מנוחה נכונה
ספר חדש מנסה להוכיח לנו שמנוחה היא לא עצלות, להיפך, היא זו שעלולה להוביל אותנו קדימה. רק בתנאי שנדע לבחור את המנוחה הנכונה
הקביעה העתיקה שלו מקבלת בימים אלו סימוכין ב- Rest, ספר חדש ומדובר של אלכס סוג'ונג קים-פאנג.
פאנג הוא יועץ טכנולוגי מסיליקון ואלי שהחליט ללמד אותנו מה באמת יקח אותנו קדימה ולמה מה שנראה לנו כמו צעד אחורה הוא המקפצה שלנו להצלחה.עבורנו איכשהו המושג מנוחה הפך לאורך השנים לכזה שראוי לנפנף בו בימים של שחיקה גדולה או לתאר אותו בערגה כאילו היה סמל נהנתנות.בעולם כולו, כשהתחרות בשיאה, כשרבים מאיתנו מצויים במרדף מתמיד, מנוחה לא מצויה בלקסיקון שלנו.
בעולם שבו כוח העבודה הוא זה שאמור להיות הכוח שיניע אותנו קדימה, הספר של קים-פאנג מציע כוח נוסף ומשפיע לא פחות- כוח ה'אי עבודה', כוחה של המנוחה.בספר, שרבים מיהרו לאמץ את תובנותיו, טוען הסופר שלשעות ההפסקה שלנו לעיתים תהא השפעה שמטיבה איתנו ועם המטרות שלנו אפילו יותר.מגיל צעיר אנחנו לומדים שעבודה קשה, היא הדרך למעלה, מנוחה לעומת זאת היא סימן מובהק לשחיקה או חוסר מוטיבציה.
פאנג טוען שכל השנים מכרו לנו את האשליה שעבודה קשה ומאומצת היא המחיר שעלינו לשלם כדי להגיע רחוק. הוא חוזר למהפכה התעשייתית בארה"ב, לתקופה בה הייתה הפרדה מוחלטת בין בית ועבודה. לבית, הוא מזכיר, היו מגיעים כדי לנוח.
עם ההתפתחות התעשייתית כל שעה כזו של מנוחה נחשבה לבזבוז של זמן יקר ולמרות הניסיונות לאזן בין עבודה ומנוחה, הקרע הופך להיות פנימי.הספר אמנם מציע רעיון מאוד הגיוני, אבל משהו בתחושת המחויבות, משהו בתפיסה הזו שמושרשת בנו עמוק מקשה עלינו לקבל את הצורך במנוחה קבועה.
לאורך כל הספר מנסה פאנד להוכיח כי עבודה ומנוחה אינם מנוגדים ושניהם מובילים אותנו ביחד אל עבר אותו היעד. כל אחד מהם מניע את השני וביחד הם מניעים אותנו קדימה. "מנוחה ועבודה הן שתי נקודות שונות על הגל של החיים".
כיף לקרוא את הספר ולהבין שהתיזה של הסופר קובעת שמנוחה מעשירה את חיינו. זה כמובן בתנאי שאנחנו יודעים לבחור את ה'מנוחה הנכונה'.
הוא מגדיר מנוחה כמיומנות של ממש. עבור רובנו מנוחה אולי נראית כמו צפיה בטלוויזיה בשעות מאוחרות, שיטוט חסר תכלית באינטרנט, משהו שמעביר את הזמן אבל לא כזה בעל משמעות או מנוחה שבחרנו לאחר מחשבה, כזו שיכולה להפיח בנו כוחות מחודשים. מנוחה היא להגדרתו של פאנג בין השאר, ריצה, שירה, מפגש, ריקוד או ארוחה רומנטית. "כולם יודעים מהי המנוחה הנכונה עבורם", הוא טוען, "אבל עם טיפה עבודה והבנה, אפשר לעשות את זה טוב יותר".
לאורך הספר תוכלו לקבל מפאנג את הכלים לאיתור וחיזוק המנוחות היעילות יותר בחייכם. הוא מתאר דמויות רבות ומגוונות לאורך ההיסטוריה אשר היו לדעתו מאוד קפדנים בנוגע למנוחה שלהם. הוא מספר על פוליטיקאים, אמנים, מדענים, כולם בחרו אלמנטים שונים של מנוחה.ווינסטון צ'רצ'יל פינה בלו"ז שלו זמן קבוע למנוחה בימי מלחמת העולם השנייה, ביל גייטס בילה שבוע קבוע לבדו בבקתה מרוחקת, ודרווין פינה שעות להליכות ארוכות. "יצירתיות לא מניעה את העבודה", הוא כותב. "העבודה היא שמניעה את היצירתיות. שגרת מנוחה ועבודה מייצרת קרקע בטוחה למוזה".
הוא טוען שמדע היום מוכיח שעבודה מספקת את היכולת לחיות, אך מנוחה מספקת את המשמעות לחיים. "בעשורים האחרונים, גילויים בחקר השינה, משעי המוח, ההתנהגות והספורט סיפקו לנו שפע של הוכחות למשמעות של מנוחה בחיזוקו של המו, מהגברת יכולת הלמידה ועד העצמת היכולת לברוא ולחדש".
רק בתחילת השנה יצא חוק בצרפת שמחייב מעסיקים לשחרר עובדים מבדיקת אימיילים אחרי שעות העבודה. כולנו בעידן הזה מחוברים כל כך שאיכשהו העבולות בין עבודה ומנוחה, על אף ההבנות והתובנות, מטושטשים מאי פעם. היום כבר קשה להסתפק מיציאה ממקום העבודה שלנו כדי לחוש בשחרור ושינוי האווירה.
לכן חשוב במציאות ה"מחוברת" הזו שנזהה מה מונע מאיתנו את הניתוק המוחלט, החד, ונדע לעשות אותו.
פאנג מצביע על האלמנט הפסיכולוגי שעדיין לא משחרר אותנו . הגאווה הזו שיש לרבים מאיתנו בשחיקה. הקשר שאנחנו עושים בין שעות עבודה ארוכות והתמסרות חסרת גבולות ובין היותנו מסורים וטובים במה שאנחנו עושים. את התפיסה הזו אולי יותר מכל קשה לנו לשנות, לשחרר.
אם בכל זאת נדע להפנים, דרך שלל הדוגמאות וההסברים שמספק הסופר לאורך הספר, נוכל לאמץ את המנוחה באופן כזה שתהפוך לפעולה נטולת רגשות אשם וצורך אמיתי כדי להיות עובדים טובים.
"מנוחה היא לא משהו שהעולם פשוט נותן לנו", הוא מסכם. "זו מעולם לא הייתה איזו מתנה או צ'ופר. זה לא משהו שאתה עושה רק כשאתה מסיים את כל המטלות שלך. אם אתה רומה מנוחה, עלייך לקחת אותה, לדרוש אותה מעצמך. להתנגד למשיכה הטבעית שלנו להיות עסוקים, לקחת את המנוחה במלוא הרצינות, לפנות לה זמן, לסחור אותה בקפידה ובמחשבהולהגן עליה מפני העולם שתמיד יהיה נחוש לגנוב אותה"
