הרב שלום קופרמן חובש שני כובעים: רב ופסיכותרפיסט. השבוע הוא הגיע לשיקאגו. בביקורו בעיר סיפר על הקשר בין שני המקצועות, גילה את סוד הישארות המשפחה הדתית בברית המועצות הסובייטית ואת אהבתו לחג הפסח. "מרקס אמר שהדת היא אופיום לאנשים. הדת הוא גורם חיצוני המטפטף לאנושות טיפות של שמחה, אמונה אהבה ותקווה. לעומתו, הגדיר זיגמונד פרויד את הדת כנוירוזה אוניברסלית. הדת היא גורם פנימי וכוחה מתבטא בהתפרצותה המחודשת של הלא מודע". פתח הרב קופרמן את הרצאתו.

הרב קופרמן

האם יש סתירות בין פסיכולוגיה ויהדות או האם פסיכולוגיה ויהדות צועדות זו לצד זו? קופרמן ענה "התורה עוסקת בנפש. ברבדים מסוימים של הנפש, אבל יש גם צדדים תשתיתיים שבהם עוסקת הפסיכולוגיה. הדת היא חלק מהנושאים העולים על הפרק בטיפול בלקוחות דתיים, משום שהיא הוליסטית באישיות האדם הדתי. כפסיכותרפיסט דתי אני מכבד ומבין את אמונתו של המטופל גם כשבעיות פסיכולוגיות גולשות לתחום של דעות ואמונות. לדוגמא: תפיסת אלוקים בעולם המטופל וראייתו כאוהב או שוטר". לדעתו, הנושא הדתי הוא רגיש וטעון עבור פסיכולוגים חילונים. מצבם הנפשי של חלק גדול מהדתיים קשור לראיית עצמם במשבצת הזו, של הדת.

תולדות משפחתו ששמרה את יהדותה ברוסיה בסתר, בעת שרבים מהיהודים הפסיקו לקיים את דתם ותרבותם במקומותיהם.

"סבתא שלי הייתה חברה בתנועה הציונית ועלתה לפלשתינה בגיל העשרה. היא הפכה לאזרחית הנושאת דרכון בריטי. בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה בברית המועצות וגבתה את חיי הוריה ואחותה הבכורה, שבה לברית המועצות לבקשת משפחתה וטפלה באחיה הקטנים". סבתו תכננה להגיע לזמן קצר ולשוב ארצה. אך להפתעתה, חלון ההזדמנויות נסגר, השערים ננעלו והשהייה הקצרה התארכה לארבעים השנים הבאות. "סבתי שעלתה כצעירה בשנות העשרים המוקדמות, שבה לישראל ב-1967 כשהיא סבתא לנכדים רבים".

איך המשפחה נשארה דתייה בברית המועצות?

בניגוד לציונות הפוליטית של העליות הראשונות ממזרח אירופה שהקימו את מדינת ישראל, האמינו בליברליזם וסוציאליזם, הושפעו מתאודור הרצל ומרדו בחיים היהודיים הגלותיים כשרצו ליצור "חברה חדשה" בישראל, תנועת הציונות הרוסית הושפעה מתנועת התשובה, שהחלה בציונות ועברה ליהדות. המשפחה נשארה דתית בשל שני מרכיבים: הציונות במובן הכמיהה לציון, והידע התורני. כל בני המשפחה הרגישו במהלך עשרות השנים ששהותם ברוסיה היא תחנה זמנית בלבד. "מגיל אפס גדלתי באווירה שאנחנו פה בטעות ואוטוטו נסע לישראל, וכל הבעיות יפתרו".

במלחמת העולם השנייה הרוסים העבירו את כל אזרחיהם הנוצרים והיהודים בצורה מסודרת אל קירגיזיה במזרח, לדבריו, למשפחתו היה מזל כפול. בין הגולים היו תלמידי ישיבה מפולין. "סבתי התחננה בפניהם שילמדו עם בניה. בתחילה סרבו מחשש שמדובר בסוכנת סמויה של ק.ג.ב המעוניינת בהפללתם. לבסוף, נעתרו ולימדו את אבי ודודי חומש, משנה וגמרא במהלך ארבע שנים תמימות. אבי קבל חינוך ישיבתי מגיל 13-17 ודאג לחנך אותי בלימוד גמרא החל מגיל 8.

