את שחר פירן, אחת מתוך שתי השליחות של הסוכנות היהודית למחוז ברגן בו הן משרתות במשרות המשלבות הובלה של שני שבטי הצופים הגדולים בניו ג'רזי ועבודה בתוך הקהילה אני פוגשת בערב השנה האזרחית החדשה לראיון. יושבת מולי אישה צעירה, עם אור בעיניים וחיוך רחב שפורסת עם מחשבה רבה את המטרות, המאוויים, התוכניות והקשיים כאחד.

חמישה חודשים אחרי, איך את מסכמת את החוייה עד כה?

הרעיון לצאת לשליחות נולד בשנה האחרונה. עברתי חמישה חודשים של מיונים, ומשום מה לא הייתי בטוחה שאתקבל. באמצעות מכינה התכוננתי ללימודים האקדמיים ויצרתי תיק עבודות מושקע מאוד לקראת לימודי עיצוב. שני מסלולים אינטנסיביים מאוד שנערכו במקביל. לא הרבה אחרי שהתקבלתי נחתתי בניו ג'רזי, והיום, חמישה חודשים אחרי אני יכולה לדבר על התפקיד המשולב שלי בשבט מצדה של הצופים שכולל כ-250 חניכים, מתוכם 50 בני נוער בשכבה הבוגרת שמובילים את ההדרכה בשבט, קורס הדרכה של גדוד ט' וחניכים החל מכיתה ד'. בנוסף אני עובדת בבית הספר עמ"ק של הג'יי סי סי בטנפליי ועורכת פעולות מול ילדים ובני נוער אליהם מייעדים אותי מטעם המשרה שלי בפדרציה של צפון ניו ג'רזי. לא יכולתי לתאר כמה הקהילה הישראלית באזור כאן גדולה, ועד כמה יש צמא לפעילות ישראלית עבור הילדים. אני מגיעה מתוך שליחות אמיתית להביא את ישראל לכאן ולתת הזדמנות לילדים ולנוער כאן לגעת בפעילות ישראלית קלאסית, חינוכית במסגרת א-פורמלית.

מה הרקע שלך?

גדלתי באבן יהודה במשפחה ציונית. ההורים שניהם יוצאי חיל האויר. אבא טייס ואמא ששרתה בחיל במקביל סללו בי מסלול טיבעי בדרך למשפחת חיל האויר. אבא טבע בנו אהבה לאויר-ים-יבשה. אני מאוד אוהבת לשוט ועל היבשה עשיתי סקי בכל הזדמנות, כולל תחרויות באתרי סקי אליהם היינו נוסעים לחופשות. בהמשך יצאתי לקצונה, ובדיעבד יכול להיות שהייתי נשארת בצבא להמשך שירות. הסיבה שיצאתי לקצונה דומה להחלטה לצאת לשליחות כאן, הרצון שלי לתרום עוד כי לא הספיק לי. אחרי שנתיים בצבא הרגשתי צורך להמשיך לתרום באמצעות השירות הצבאי, והשליחות היא המשך טיבעי לכך. בילדותי ונערותי הייתי ילדת שבט אבן יהודה של הצופים שגם הלכה בבוקר לבית הספר אחרי שנת לילה בשבט. רקדתי בבית הספר לריקוד באבן יהודה בלט וסגנונות ריקוד שונים, ונסעתי בשליחות לגרמניה בכיתה י'. הייתי תלמידה טובה ואת המקצועות ביולוגיה ואמנות לקחתי מוגברים.

איך הגעת לרעיון השליחות?

פעמיים הייתי חשופה לעיניין השליחות מבלי שאני יזמתי. בפעם הראשונה אחי הגדול נשלח לקראת סוף השירות הצבאי שלו לאטלנטה, ג'ורג'יה במסגרת שליחות, ובפעם השניה, בעודי מטיילת את השליש האחרון של הטיול שלי שהתקיים אחרי הצבא לדרום אמריקה, סאן דייגו בקליפורניה והסתיים בניו יורק, אני שומעת המון עיברית, רואה חנוכיות בחלונות, ובקליפורניה משתתפת בערב התרמה לאגודת הידידים של צה"ל אליו אני מגיעה עם משפחתי שם, ואם המשפחה, אמריקאית יהודייה, מביעה בפני את הצורך העמוק של היהודים האמריקאים לקשר עם ישראל והרצון לעשות פעולות למען המדינה. עם כל זה יחד נולד בי הצורך לבוא לכאן ולעבוד עם הקהל המקומי כאן. כמו בצירוף מיקרים קופץ לי לפיד בפייסבוק יומיים אחרי טיול רגלי בניו יורק במהלך החנוכה, פוסט של הסוכנות שמחפשת שליחים. כמו בקארמה לפתע התחלתי לפגוש אנשים שחזרו משליחות, למרות שעדיין לא חיפשתי אחריהם והשיחות באופן טיבעי נסבו על ההזדמנות לצאת לשליחות.

