רצים באוויר
גיא מנטש ויהל דורון נפגשו בגיל 12 בפנימיית ‘הדסים’ אליה הגיעו מבתים קשים, ועשו יחד את כל הדרך עד למעמד של כוכבים בישראל עם חלומות לפרוץ לחו”ל. עכשיו הם מגיעים אלינו בצעד ראשון בדרך לכיבוש אמריקה
בחודש הבא יגיעו לסיבוב הופעות אמריקאי צמד האמנים גיא ויהל, שבשנים האחרונות זוכים להצלחה גדולה בישראל. "אנחנו חולמים להופיע בחו"ל, באנגלית. רוצים עוד קהל, עוד חשיפה, עוד אהבה”, אמרו פעמים רבות לאורך השנים.
עכשיו זה קורה. הם מגיעים בפעם הראשונה לארה"ב. מגלים את אמריקה ומקווים שגם אמריקה תגלה אותם. "חלמנו המון שנים להגיע”, מודה יהל בראיון מיוחד של השניים ל'ידיעות אמריקה".“מבחינתנו", מוסיף גיא, "זה חלום שמתגשם”. מסע ההופעות של השניים שיצא לדרך ב-3 בנובמבר באטלנטה ומשם לניו יורק, רדווד, סיאטל ולוס אנג'לס בחסות productions O.N.E . המופע יהיה מופע 'אנפלאגד' אותו הם מעלים גם בישראל. "הקונספט הוא הופעה אקוסטית”, הם מסבירים. "שנינו מנגנים ושרים וכיף לחזור לזה עם כל הלהיטים בעיבודים אחרים,חשוף יותר”, גיא מוסיף:"אנחנו עולים לבמה בפורמט הכי נקי ופשוט, חזרה למקורות עם שתי גיטרות ועם מיטב השירים שלנו משלושת האלבומים בעברית ושירים מהאלבום באנגלית. כמובן שנבצע גם קצת גרסאות כיסוי לשירים שאנחנו אוהבים”. הם מודעים לפופולאריות של השירים שלהם בקרב ישראלים מקומיים ומבטיחים לשיר את כולם.
אחד האלמנטים המנצחים בהופעות שלהם לא קשור למוזיקה עצמה, אלא לסיפורים שיש לשניים, שמגיל 12 מנגנים ביחד. "בהופעות אנחנו מספרים את הסיפור היכרות שלנו כל הדרך מפסטיבל ערד לפנימיית הדסים ועד the voice וההצלחה”. הסיפורים שלהם שזורים גם בשירים וביחד עם הקהל הם עוברים מחדש את המסע הלא פשוט של חייהם.
עוד כשהיו בבית ספר יסודי עברו השניים לחיות בפנימית הדסים, שם הכירו זה את זה. "אין לי בעיה לספר למה הגעתי להדסים”, סיפר יהל בראיון. "ההורים שלי התגרשו בגיל צעיר, גרנו בערד, אמא התחתנה בשנית והיה רע בבית. אחי יצא ראשון להדסים ואני הגעתי לשם בעקבותיו". גיא לעומתו, מעדיף לפתוח קצת פחות: "אני לא צריך שירחמו עליי, או שיתחברו אלינו בגלל זה", אמר. "הרבה יותר מרגש שאוהבים מה שאנחנו עושים גם בלי הרקע הטלנובלי”.
חשוב להם לפתוח את הסיפור שלהם במופע, גם בכדי להעביר מסר: “אנחנו מדברים על זה בהופעות שלנו, כי אם יש ילד אחד שרע לו, ושומע שיש אופציה כזאת, זה כבר שווה הכול. ולא בקטע צהוב”, הם מתעקשים. "מי שלא טוב לו בבית, שיעזוב. יש אופציה. הם חייבים לחלום בעיקר בגלל הקושי. אצלי זה בא לידי ביטוי ברצון שלי להוכיח את עצמי, שאני שווה ולא פחות טוב מאף אחד אחר".
לפנימייה הם קראו 'ארץ לעולם לא'. "כמו בפיטר פן, היתה תחושה של חופש ואינספור אפשרויות. חלמנו אז לעשות מוזיקה, באולפן אמיתי, בעיר הגדולה". ההתמודדות שלהם התחזקה מאז ומתמיד בעזרת המוזיקה. "הבריחה שלנו היתה למוזיקה, "סיפר יהל. "גרנו באותו חדר והיינו מבריזים מהלימודים בשביל לנגן. המדריך שלנו בחוג המוזיקה היה עידן רייכל, לפני שהוא התפרסם. שלוש שנים אחר כך פתאום שמענו שירים שלו ברדיו. עד היום אנחנו איתו בקשר של סמסים והתייעצויות".
ללהקה צבאית הם לא הגיעו, אבל זה לא עצר אותם. "בצבא התחלנו לכתוב שירים והיינו מתקשרים אחד לשני ומשמיעים דרך הטלפון", תיאר גיא בראיון. "בסופי שבוע יהל היה בא אלי הביתה והיינו מקליטים ועושים ניסיונות. אחרי הצבא עברנו לתל אביב, גרנו בדרך לוד, שנינו בעליית גג. בעלת הבית לא הסכימה שנביא לשם בחורות כדי לחסוך בחשמל ובמים, אבל מבחינתנו חיינו במרכז העולם".
אחרי הצבא גיא התפרנס כמוכר בדוכן בורקסים ויהל כטלפן ברשת המבורגרים, אבל לא לפני שגם המוזיקה הייתה שם. "התחלתי לנגן כגיטריסט עם שחר אבן צור מ'מוניקה סקס' ושרון הולצמן מ'אבטיפוס', להקות שגדלתי עליהן", תיאר יהל. "היה מרגש לראות מקרוב ולעבוד עם אנשים שפעם היית קהל שלהם”. מנטש חילק את זמנו בין הבורקסים לאולפן בו עבד כטכנאי וזכה לפגוש אמנים רבים שהעריץ, אפילו אחת, מרינה מקסימיליאן בלומין, ששנים אחרי הפכה לאשתו ואם בתו. "הכי מצחיק זה שאחרי שנתיים של זוגיות עם מרינה", סיפר, "פתאום מצאתי תמונה שלה שצילמתי באולפן שנים קודם. בכלל לא זכרתי שגם היא הקליטה שם ושעבדנו יחד. נזכרנו במפגש ההוא רק בזכות התמונה".
את "Revel Day", האלבום הראשון שלהם באנגלית, הוציאו ב-2011. "אז כבר היתה ברורה חלוקת התפקידים", סיפרו. גיא הפך לזמר הראשי, יהל שר לסירוגן, אבל את השירים הם יוצרים יחד.
"גרנו ביחד בדירה קטנה שבה בנינו אולפן פצפון"מספר לנו גיא."במשך 3 שנים אספנו חומרים כתבנו הפקנו ולמדנו על עצמנו ועל המוסיקה שאנחנו אוהבים ליצור”.
חיי האמן המיוסר שלהם קיבלו טוויסט מעניין כשהתקבלו לתכנית "דה ווייס", שם הגיעו עד רבע הגמר בהובלת אביב גפן שהאמין בהם מהרגע הראשון. "לא רצינו לזכות, רק לקבל דחיפה וחשיפה", אמר גיא. "'דה ווייס' נתנה לנו את הדחיפה שהיינו צריכים, ופתחה לנו המון דלתות". "עם אביב אנחנו שומרים על קשר", מוסיף יהל. "הוא תמך בנו ופרגן לנו, ואנחנו מכירים לו תודה".
השירים אמנם עברו לעברית, אבל המטרה נשארה. "הקמנו צמד במטרה לעשות הופעות באצטדיונים בחו"ל, שם המוזיקה שלנו עוברת הכי טוב. זה לא במקום הקריירה שלנו בארץ, שאותה לא נעזוב בשביל קריירה בחו"ל".
ובכל זאת, כשהם רגע לפני הנסיעה הראשונה לאמריקה, הכל עוד יכול להשתנות. "אנחנו מתרגשים לראות בעיקר את ניו יורק ואל. איי, אולי בירות המוסיקה החשובות בתקופתינו", מספר לנו יהל.
אך טבעי שעם חלומות גדולים ינסו השניים לאתר את דרכם גם בטיול הצפוף. כשאנחנו שואלים, הם מתעקשים: הפעם זוהי דריכת רגל ראשונה ולכן בזמן המועט שיש לנו”,מסביר גיא, "אנחנו מתרכזים בהופעות לקהל הישראלי המקומי. אולי נצליח לארגן כמה פגישות ומקווים שבעתיד נחזור להופיע גם לקהל האמריקאי באנגלית”.
"לפני הכל אנחנו מגיעים לראות ולהגיע לקהל המקומי, לפחות בסיבוב הזה”, מדדיש יהל, “אבל במוסיקה שלנו, גם למי שלא מכיר את השפה, יש משהו אוניברסלי ואנחנו מאמינים שזה עניין של זמן וזה יקרה”.
