"תמיד אהבתי לספר ולכתוב סיפורים", סיפר. "מתישהו בתיכון התחלתי להבין שכתיבתי המטפורית היא בעצם שירה. עם הזמן, כשחברים החלו לקרא לי 'ערן צלגוב המשורר' השתכנעתי". לדבריו, מורתו הטובה לספרות, אסתר שגיא היוותה קטליזטור בתהליך התבגרות כתיבתו. היא גלתה את כשרונו, שחררה אותו מנוכחות בשיעורי הספרות בתיכון והזמינה אותו להרצות בכיתה על ההבדלים בין הספרים שקרא לחומר הנלמד בכיתה. הזדמנות זו פתחה בפניו דלתות, נתנה לו חופש מחשבה ובזכותה הרגיש נח בעולם הספרות. "שגיא הייתה מורה מהעולם הדתי, אני הייתי תיכוניסט ברדקיסט עם שיער ארוך וג'ינס קרוע ומשום מה כוח המשיכה בינינו נשען על אהבה למילים ולעברית".

בקיץ האחרון, לרגל פרסום ספרו "גם החתול שיר-בוטים”, יצר עמה קשר לאחר חצי יובל שנים והזמין אותה לבחור שיר מספרו ולהקריא אותו על במה. התרגשות עצומה אחזה בשניהם במעמד זה.

במהלך ארבע שנות שירותו בצה"ל בין 1992 -ל-1996 שירת כמפקד צוות. לאחר הצבא נסע לשנה לדרום אמריקה, גר חצי שנה בפרו, שם סיפק שירותי הוראה בהתנדבות לילדי האינקה בכפר אינדיאני ולמד ספרדית וקצ'ואה, שפות שהשפיעו על הרפרטואר הספרותי שלו. הוא בוגר אוניברסיטת בן-גוריון בספרות עברית ובספרות זרה. בהמשך, עמל עם בת זוגתו על עבודת הדוקטורט בספרות עברית באוניברסיטת ניו-יורק, שם חיו יחדיו חמש שנים.

עד כה הוציא לאור שני ספרי שירה "בחירות" (הוצאת פרדס, 2013 ) שזיכה אותו בפרס שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית התשע"א. בשנת 2016 יצא לאור "גם החתול: שיר-בוטים", ספר שירה הכולל את רישומי פרי עטו לצד שיריו. הספר עוסק בחתולים על פי הפתגם הסיני האומר "כלב זה כלב, ציפור זה ציפור וחתול זה בן אדם".

"כדי שלא יקום יום אחד ילדנו וישאל איך לא מנעתם את האסון הזה". צלגוב

הספר נותן נקודת אחיזה אנושית בקשר בין האדם לחי סביבו. החתול מחטט באשפה- משמע שיש אשפה ברחוב. החתול מחפש קרבה – זאת אומרת שקר לו ואין מי שדואג לו. מה קורה עם חתולים במלחמה? מה קורה לחתול שמשפחתו המאמצת מתה? מה קורה כשחתולים נדרסים ומה קורה כשאינם נדרסים ותאונות דרכים נגרמות בעטיים? כל בעיותיהם הן בעיותינו והן משלימות את התמונה המלאה של החוויה האנושית העירונית שלנו. בספר הזה צלגוב משלב רישומים מפרי עטו. הספר צמח משיחה בין חתולי מילים, חתולי בני אדם וחתולים מצויירים.

בדרך כלל צלגוב כותב על אהבה, ומחאה בנושאים שונים כגון: סבב המלחמות בארצנו, אפליית מזרחים בידי ההגמוניה האשכנזית, חטיפת ילדי תימן, עוולות כלכליות, היחס לפלשתינאים, לקהילה הגאה ולנשים. לדברי צלגוב שירה חושפת ומצביעה על האקראי, על השרירותי ועל מתחים שהודחקו. שירה צריכה לדבר ולעורר דו-שיח. אם בעבר משוררים התעלמו מהכביסה המלוכלכת והתמקדו רק ביופי, מההדחקה שנוצרה מתפרץ פצע בימים אלו. אנשים מעיזים לגעת באסור ולהעלות ביקורת. "הכתיבה שלי אינה נובעת משנאה ארצי

ת. היא נובעת מאהבה עצמית. המצב החברתי והפוליטי בארץ אינו בריא ומסכן את קיומנו”.  

דוגמא מצוינת לתחושות שמביע צלגר בספרו ״בחירות״ היא השיר "חוסרגישות":

לפְעָמִים, בִּנְסִיעוֹת אֲרֻכּוֹת

כְּשֶׁהַשֶּׁקֶט מִשְׂתָּרֵר בַּמְּכוֹנִית

אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַיְּלָדִים בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי

מֵתִים, צַוָּארָם וַדַּאי שֻׁסַּף

וְהֵם מְדַמְּמִים אָדֹם סָמִיךְ אִטִּי

אֶל הָרִפּוּד הַבָּהִיר וּשְׁטִיחֵי הַגּוּמִי הַכֵּהִים.

דֶּרֶךְ הַמַּרְאָה אֲנִי מַבִּיט:

הִיא מְשַׁקֶּפֶת יָפֶה יָפֶה אֶת הָאֵימָה הַחֲלוּלָה שֶׁבְּעֵינַי

וְהֵם יְשֵׁנִים עָמֹק

מִכְּדֵי לְהַבְחִין.

בקיץ ימלאו שנתיים לשהות צלגוב ודקל בנורת'ווסטרן, הוצעה להם הזדמנות להמשיך לעבוד ולהתפתח בשיקאגו. למרות הביטחון הכלכלי והפיזי החליטו לשוב לישראל מתוך אמונה "שאנו רוצים לחיות בארץ ולפעול לתיקון, כדי שלא יקום יום אחד ילדנו וישאל איך לא מנעתם את האסון הזה".הם רוצים להשתתף בפעילות חברתית אקטיביסטית ולהילחם על ערכים שהם מאמינים בהם ולהפוך את החברה הישראלית נעימה לכולם.