הדראפט הגדול הבא
ביום חמישי נערך בברקלי סנטר דראפט ה-NBA הגדול. מי השחקנים החמים, מה מחפשות הקבוצות ומה הקשר לשאקיל אוניל? אמיר בוגן עם כל הפרטים מהשטח
"אי אפשר ללמד גובה" – זוהי קלישאת כדורסל שחוקה, אבל נכונה. ברוב המקרים. למרות שמימדיו של שחקן הם עובדה נתונה שאי אפשר לשנות או לשפר, בדראפט ה-NBA הקרוב הנפילים שבחבורה נדחקים לאחור. התקרה של הגבוהים השנה די נמוכה - כך לפחות מעריכים אנשי המקצוע מטעם הקבוצות. על כן, מי שייבחרו ראשונים מחר (ה') בדראפט שיתקיים בברקלי סנטר בברוקלין הם רכזים וקלעים למיניהם. הם אולי מסתכלים על רף שני המטרים מלמטה, אך עדיין רואים את השמיים, ויודעים שרק שם נמצא הגבול.
אי אפשר ללמד גובה, את זה כבר הבנו, אבל אולי בעצם לא צריך ללמד שום דבר. בכדורסל לפחות זה נראה כמו מאמץ מיותר, שהמועמדים וסוכניהם, אפילו הוריהם היו מעדיפים לוותר עליו. אחרי הזליגה ההמונים של כוכבי תיכונים הישר למקצוענים, הנהלת ה-NBA קבעה כי השחקנים יורשו להציע את שירותיהם לקבוצות בדראפט רק אחרי שעברו שנת לימודים אחת לפחות במכללה. מדובר בהליך פרוצדורלי ומאחוריו כוונה טובה: לדחוף את הכישרונות הצעירים לקבוצות הכדורסל של המכללות, להתמקצע בהדרכת מאמנים ותיקים, וגם לזכות בהשכלה גבוהה של אנשים עם מימדים ממוצעים. אבל כמו שנראה שוב בדראפט הקרוב, רוב רובם של השחקנים שעומדים על הפרק הם צעירים בני 18-19 שסימנו וי על שנת הלימודים הראשונה, ונטשו מיד את הקמפוס לטובת קריירה מקצוענית. ציונים? למי אכפת. המבחנים שערכו להם המאמנים לקראת היום הגדול, חשובים הרבה יותר מאלו שנתנו להם המרצים לאורך שנת הפרשמן שלהם.
מי שאמור להרוויח מהעדפת השחקנים הנמוכים, או מהצד השני שלה – דלילות בהיצע השחקנים הגבוהים האיכותיים – הוא טי.ג'יי. ליף, פרשמן מאוניברסיטת UCLA, שעתיד להיות שחקן NBA מתוצרת כחול לבן. בגובה 2.08 מטרים, ליף הוא אחד הגבוהים הטובים ביותר בנמצא, והוא מגיע עם תעודת הכשר מארץ הקודש. הוא נולד ב-1997 בתל אביב ללא אחר מאשר בראד ליף, המתאזרח האגדי שהגיע ארצה ב-1982 כרכש של הפועל גליל עליון, וקשר גורלו בכדורסל המקומי לאורך 17 שנה עד עזיבתו ב-1999 כעוזר מאמן מכבי תל אביב. אחרי שובו לארצות הברית, המשיך בתחום כמאמן תיכונים, ותחת השגחתו צמח גם צעיר בניו טיי ג'ייקוב. אחרי שכיכב בליגת התיכונים, הוא הצטרף גם לנבחרת הנוער הישראלית בטורניר דרג ב' האירופי והובילה לגמר כ-MVP. מחר הוא יצטרף לאחת מהקבוצות שייבחרו בו בסיבוב הראשון של הדראפט (מה שיקנה לו אוטומטית חוזה) ויהפוך לשחקן ה-NBA השלישי בתולדות ישראל אחרי עמרי כספי וגל מקל.
