והתמקמה בראשל"צ. הבכור, יעקב (אברה במקור, בן 25), היה הראשון שנכנס לעולם ההיאבקות, ובהמשך סחף אחריו את יצחק (מלקמו) ואת האח הצעיר משה (אמרה, בן 19). הכניסה של האח הבכור לענף קרתה בזכות מי שמאמן את שלושתם גם היום – לב צימקינד בן ה-68. כבר כמעט עשור נוסעים האחים להתאמן אצלו ברחובות, ולעיתים, במיוחד בתקופות מוקדמות יותר, נאלצו לקחת שני אוטובוסים לכל כיוון מיד אחרי יום לימודים ארוך.
צימקינד, מתאבק עבר מבלארוס שהיה מאמן מוערך בברית-המועצות, עלה לישראל ב-1989 ויחד עם יורם אורנשטיין הקים את "קידום היאבקות רחובות". מלבד היותו מאמן, הוא עבד גם כמורה לחינוך גופני בבית הספר ישורון בראשל"צ. אין זה מפתיע שהענף הראשון שבו התנסו יעקב ויצחק היה האתלטיקה.
"יעקב היה טוב מאוד בריצות", מספר יצחק. "מאוד כישרוני, הגיע לתחרויות ארציות. היו לו נתונים טובים בשביל להיות מתאבק – וככה זה התחיל. לפני כן, אני בכלל הייתי בחוג כדורגל והוא היה רץ. אחרי שיעקב ניסה את ההיאבקות, ניסיתי גם אני – והתאהבנו. מאז אנחנו מתאבקים. לב נתן לנו את כל התנאים כדי שנוכל לממש את הפוטנציאל שלנו".
ספר על ההיכרות שלך עם המאמן.
"הכרתי אותו כשהייתי בן שש, בכיתה א'. תמיד אהבתי שיעורי ספורט. זה היה חווייתי, נהניתי, כי לב היה עושה לנו פעילויות שגרמו לנו להזיע, התאמצנו. זה איתגר אותי. עד היום, האופי שלו הוא תמיד לדחוף אותנו עד הקצה מבחינה ספורטיבית".
מה משך אותך כל כך בענף?
"זה יותר מהמועדון עצמו. זה לא רק מקום להתאמן בו, זה בית, משפחה אחת גדולה. כיף לי להיות שם, אני לא מרגיש איך הזמן עובר. כשהבנתי שאני נמצא בסביבת אנשים שטוב לי איתם, החלטתי שאני רוצה להיות שם כל היום. בשביל מקום כזה, היה שווה לקחת גם ארבעה אוטובוסים. באים אלינו חבר'ה מאשדוד ואשקלון".
היום, עם רישיון נהיגה, הנסיעות מראשל"צ לרחובות ברכב הרבה יותר נעימות, גם אם יש פקקים פה ושם בדרך לאימון הערב. פטנה מתחרה בקטגוריית המשקל של עד 60 ק"ג, שהוא משקל אולימפי, ומכוון למשחקים האולימפיים בלוס-אנג'לס 2028.
המכשול בפריז
ענף ההיאבקות, כמו הג'ודו והטאקוונדו, מחולק למשקלים. אך בניגוד לג'ודו, שבו כל קטגוריות המשקל הן אולימפיות, בהיאבקות יש צמצום, כך שבאירוע השיא מתקיימות רק שש קטגוריות משקל לגברים, במקום עשר. המשקל הנמוך ביותר בתחרויות כמו אליפות עולם ואירופה הוא 55 ק"ג, והגבוה ביותר הוא 130 ק"ג.
פטנה בחר להתמקד במשקל האולימפי הראשון בסדר, והוא אומר בביטחון שכל יום אימון שלו מוקדש לחלום אחד: זכייה במדליית הזהב. הוא ניסה להגיע לאולימפיאדת פריז, אך מלחמת חרבות ברזל שיבשה לו את התוכניות.
הקול שלו מעט נשבר כשהוא חוזר בזמן אל התקופה שבה החיים נראו רגילים. "באוגוסט 2023 הייתה אליפות העולם, אחת מתחרויות המיון למשחקים האולימפיים. הפסדתי ליריב מסין, ושנינו התחרינו על כרטיסים לאולימפיאדה. נוצחתי בניקוד, אבל ידעתי שתהיה לי עוד הזדמנות בתחרות המיון הבאה בטורקיה".
אבל אז המצב הביטחוני לא איפשר טיסה.
"כן, הייתה מתיחות, והשב"כ לא אישר לנבחרת לטוס. המועדון שלי והאיגוד נלחמו על זה, אבל לא התקבל אישור. לא היה לנו אפילו גורם אחד ספציפי לפנות אליו – כל פעם האחריות עברה בין השב"כ לוועד האולימפי. בסוף אני זה שנפל בין הכיסאות. פיספסתי את ההזדמנות להילחם על הכרטיס".
זה בטח מתסכל מאוד.
"הייתי מוכן לזה. בסוף הסיני הזה גם הגיע לגמר במשקל שלי. כשראיתי אותו זוכה במדליית הכסף, זה כאב. מה נשאר לי לעשות? לחכות לאולימפיאדה הבאה, בעזרת השם. ראיתי מישהו שהתמודדתי מולו עומד על הפודיום, ולי אפילו לא ניתנה ההזדמנות. מצד שני, אני מאמין שהכל מלמעלה".
אתה אדם מאמין?
"כן. אני שומר שבת, באתי מבית דתי ולמדתי במסגרות דתיות מהיסודי ועד התיכון".
זה מסתדר עם התחרויות?
"זה מאתגר, אבל אני משתדל. אם תחרות יוצאת בשבת, אני דואג שמישהו גוי יסיע אותי. בעניין כשרות, אני מנסה להסתדר – בעיקר אוכל דגים. לפעמים אני נאלץ לאכול עוף לא כשר כדי לשמור על תזונה נכונה. זה חלק מההקרבה לחלום שלי".
לפני כשבועיים, פטנה ("זה שינה לי את כל הווייב") לקח מדליית כסף באליפות אירופה עד גיל 23 שנערכה באלבניה. הוא ניצח יריבים מפולין, רוסיה וארמניה, כולל את אלוף העולם בקטגוריה שלו, אך בגמר הפסיד לגיאורגי דימטרי חאצ'דזה.
מהי התחרות הבאה?
"אליפות אירופה בסלובקיה בחודש הבא, שם יתחרה גם אחי יעקב. יכול להיות שניאבק על אותו כרטיס לאולימפיאדה. זה יהיה מורכב, אבל איך אומרים? נחצה את הגשר כשנגיע אליו".