בעבר אמר יהל: "כשניסינו לפרוץ לחו"ל עם 'Revel Day', זה היה כמו לעשות חרקירי. היום זה מקובל שאמנים ישראלים כותבים באנגלית והרבה יותר קל לצאת החוצה לגיחות לעולם". וגיא הוסיף: "היום כבר לא צריך לגור בחו"ל. הנה, לנתן גושן היה שם להיט גדול. נכון שאסף אבידן גר באיטליה, אבל הוא היה יכול לגור גם ביפו. מצד שני נינט, שכן גרה בחו"ל, עושה דברים יפים ובונה קהל".
כשאנחנו שואלים על השירים האהובים עליהם, קצת קשה להם לענות. "זו תמיד קלישאה שאמנים אומרים שכולם היו בניי, אבל זה נכון לשירים שכתבנו”, מסביר יהל. "'רצים באוויר' אולי, כי מדובר באחד השירים המשמעותיים שלנו גם כשיר וגם בעקבות ההצלחה והדלתות שהוא פתח לנו”. גיא מסכים ומוסיף: "אני חושב שיש כמה שירים שאנחנו מחוברים אליהם בחבל הטבור ואלה באמת השירים שהכי הצליחו בארץ. 'רצים באוויר', 'שמיים בוערים', 'להציל אותי', 'מרוב אושר', 'השמש תזרח', ו'הכל יכול לקרות'. השיר שמרגש אותי במיוחד", הוא מדגיש,"זה השיר 'אפילו שקצת מאוחר'."
עבודה צפופה והדוקה כל כך עם מי שחלק איתך חדר וערימה של מטענים עוד מגיל 12 היא לבטח לא פשוטה, אבל השניים עושים עבודה מצוינת בניפוץ הסטיגמה. "עיקר המחלוקות הם מוסיקליות", מתאר יהל. “אבל זה עדיין יכול להגיע לעצבים. אנו כל כך רגילים ומנוסים בביחד, שהרוב עובד חלק ובזרימה. גיא הוא יותר הבינה המלאכותית על המחשב התיכנותים והסאונד. אני יותר בנגינה בגיטרות ובהתערבות אובססיבית בכל פעולה שגיא עושה במיקס”, הוא צוחק.
גיא עונה בגישה נוסטלגית יותר: "יהל ואני נפגשנו בגיל 12. ילדים קטנים עם חלומות גדולים, חלמנו ביחד שכשנהיה גדולים נעבור לעיר הגדולה שיהיה לנו אולפן ושנעשה מוסיקה. הפכנו ממש למשפחה. לכן, החיכוכים היחידים הם בנושאים מוסיקליים. אנחנו שני אנשים פשוטים עם המון קבלה ואהבת האחר, אז משתדלים להיות שם תמיד אחד בשביל השני ולא להתעסק בתפל. שנינו מלחינים וכותבים את השירים ביחד. בצורה קיבוצית השירים עוברים את המסננים של שנינו ואז ממשיכים הלאה”.
בארץ הם עובדים כמפיקים של כמה מהאמנים המוכרים ביותר וכשאנחנו מתעקשים לפתוח גם חלומות אמריקאים הם מודים שיש כמה אמנים מקומיים שהיו שמחים להפיק להם שיר או שניים. "יש כל כך הרבה אמנים שהיינו רוצים לעבוד איתם ובהמון סוגים של ז’אנרים וכובעים" מספר מנטש. "בהלחנה, בהפקה, בכתיבה ושיתופי פעולה.הרשימה מאד ארוכה. החל מסיה מלכת הפופ דרך אמנים אגדיים שגדלנו עליהם כמו סטיבן טיילור ועד פוסט מאלון העכשווי”.
בניו יורק הם כבר מחכים בעיקר לראות את כל מה שמעולם לא ראו. "זה מקום שאנחנו חולמים להגיע אליו שנים"מודה יהל, "אז בטוח נעשה סיבובי חנויות גיטרות, סנטרל פארק, ווילאמסבורג ומנהטן ואולי", הוא ממשיך ומגלה שקיבל את העצה הנכונה, "כמו שהמליצו לנו, פשוט נסתובב לנו ברחובות”.
הם מסכמים בהזמנה חגיגית לכל הישראלים המקומיים להצטרף אליהם. “מזמינים את מי שמכיר אותנו וגם מי שלא לבוא להכיר אותנו ואת המוסיקה שלנו. בגדול אנחנו בסך הכל שני ילדים שהכירו בפנימיה בגיל 12, חלמנו חלומות גדולים ותודה לאל אנחנו מגשימים אותם. וזה גם המסר שלנו: תחלמו בלי לפחד ובלי לחשוב,הכל אפשרי והכל יכול לקרות”.
לפרטים נוספים:
917-627-0554
או
o.n.eproductionsny@gmail.com
