ב-17 בדצמבר הוא יעלה ערב מיוחד בניו יורק ובו ישיר את כל השירים המוכרים ואהובים שלו, לצד הסיפורים הלעיתים מפתיעים שעומדים מאחוריהם. בראיון מיוחד מספר לנו רובס מה הוא מתכנן: "זה ערב מאוד חם ואינטימי ולא פומפוזי וגדול. אני עם הגיטרה וזה כיף וספונטני וממלא. אני מאוד אוהב להתחבר לקהל, והמופע יורכב מהשירים שלי, והשירים שקשורים במסע של חיי.

אני מאמין", הוא מוסיף, "שהומור זה אחד הכלים החזקים ביותר שלנו כדי להתמודד בעולם. אפילו כשהשירים מאוד מרגשים, אתה מסתכל עליהם עם הומור וזה מאוד עוזר. בקטעי קישור יש הרבה מאוד הומור. אני גם אספר על שלל אי הבנות שיש בנוגע לשירים שלי. 'איך הוא שר' למשל, נכתב על בית הכנסת הישן שלי ברחובות. אביהו מדינה אמר שזה על זוהר ארגוב וזה לא היה נכון, אבל אני חושב שזה מה שיפה בשירים. כל אחד לוקח את זה למקום שלו. למשל ’לא נרדמת תל אביב‘ זכה להיות שיר המאה של תל אביב, אבל למעשה זהו לא שיר אהבה לעיר, להיפך. השיר מתאר כמה קשה היה לי בתוכה. או השיר "כל הפנים והשמות", שיר שנכתב דווקא כשהייתי בניו יורק, במלון אדיסון. התחלתי כגיטריסט, עבדתי עם שלמה ארצי והגענו להופעה בניו יורק. זה היה אז החורף הכי קר שהיה בארה"ב, נתקענו במלון ואי אפשר היה לצאת. ביליתי שם לילה עם גיטרה במלון, בחוץ שלג. כשאתה במקום רחוק וקר, אתה מתגעגע. משם זה בא“.

בשונה מהמופעים אותם מעלה בישראל, רובס ישלב כאן גם שירים של אמנים אחרים. "יש ערך לנוסטלגיה, לזכרונות. אני משלב שירים ישראלים שגם אני גדלתי עליהם. הופעתי בשנה האחרונה עם דני סנדרסון למשל, אז אני מדבר על שירים של כוורת ואיך השפיעו עליי. אני מתאר את הקשר שלי עם מתי כספי ואריק אינשטיין ואני שר שירים שלהם שמתחברים להיסטוריה המשותפת שלנו".

דני רובס. "יש ערך לנוסטלגיה"

להבדיל מלא מעט אמנים ותיקים שיש להםמעט ביקורת על המוזיקה של היום, רובס מעדיף להתמקד בטוב: "יש כל מיני סוגים של אמנים היום ורבים מהם מרשימים ביותר. אביתר בנאי, דודו טסה, מתי כספי, יוני רכטר. אלון עדר שכותב מילים מצוינות ואריק ברמן. יש אמנים באמת טובים. אני אופטימיסט, אני נאחז בדברים הטובים שיש היום. אני לא אוהב להסתכל על הדברים בנרגנות“.

דני רובס הוא לא זמר שעטוף בכל הסממנים הנוצצים שסובבים סביב כוכבים רבים היום, אבל כל שיר שלו כמעט, מחזיר את רובנו לתקופה מסוימת, לזיכרון ישראלי ישן, או לתחושות שכולנו מכירים. "אני מופיע בארה"ב כבר המון שנים, בפורמטים שונים, וגם כמעט בכל מקום אחר על פני הגלובוס. אני אוהב לפגוש קהלים שונים, ומאחר והאנגלית שלי ברמת שפת אם כמעט, אני מופיע גם בפני קהלים לא ישראליים ולא יהודים ומנסה להביא אליהם טעם של ישראל ליברלית, תרבותית ואומנותית“.

רובס, גם אם לא שמנו לב, מלווה את חיינו כבר המון שנים, שירים שמחזירים אותנו למלחמות, למצוקות, לאופטימיות או לאהבה. כשאני עוברת על הרשימה הארוכה של שיריו, בין אם שר אותם ובין אם הפיק, כתב או הלחין. ועדיין, הוא טוען, את השיר הטוב ביותר שלו הוא טרם כתב. "השיר שאני הכי אוהב שלי עדיין לא נכתב. אני שואף תמיד אל השיר הבא, להצליח להעמיק איתו עוד פנימה אל נפשי ואל ליבם של המאזינים. אני עדיין רעב לשירים חדשים ולהופעות מרגשות. כל הטוב, אני מאמין, עוד לפני. אני מנסה", הוא מסביר, "להאיר דרך השירים שלי גם את החיים של אנשים אחרים וזו משימה שאני שם לעצמי כל פעם מחדש“.

בהופעות שלו הוא אוהב את האינטרקציה עם הקהל. לדעתו, זה מה שמוביל בסוף למוזיקה טובה. "בני אדם וחייהם מעניינים אותי מאוד. אני מתעקש לא להיות מורם מעם אלא בגובה העיניים, ולבטא על הבמה את כל אהבותי ודעותי. מי שמגיע אלי מתקבל תמיד בסבר פנים יפות. מי יודע מאיזה סיפור חיים או מפגש יוולד השיר הבא".

לאורך השנים התגלה רובס כמועמד רציני להיות המעריץ מספר 1 של הביטלס, ואחרי שהרים בעבר מופעים שלמים שמוקדשים ללהקה ושיריה, יכול מאוד להיות שישתרבב גם במופעים בארה"ב שיר כזה או אחר. "זו המוסיקה שהכי השפיעה עלי, הביטלס תמיד יהיו חלק חשוב ממי שאני". את השיר הזה הוא ישיר כנראה עם בתו רוני, שחיה כבר שנים בניו יורק ומגשימה כאן את חלומה כמוזיקאית. "היא הגיעה לניו יורק כמוזיקאית, היא מנגנת ומאוד אוהבת את העיר. מרגישה הכי בבית. רוני מוכשרת בטירוף וזו הזדמנות גדולה בשבילי להיות איתה ולעבוד איתה. לא ראיתי אותה כבר כמה חודשים ואני מתגעגע. אנחנו צריכים להשלים את החוסרים. חוץ מלהופיע ביחד, אני מקוה שנספיק לבלות. אנחנו מאוד אוהבים תרבות ואמנות ובעיקר נתחבק הרבה“.

למרות הגעגוע, רובס לא מתכוון לעקור עד אלינו. "ניו יורק קצת גדולה עלי. אני לא טיפוס אורבני. גם בתל אביב הרגשתי שזה גדול עלי. אני מאוד אהב לטייל בעיר. אוהב את הצבעים והקצב, אבל אני לא טיפוס אורבני“.

ומה החלום שלו? "החלום הוא להיות בריא", הוא מסכם. "הגשמתי המון חלומות בחיים שלי. הייתי ילד עני ברחובות וחלמתי להיות מוזיקאי. זכיתי להכיר את כל מי שהשפיע עלי ולרגש אנשים בשירים שלי. אם הייתי יכול, הייתי חותם על מה שיש לי עכשיו לעוד 20 שנה".

 לפרטים: