במשך דקות ארוכות ולקול קריאות בוז, התעמת השר סמוטריץ' עם הקהל בוועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות". הוא הודיע שלא "ייכנע לחמאס" בשביל שחרור חטופים. לאחר מכן, שנשאל אם קודם ישוחררו החטופים ואחר כך תפעל ישראל להכרעת חמאס, דבריו נענו בקריאות בוז ומהומה התפתחה באולם. "זו סיסמה שאני פשוט לא מכיר את ההיתכנות שלה", השיב.
דבריו של השר הכו גלים, ורבים מקרב משפחות החטופים הגיבו להן. שורדת השבי מירב טל, שהשתתפה בפאנל "עד שכולם חוזרים", אמרה כי "זה מעציב ומכעיס מאוד". לדבריה, "אדם שנמצא בממשלה, עם כל האחריות, במקום שישפיל מבט וינסה לעזור, אני הייתי לוקחת אותו איתי ברכב לעזה – שירגיש חצי שעה איך זה להיות חטוף".
ויקי כהן, אמו של החייל החטוף נמרוד כהן, הדגישה גם היא בוועידה כי "זו לא סיסמה. חייבים להחזיר אותם – אין להם זמן". היא הוסיפה: "זה הדבר האמיתי. יש 59 חטופים שנמצאים בשבי כבר כל כך הרבה זמן, מתוכם 24 בחיים, ביניהם בני נמרוד – וחייבים להחזיר אותם. אי-אפשר לעבור לסדר היום עם אמירות כאלה. אסור לנו לקבל את זה, אסור לנו להסכים לזה וצריך להתנגד כי זו חובתנו. לא רק לנו כמשפחות, גם עבור כל מי שנמצא כאן ועבור החברה שלנו כדי שנוכל להמשיך הלאה בחיים שלנו ולשמור על החוסן של החברה".
בפתח הפאנל, שורדת השבי מירב טל, זוגתו של החלל החטוף יאיר (יאיא) יעקב, בחרה לשתף ברגעי החטיפה שלהם: “שיא הלחץ והאימה, אחרי שהם רבע שעה מנסים לפרוץ את הדלת ויאיא מחזיק את הידית, הם יורים ויורים ויאיא נפצע. בהתחלה פציעה קטנה, אחר כך הבנתי שזאת פציעה שמצריכה פינוי דחוף. יש גם הודעה שאני משאירה למשפחה שלי שיתקשרו למשטרה”. מירב הוסיפה: “אני לא מבינה שאני הולכת להיות חטופה. אני מבינה שאנחנו עומדים למות. הם שמו לנו מטען חבלה על הדלת. ברגע הזה שנינו נופלים על הרצפה, מחזיקים ידיים ואני מרגישה שאני נשרפת בצד ימין. אני לא זזה ואני אומרת ליאיא – בוא נשחק אותה מתים, אני אוהבת אותך. אני בעצם נפרדת ממנו. אז הם נכנסים, הם מכוונים עליי את הקלצ’ניקוב ואומרים: ‘למות למות, את רוצה למות?’” על הרגעים האחרונים לפני החטיפה אמרה מירב: “אני פותחת בסופו של דבר את העיניים ומתחננת. אומרת שאני אמא לילדים. הוא אמר לי: אל תפחדי”.
רבקה בוחבוט, אשתו של אלקנה שנחטף, השתתפה גם היא בפאנל ודיברה על אות החיים שהתקבל מבעלה: "זה פשוט מטלטל. רואים את התסכול המטורף. הוא מתחנן למדינה, מתחנן לעם לא לשכוח אותו ולהוציא אותו ואת כולם משם. אני אישה עם ילד ואני צריכה לתת לו תשובות, בזמן שאני לא מקבלת את התשובות של הגורמים. הייתה פה עסקה חתומה של שלושה שלבים". רבקה הוסיפה בכאב כי "היום זה 18 חודשים שהם לא כאן. עד מתי הבן שלי, וכל החטופים וכל עם ישראל צריכים לחכות לרגע של גאולה, לרגע של חירות, עד מתי? עליתי לארץ ב-2016, והחלום שלי היה להגיע למדינה שהוקמה בשביל להגן על כל יהודי שנמצא בה, אז איפה המדינה? צריך לשלם מה שצריך. מי שהיה במשמרת ב–7 באוקטובר חייב לעמוד לדין ומשפט ולהחזיר את כל החטופים בחיים! זהו!"
ויקי כהן דיברה על המסע הארוך, והצורך שלא לאבד תקווה: “קודם כל, התקווה היא מה שמחזיק אותנו ונותן לנו את הכוחות להמשיך את המסע הקשה הזה. התקווה שיהיו כאן ימים טובים יותר, שנמרוד וכל שאר החטופים יחזרו אלינו הביתה. הם חייבים לחזור אלינו כדי שנוכל להמשיך הלאה. כל אחד מוצא לעצמו את נקודת האור, ומשהו שנותן לו כוח ומעניק לו את התקווה הזו. אני שיתפתי בהגדת פסח שאיירתי לילדים. זאת הגדה כדי שהילדים שישבו ליד סדר הפסח יזכרו שיש עוד חטופים שנמצאים בשבי ושצריכים לחזור”, סיפרה ויקי. היא ציינה כי היא הקפידה “לאייר איורים מעוררי תקווה ומעלים חיוך כדי שיהיו מותאמים לילדים, כדי לתת להם תקווה ולכולנו תקווה”.
היא המשיכה וביקשה להכיר תודה לציבור שמסייע במאבק: “אני רוצה להגיד תודה לכל האנשים הנפלאים, לציבור שנמצא איתנו מלווה אותנו, הוא בעדנו. צריך להמשיך את המאבק הזה, הוא עוד לא הסתיים ותמשיכו להיות איתנו כמה שיותר. אנחנו זוכרים מחאות קודמות, מחאת הקוטג’, מיליון איש יצאו לרחובות, זה מה שצריך להיות גם היום. אין יותר חשוב מלהציל חיים”.