עם כל הכבוד לליף, מי שמושך את מירב תשומת הלב של אוהדי הכדורסל האמריקאים הוא מרקל פולץ שייפתח את הערב כבחירה מספר אחת. הרכז של אוניברסיטת וושינגטון (גם הוא פרשמן כמובן) נחשב לשחקן הטוב ביותר בשנתון הנוכחי וכדי לשים עליו יד הפילדלפיה 76 היו מוכנים לתת הרבה ולהחליף את הזכות לבחור ראשונים. לצורך כך יזמו עסקת חליפין עם בוסטון סלטיקס שנסוגו רק למקום השלישי. לא ברור על מי הם יילכו, אבל כל התחזיות הן שהלוס אנג'לס לייקרס שייבחרו במקום השני יטילו יהבם על לונזו בול, חברו של ליף מ-UCLA – גארד רב שימושי שמגיע עם המון כשרון וגם אבא שעושה המון רעשי רקע, לא בהכרח נעימים (לוואר בול הכריז למשל שהוא יכול לנצח את מייקל ג'ורדן באחד על אחד, ובינתיים השיק ליין נעליים על שם בנו שמתומחרות ביותר מ-400 דולר לזוג).
עוד שמות שיוכרזו במהלך הדראפט הם הרכזים ד'ארון פוקס (קנטאקי) ודניס סמית' (צפון קרולינה סטייט), הקלעים מאליק מונק (קנטאקי) ודונובן מיטשל (לואיוויל), הפורוורדים ג'וש ג'קסון (קנזס) וג'ייסון טאטום (דיוק), והסנטר לאורי מארקנן (אריזונה). הנוכחות של שחקנים בינלאומיים תהיה יחסית דלילה הפעם ביחס לשנים עברו. ליף אמנם נולד בתל אביב, ומארקנן הוא יוצא פינלנד אך שניהם ספגו את השכלת הכדורסל המצומצמת שלהם בארצות הברית. הנציג הבכיר של התפוצות הפעם הוא הרכז הצרפתי פרנק נטיליקינה בן ה-18 שמגיע משטרסבורג.
אירוע הדראפט יתקיים כאמור ביום חמישי, אולם קדם לו מפגש מהנה ומרתק בין שאקיל או'ניל ואלונזו מורנינג – אגדות NBA שנבחרו בדראפט 1992 אחד אחרי השני, מה שהניע את היריבות ביניהם לאורך השנים עד לאיחוד כחברי קבוצה בקמפיין האליפות של מיאמי היט ב-2006. בניגוד למציאות העכשווית, השניים הם ביטוי מעידן קדום, שונה לגמרי שנשלט על ידי ענקים. אפשר להגיד שהשניים הם מהדינוזאורים האחרונים, והמימדים שלהם די מתאימים לתיאור הזה.
או'ניל בן ה-45 התנשא לגובה של 2.15 מטרים ונבחר ראשון בזמנו על ידי אורלנדו מג'יק, מורנינג בן ה-47 נמוך ממנו בתשעה סנטימטרים ונדחק לבחירה השנייה ברשות שרלוט הורנטס. בשיחה אותה ניהלה שדרנית ESPN דוריס בורק הם חלקו רשמים מהיריבות האישית שהייתה ביניהם, וההערכה ההדדית והחברות כיום. הם התבדחו על חשבון שחקני הדור הנוכחי ("אני הייתי דוחף אותה בקלות הצידה" אמר שאקיל), על מושג קבוצת העל (Superteam) שהפך להיות שגור בשיח ה-NBA העונה, והיללו את היכולת של גולדן סטייט ווריורס. היה מעניין וגם מצחיק, וכשהיה שקט ומשעמם לרגע, נמצא הפתרון בדמות איזכור שמו של פיל ג'קסון. המאמן שהוביל את שיקגו בולס לשש אליפויות (עם מייקל ג'ורדן) ואת הלוס אנג'לס לייקרס לחמש (עם שאק וקובי בראיינט) הוא כשלון גדול כארכיטקט של הניו יורק ניקס. וכך, בכל פעם ששמו נשמע באולם, הוא נענה בבוז. האם משהו ישתנה בגישת הקהל כשהניקס יכריזו מחר על השחקן שילקטו עם הבחירה השמינית לרשותם? לרוע המזל גם זה כנראה כבר לא יציל אותם.
שאקיל אוניל
צילום: AP
מומלצים