הם הצליחו לשמור על הדת בסתר כשהדת הייתה אסורה. איך נשארים יהודים כשצריכים להסתיר את היהדות?

שלושה כללים הנחו את אביו וסבו לשמירת הדת ברוסיה

1. השתדלו להימנע מלעבוד עם יהודים. באוקרינה, חלק מבתי הספר היו דוברי רוסית או דוברי אוקראינית. אביו גדל בעיירה קטנה באוקרינה ודבר אוקראינית כהלכה. הוא בחר לעבוד בבתי ספר אוקראינים בהם לא עבדו מורים יהודים שהיו יכולים להבין את מעשיו הסתומים.

2. תכנון מראש - איך לא לחלל את השבת הבאה. "אנשים חושבים שאם אדם הולך לעבודה בשבת הוא מחלל את השבת. אביו עבד שנים בשבת אך הכין את יומן העבודה ביום שני ותכנן איך בשבת יפקיד את הלוח לתלמידיו.

3. אם בעבודה מבקשים ממך לחלל שבת, קום וברח לשירותים או הביתה, כשתשוב ביום שני העניין ישכח. הזהות הייתה יהודית, למרות אי הנוחות.

הדלקת נרות, שמירת כשרות נערכו מאחורי מסך ובריח. אנטישמיות הייתה עבירה על החוק. אך בפועל, סטודנטים יהודים הרגישו באפליה בקבלה לאוניברסיטאות, מוסדות ממשל ובקידום מקצועי.

״לאחר מלחמת העולם השנייה סבי וסבתי עברו להתגורר בעיר טשרנוביץ בה שכנו יהודים רבים. בשנת 1939 רוסיה אפשרה ליהודים בעלי דרכון פולני שהגיע לרוסיה כתוצאה מחלוקת פולין לעזוב את ברית המועצות.״ סבתו הפעלתנית חשבה שזו הזדמנות פז לעזוב את רוסיה. היא הסתכנה במעשה בלתי חוקי ומסוכן והחלה ולעסוק בהנפקת דרכונים פולנים מזויפים ליהודים רוסים על מנת שיוכלו להגר. יום אחד, מבעד לחלון צפתה בסוכני ק.ג.ב אוסרים את השכן השותף שלה לעסקים והחליטה להימלט על נפשה עם ביתה הקטנה. לאורך שנתיים התחבאה ברחבי ברוסיה ולא יצרה קשר עם הבית, עד יעבור זעם. כשהארץ שקטה, היא שבה לביתה. רק בשנות השישים האחרונות נחתם הסכם בין הנשיאים ברג'נייב לניקסון על בסיס הומניטרי וניתן היה לשחרר יהודים הרוצים להתאחד עם משפחתם בארץ או בארה"ב. סבו וסבתו מלאו מסמכים שונים בתהליך הבקשה כשקבלת התשובה הרשמית ארכה חצי שנה. הסבים קבלו את האישור המיוחל כשבוע לפני מלחמת ששת הימים. פסח ברוסיה קופרמן נזכר שגר עם הוריו באיוואנובו- ווזנסנק, עיר קטנה ברוסיה. הוא נזכר שלא היה מעולם פסח ללא מצות, למרות המרחק ממוסקבה, בה יצרו מצות. בכל שנה, ללא יוצא מן הכלל, הגיע לביתם משלוח מצות אלמוני משווייץ, אמריקה או אנגליה. השערתו שהחבילה הגיעה לכתובת המגורים של סבו וסבתו בטשרונוביץ והם העבירו את החבילה אליהם. גם כשהסבים עלו ארצה ב-1967, שש שנים לפניהם, המשיכה חבילת המצות המסתורית להגיע שבועיים לפני. ״שנה אחת, כשהייתי בן 9, המשלוח התעכב ובבית שרר חוסר שקט ומתח.״ ימים ספורים לפני החג הגיע משלוח מיוחד שכלל לא רק מצות, אלא מטעמים רבים שמימיו לא תאר שקיימים: שוקולד כשר לפסח, אבקות מרק, ושמן קוקוס. "אני זוכר את החוויה המיוחדת של החג, למרות העדר קהילה, בית כנסת או מנין. את תחושת הקסם של פסח שהרגשתי בתור ילד, לעולם לא אשכח. להתעורר בבקר החג בבית שלבש לפתע פנים אחרות. מפה חדשה על השולחן, כלים חדשים, ואפילו קומקום בצבע אחר. קריאת ההגדה ברוסיה והניגון היוו בשבילי פלאי פלאים.״