שחר פירן. צילום: אילנית סולומנביץ' חבוט

איזו מטרה שמת לעצמך במהלך השליחות?

חשוב לי מאוד למצות כל רגע של עבודה כאן כדי להשיג קשר עם הילדים והנוער כאן ולתת להם קשר ישיר לישראל. לרב בני הישראלים כאן משפחות בישראל, אבל לא כולם באמת חשים געגוע. אני פוגשת גם ילדים להורים יהודים-אמריקאים שלא בהכרח מבקרים בישראל בקביעות במסגרת בית הספר היהודי סולומון שכטר בניו-מילפורד ומסגרות נוספות.

במה את נתקלת כאן שעושה לך טוב?

אני רואה נוער שחי כאן מגיל צעיר מדבר ומתכתב בעיברית, אני חושבת שזה לא נראה כך בכלל הקהילות הישראליות בארה"ב. אני מקבלת פניות מילדים שלא קוראים וכותבים בעיברית שמתייעצים איתי איך להתחבר לישראל בדרכים נוספות. לא הייתי מודעת לעד כמה הנושא של השפה הכתובה משמעותי ואף קריטי לקשר עם המדינה. אני נותנת להם עוד אפשרויות להרגיש את ישראל, ולא רק בזכות השפה. אני נתקלת בצמא של ילדים צעירים לדעת עוד. בכל יום פעילות נוסף אני לומדת עד כמה יש מקום לשליחים שמגיעים מישראל ומביאים את החוויה במקור. סטודנטית שפגשתי בה לאחרונה סיפרה עד כמה היא מרגישה סוג של שליחה בקמפוס שבו היא לומדת.

מה השתנה בחיים שלך בעקבות השליחות?

 אני בת 23. אחרי שירות צבאי וטיול של חצי שנה בדרום אמריקה ובארה"ב. זו הפעם הראשונה שאני חיה חיים בוגרים עם אחריות כלכלית, רחוק מההורים, ומנהלת משק בית וכלכלה לעצמי. אני נדרשת להתנהל באחריות. יש לזה כמובן גם צדדים יפים, כמו החופש לא לדווח לאף אחד מתי אני הולכת או חוזרת והניידות שיש לי כאן. עדיין המרחק מהמשפחה הוא קשה, והגעגוע קיים. זו תקופה מאוד מבגרת עם אתגרים והישגים בצידם.

מה יהיה הישג של השליחות בעינייך?

הייתי רוצה שכל אחד מהילדים שאני פוגשת כאן יגיע לעשות פעולה אחת בישראל. זו יכולה להיות שנת גאפ, שירות צבאי, שנת שירות, גרעין, לימודים אקדמאיים, עבודה בישראל או כל דבר אחר שיביא אותם לקשר מידי עם מדינת ישראל. אין מטרה להעלות את הילדים לישראל, אלא להביא אותם להגשמה של החלומות שלהם תוך שילוב של קשר עם מדינת ישראל. אני רוצה שכל ילד שעבר תחת הידיים שלי יוכל להתמודד בקמפוסים כאן עם התנגדויות, זה יתאפשר רק אם כל אחד מהם ידע ויכיר בזהות שלו.

שחר פירן משוחחת עם תלמידים בבית ספר סולומון שכטר בניו מילפורד. צילום: שמרית גרשטיין

הסוכנות מסבירה:

בעידן הווירטואלי, לנוכחות הפיזית של מאות שליחים ישראלים יש השפעה משמעותית על הקשר בין ישראל והתפוצות ועל החיבור של מאות אלפי צעירים יהודים לישראל.

כ- 300 שליחים של הסוכנות היהודית משרתים מדי שנה בקהילות יהודיות ברחבי צפון אמריקה, בתנועות נוער ובקמפוסים ופועלים לחזק את הקשר בין ישראל לקהילות היהודיות באמצעות קשר ישיר ובלתי אמצעי. בנוסף, כ- 1,300 צעירים ישראלים, בוגרי שירות צבאי, יוצאים מדי שנה לשליחות קצרה של חודשיים כדי להדריך נוער יהודי במחנות הקיץ בצפון אמריקה.

בין היתר כוללת משלחת הסוכנות היהודית כ- 100 בוגרי תיכון היוצאים לשנת שירות (שינשינים) בקהילות היהודיות ומתנדבים בהן לפני הגיוס שלהם לצה"ל, כ- 80 אקדמאים צעירים, 'עמיתי ישראל', אשר משרתים בקמפוסים ברחבי ארה"ב ופועלים לחבר את הסטודנטים לישראל; כ- 90 שליחים קהילתיים וכ- 30 שליחים לתנועות הנוער הציוניות.