הרב שלום קופרמן נולד באוקרינה בשנת 1963, הגיע לישראל בהיותו בן עשר בשנת 1973 למד בישיבת "בית התלמוד" בירושלים. ב-1984 קיבל סמיכות ושרת ברבנות הצבאית. אח"כ החלו נדודיו בעולם: (סאן דיאגו) צ'ילה, (אדמונטון) קנדה, אחראי על תכנית הלימודים בכולל בגיברלטר. במהלך שבע שנות עיסוקו בתחום התורני הטהור, הוזמן להגיש דרשות בבית הכנסת, שינה כיוון והפך לרב קהילתי. לפני תריסר שנים, הוצעה לו משרה כרבה של קהילת ׳עץ חיים׳ בעיר LEEDS שבאנגליה, בה הוא עובד עד היום. בשנת 2011 השלים את לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטת LEEDS. לרב קופרמן ולאשתו חמישה ילדים וחמישה נכדים נפלאים.

המלצת השבוע:

מלכת היופי של לינן The Beauty Queen of Leenane  

הדרמה בלתי נשכחת זוכת פרסי האמי שנכתבה על ידי המחזאי מרטין מקדונה הפכה מאד פופולרית בשיקאגו. צפיתי בה לראשונה בתיאטרון סטפנוולף לפני עשר שנים. ביום ראשון חזיתי בה בתיאטרון Northlight בסקוקי. הבמאי BJ JOHNS הפיק ניחוח חדש במחזה בו התפקיד הקלאסי של אם כל חי המגוננת על ילדיה מתהפך. הפחד מהזקנה ומהצורך ללכת לבית אבות מגיח ממנה ברשעות מפלצתית. העיבוד הבימתי זורה אור על אישיותה של הבת בחלקי העלילה השונים. המחזה הוא אירי בכל רמ"ח איבריו, וכבר בכניסה מקבלים מילון של ביטויים איריים מתורגמים לאנגלית. העלילה מתרחשת בעיירה האירית לינן, בה דרה רווקה מרירה בת 40 מורין פולן (השחקנית קייט פריי) עם אמה המזדקנת והמניפולטיבית מג (השחקנית וו'נדי רובי). שתיהן שקועות במערכת יחסים טיפולית הספוגה בטינה. מפגש רומנטי מעלה ניצוצות ותקוות במורין למפלט מחייה הקודרים, אך התערבותה של האם החוששת מהליכה לבית אבות משבשת בשיטתיות את חייה של ביתה. יש במחזה רבדים אפלים של חיים במחשכים, התמוטטות נפשית ורודנות שזורים בהומור טרגי.

ארבעת השחקנים בנו את תפקידיהם, בהם נגעו בכל יסודות המשחק והגיעו לשלמות נעלה. מג האמא מרתקת וכמעט מכשפת. מורין הבת ממומרת, מקסימה, מצודדת. פטו דולי (השחקן נתן רוזנר), המאהב שנסוג וריי דולי, אחיו של המאהב ( קייסי, מוריס). זו הופעה כה נועזת וכה מקצועית בהצגת ביטויי רוח של אהבת אם חונקת. התפאורה צנועה ומעניינת , השחקנים מחוננים והבימוי מצוין. המחזה נוגע ללבם של כל אחד מהצופים. כל אחד מזדהה עם הבת, מורין. זוהי הצגה שלעולם לא תשכחו. ההצגה תעלה עד ל-22 באפריל.

מומלץ מאד.

איפה? Skokie Northlight theatre, 9501 Skokie Blvd